ברוך שאמר לד

דוקא לאכול וממעשה דאושפזיכני' הנ"ל אין להקשות די"ל דס"ד שסובר כמ"ד דלכם לא אתי למעט נכרים וליכא מיעוט על הואיל ומתוך בהדדי וק"ל

ובדרך פלפול הנהוג העליתי להעלות כוונה בדברי ר' יוחנן מס' ביצה ד' י"ב דמתחיל הבערה ובישול אינה משנה ומסיים אהבערה לא ליחייב. דהנה התוס' מקשים שם דהא ליכא כאן צורך קצת ותירוצם ע"ז דחוק מאד ולא ישר בעיני דברי שארי קדמונינו ז"ל כמבואר באס"ז שם. לזאת העלו כמה מפרשים דבהבערה והוצאה לא בעי' צורך קצת ולכך לא מקשה רק מהבערה ולא מבישול. ובטורי אבן מתרץ דהוי צורך קצת לשיטת ר"י בחולין ד' קי"ח דיליף איסור אכילה בבב"ח מפסוק שגבי שור פסולי המוקדשין באם אינו ענין ושם נאמר לשון אכילה ומותר בבב"ח שלכד"א א"כ משכחת גבי בב"ח צורך שיכול לאכול שלכד"א אמנם לפי תי' זה הי' ר"י יכול להקשות גם מבישול. אמנם לפ"ד הנ"ל לכאורה בלא"ה נסתר תי' הט"א דהא לפ"ד צריכין לשריותא דהואיל ומתוך בהדדי כיון דבאמת הוא אכל כדרך אכילה ובאיסור. וצ"ל הי' שהי' בידו לאכול בהיתר דהיינו שלכד"א שהוא רק צורך קצת כדברי הנ"ל ולפי הוכחתי הנ"ל מוכח ממיעוט דלכם ולא לנכרים לפי תירוץ הר"ן דלא אמרי' הואיל ומתוך בהדדי

אמנם לכאורה לפי שיטת רבה בפסחים ד' מ"ז דמוקצה דאורייתא וחייב בי' משום לא תעשה כל מלאכה. י"ל דאמרי' גם הואיל ומתוך בהדדי ועכ"ז משכחת איסור מלאכה לצורך עכו"ם כגון בדבר שהוא מוקצה לישראל שאסור לו אכילתו והנאתו אף שלכד"א כדמוכח מהאי ברייתא דאין סומכין בביצה כרעי המטה לדידן דמוקצה דרבנן וכמו כן מדאורייתא לרבה שסובר מוקצה דאורייתא. דכל צרכיו ביום טוב אחשבי' רחמנא להצריכן הכנה. אבל בוודאי אין איסור לתתם לנכרי שלצורך הנכרי לא שייך הכנה והו"א שיכול לעשות בו מלאכה לצורך הנכרי. לזה מיעטה התורה בלכם ולא לנכרי וממילא מחזקינין בסברא החיצונה לומר הואיל ומתוך אף בהדדי כיון דלא נשמע לחלק

והנה כבר העליתי במקום אחר דלשיטת רבה שמתרץ שם ועייל עצי מוקצה לא קשה גם קושיית ר' יוחנן אהבערה לא ליחייב דלענין איסור הכנת מוקצה לא שייך מתוך דהא זה גופא הוא מן האיסור שלא להכשיר ולעשות למוכן מה שאינו מן המוכן. מעתה מתורצים דברי ר"י מה שהתחיל בתרתי וסיים בחדא דברישא לא הי' יכול להקשות מהבערה כי היינו יכולין לדחותו דאותו מ"ד סובר דמוקצה מדאורייתא ומיירי בעצי מוקצה דלא שייך בי' מתוך לכך נקט בדבריו גם בישול וקשה ממנ"פ דכשמתרצין דהתנא הוא סובר מוקצה דאורייתא ממילא לית לן למעוטי מתוך והואיל בהדדי מדרש לכם ולא לנכרים כנ"ל א"כ יקשה למה חייב אבישול הא חזי לצורכו בשלכד"א וממנ"פ קשה או אהבערה או על חיוב הבישול קצרתי כי בלא"ה אינו רק דרך פלפול ודו"ק כי נכון היא

שם ע"ב הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן בטלין. לכאורה קשה הא אנן קיי"ל כרבה בהכנה א"כ ממילא מוקצה ג"כ מדאורייתא לשיטת רש"י והתוס' כתבו כאן ד"ה ותנן דכל שיש לו עיקר מדאורייתא אין מבטלין וכאן גבי עצים שנשרו הוי ג"כ עיקר מדאורייתא המוקצה כנ"ל ובלא"ה קשה לשיטת התוס' ישנים בד' ג' ע"ב ד"ה אלא לר"י כו' דמוקצה חמורה והוי כעין דאורייתא ויש ליישב דהנה יש לעיין ברש"י אבל בדרבנן כגון מוקצה דהכא לכאורה תיבת דהכא הוא אך למותר ונ"ל דרבים מהמפרשים וגם התוס' במס' עירובין ד' צ"ד ע"ב מתמיהים על רש"י בד' ב' ע"ב בד"ה לטעמי' דאמר רבה בפסחים ד' מ"ז וליליף מהכא דמוקצה דאורייתא עי"ש ובפסחים ד' הנ"ל מקשה הגמ' על רבה דסבר מוקצה דאורייתא מהא דאבעי' לי' מרב חסדא כו' גבי נסכים ולא מן הטבל וכן לא יביא מן המוקצה כו' ואי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי כו' אלא אפיק הבערה כו' עי"ש א"כ ע"כ הדר בי' רבה מזה. ואף דסובר הכנה דאורייתא לא סבר מוקצה דאורייתא ולמה מפרש רש"י כאן בביצה דיליף מהכא מוקצה דאורייתא ונתבטל' בזה הקושי' של כל המפרשים ויתורץ הכל. דהנה יש לדקדק על רש"י דכאן בביצה ד' ב' מפרש דבעינן כל סעודות שבת ויו"ט שיהיו מוכנים מבעוד יום של חול ובפסחים מפרש והכינו במזומן שמזמין כל צרכי היום משמע אף שארי צרכיו שאינם גוף הסעודה צריכים ג"כ הכנה. ונ"ל דהתוס' הקשו בביצה ד' ג' ד"ה והי' ביום הששי והכינו אך תימה הואיל והכנה דאורייתא האיך אופין ומבשלין מיו"ט לשבת. וי"ל דרבה גופי' אזיל לטעמי' דאית לי' הואיל ואי מקלעי כו' חזי לי' כו' היינו היום ואפי' לדידן ניחא דכל דבר אפוי ומבושל לא שייך בי' הכנה שאינו מחוסר רק תיקון בעלמא דמעיקרא נמי הוי חזי לי' רק גבי ביצה שהוא דבר חדש כו' עכ"ל התוס'. לפי"ז לסברת התוס' דדבר שהוא רק תיקון בעלמא ל"ש בי' הכנה א"כ אף בעצים ושאר צרכיו ל"ש בי' הכנה וצד כש"כ הוא מאפי' ובישול דל"ש בהו הכנה. לפי"ז שם בפסחים דהו"א של המקשן שרבה סובר הכנה אף בשאר צרכי' ותיקוני' לכך מקשה שפיר מנסכים אף שאינו אלא צרכי היום ליבעי הכנה כיון דקא מחשבי' במתני' דיש חורש כו' גם עצי מוקצה ע"כ דסובר דאף צרכי היום בעי הכנה ואסור משום מוקצה. ומשני הגמ' אלא אפיק כו' ועייל עצי אשרה פי' וחזר בי' הגמ' מההוא דהכנה מחויבים להיות אף בצרכי היום אלא דלא בעי הכנה רק סעודות שבת ויו"ט לבד אבל צרכי היום לא בעי הכנה וגם עצים דהוי רק תיקון המאכל לא בעי הכנה ול"ש בי' מוקצה אבל באמת אף לפי המסקנא היכא דהכנה דאורייתא כגון בעיקר הסעודה גם איסור מוקצה שייך בי' וק"ל. ובזה מתורץ פרש"י דלא סתרי אהדדי דבפסחים פירש לההו"א דהכנה דכל צרכי היום אבל כאן בביצה פירש להמסקנא דחזר בי' הגמ' מזה דהכנה ומוקצה דצרכי היום רק הכנה דסעודות שבת ויו"ט גופא לרבא הוי דאורייתא ופירש"י בביצה שפיר דיליף מיני' מוקצה דאורייתא וק"ל ועפי"ז מתורץ קושי' המפרשים ג"כ כאן דאין לו עיקר מדאורייתא כלל כיון דכאן מיירי בעצים הנושרין דהוי רק צרכי היום והוא תיקון בעלמא