ברוך שאמר לו

אמנם לפי הנראה מתשו' צ"צ סי' מחליט לומר דאף דלגבי איסור טריפה לית לי' מתירין מ"מ הוי דשיל"מ לגבי איסור נולד דחל עפ"י כולל, א"כ יש לדחות דברי הנ"ל דלוקמי בטריפה והוי דשיל"מ לענין איסור נולד שיש לענין אכילה וממילא אסור ג"כ בטלטול

נחזור לראשונות לדעת הרא"ש והרא"ה ועוד כמה פוסקים דאין מבטלין לכתחילה איסור דרבנן אלא היכא דמקלי קלי והרשב"א במשמרת הבית מחשיב בזה להרא"ה לטועה דהא הגמ' לא אסיק בסברת מקלי קלו רק על הקושיא ולרב אשי דאמר דשיל"מ כו' ולא מחמת הביטול לכתחילה

והנה לכאורה לפלפולא בעלמא י"ל דהסברא נותנת דאם יש לנו ספק איסור אשר ספקו מותר אם אפשר לבטלו טוב יותר לבטלו דנהפך האיסור להיתר גמור לדעת הרא"ש במס' חולין ד' משאם נאכלנו בפ"ע בספק איסור כיון דאמרי' גם בס' איסור אם הוא דשיל"מ ספיקו אסור א"כ יוקשה האיך משכחת באיסורי מאכלים סד"ר לקולא הא אפשר בביטול האיסור א"ו דלא התירו חכמים לבטל איסור דרבנן ולכך אין זה בגדר דשיל"מ דיהא ספיקו אסור דמיד דאסרינן הספק תו לא אפשר לבטלו והיכא דמקלי קלי דיכולין לבטל איסור דרבנן ל"ש דין דדשיל"מ ולכך א"צ לבטל הספק. א"כ יש הוכחה לשיטת רב אשי דאף לענין סד"ר אמרי' דין דדשיל"מ דע"כ סובר דאין מבטלין איסור דרבנן רק היכא דמקלי קלי והיינו לשיטת הרא"ש דאין מחלק בין להוסיף ולבטל או לבטל לכתחילה לערב בהיתר כמבואר להמעיין בו. אבל קודם דנחית הגמ' לשיטת רב אשי לא הי' הכרח לסברת מקלי קלי לענין הביטול לכתחילה דא"ל דאף בלא מקלי קלי מבטלינן בדרבנן ואפ"ה סד"ר לקולא דלא אמרי' בדרבנן דשיל"מ ספיקו אסור רק לדידן דפסקינן כרב אשי מהכרח לחלק כנ"ל. ומצאתי סמך לדברי מדברי המ"מ בפ"א מהל' יו"ט דין כ' דס' חמור מביטול ולכך יש דעות דס' מוכן אסורה ואם נתערב בספק מותרת יעוי"ש. א"כ שפיר יתכוונו דברי הנ"ל דאם מועיל ביטול בדרבנן הי' טוב יותר לבטל הסד"ר בתערובות מלאכלו בעינו בספק איסור

ובדרך פלפול הי' אפשר לומר דכל המפ' מקשי' מאי מקשה הגמ' לר"י ור"י דילמא מיירי הברייתא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ואסורה הביצה משום מוקצה ואתי' כר"י דאסור גם בשבת. וי"ל לשיטת הפוסקים דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות לא הוי ס"ס ע"כ לא אתי' הברייתא כר"י דהוא סובר דאסרינן אף בס"ס כדאי' בזבחים ד' ע"ד א"כ אמאי לא תני בברייתא רבותא טפי דאף בס"ס אסור א"ו דהברייתא אתי' כר"ש ולדידי' ליכא איסור מוקצה גם יש לעיין לשי' ר"ש דל"ל איסור כולל אם חל איסור נולד על איסור טריפה קודם שנתבשל

ד' ח' ע"ב בגמ' אלא ספק מ"ט לא כו' רש"י ד"ה וודאי נמי נגזור כו' דאי נמי אתי לידי כך לאו איסורא דאורייתא איכא דאתי עשה כו' יל"ד דמשמע הא איסור דרבנן יש. וקשה כיון דעשה דוחה ליכא שום איסור לא דאורייתא ולא דרבנן. ונראה לפענ"ד לתרץ גם קושית התוס' ד"ה סוף סוף דהכא משמע לרבא דלית לי' עשה ול"ת וכו' ובפ' ב"מ משמע דרבא לית לי' האי טעמא כו' ונ"ל דהנה בספר כו"פ סי' כ"ח מקשה איך ס"ד דעשה דכיסוי ידחה הל"ת דיו"ט הא אפשר לקיים שניהם דיקבל הדם בכלי ויכסה בלילה כו' ואי דאין מקבלין דם בכלי הלא זה רק גזירה דרבנן כו' ואהא לא עבדו רבנן לעקור ד"ת ומתרץ דעיקר מצות כיסוי הוא לכסות תיכף כשיצא הדם ומלבד שהעיד בעצמו המחבר שהוא פוסק דבריו מופרכין כמבואר בפוסקים אחרונים גם בדברי הרא"ש על סוגי' זו נראה להיפוך דאין קפידא אם אינו מכסה מיד. והנה באמת לכאורה יש לדחות דברי הכו"פ כיון דחכמים אסרו לקבל דם בכלי לא גרע מאלו נמנע מעצמו מלקבל הדם בכלי והותרה אח"כ לעשות הכתישה לצורך הכיסוי וסמוכין לדברי יש מדברי התוס' במס' פסחים ד' ס"ב ד"ה כי לית לי' לקולא דמבואר בדבריהם כיון דמחמת איסור דרבנן אסור לזרוק מחויב להביא פסח אחר ואינו בכלל חולין בעזרה ויש להסביר יותר כיון דבשעה שרוצה לקבל דם בכלי עומד לנגדו האיסור דרבנן שיהי' בשב ואל תעשה ואח"כ לעת הדחי' עשה דכתישה הוי כבא ממילא (ויש לי להאריך בזה הרבה ואנופף ידי בעז"ה במק"א) וצ"ל דהא מבואר בתוס' מס' עירובין ד' ק' דלכך בנתערב דם מתן ב' במתן ד' לא אמרי' דעשה דמתן ד' ידחה הל"ת דבל תוסיף ממתן ב' משום דהוי עשה דפשיעה ועיקר כוונת התוס' שגם באם נתערב עפ"י אונס ואיזה סיבה אין העשה דוחה כיון דהי' באפשר לקיים העשה בלי דחי' אם לא הי' הפשיעה או האונס ולא הוי דומיא דכלאים בציצית א"כ אם לא הי' האיסור דרבנן למנוע קבלת דם בכלי רק בעצמו הי' מונע מלקבל הדם לא הי' העשה דוחה לל"ת א"כ עיקר הדחי' הל"ת היא מחמת האיסור דרבנן והוי כאלו הדרבנן עוקרין דאורייתא בקום ועשה. ולא דמי לשוחט ע"מ לזרוק לערלים. אמנם נ"ל לתרץ דהמפ' מקשי לשיטת התוס' בעירובין הנ"ל מאי מקשה הגמ' בכתובות ד' מ' גבי מצא בה דבר ערוה כו' ואמאי ניתי עשה כו' הא העשה באה ע"י פשיעה. אמנם לדעתי טעו בהבנת דברי התוס' דדוקא היכא שהי' באפשר לקיים העשה בלי דחיי' שפיר אמרי' דאינו דוחה ל"ת היכא דהפשיעה גרם הדחי'. אמנם אם עיקר העשה היא אחר הפשיעה כמו העשה דלו תהי' לאשה דנאמר כך העשה באם יפשע לאנוס בתולה יחול העשה דלו תהי' לאשה וכמו כן גבי נותר אם יפשע להותיר בתר זמנו יחול עליו העשה לשרוף הנותר שפיר דוחה אח"כ את המנגד לקיום העשה ויש להסביר יותר עפ"י הפ"י במס' קידושין ד' ל"ח ע"א דלכך עשה דוחה לל"ת כיון דנאמר העשה סתם כוונת התורה שלא תומנע עפ"י הל"ת. אמנם העשה דקודם הדיבור י"ל דלכך נאמר סתם מחמת שלא הי' אז אזהרת הל"ת ואינה דוחה ל"ת שלאחר הדיבור וי"ל דלכך אם הי' באפשר לקיים העשה בלי דחי' רק