ברוך שאמר לג

וכמבואר ביו"ד סי' קי"ג משום דאכילת ביצה כשהיא חי הוא רק אכילה ע"י הדחק ובט"ז כתב שם בשם הטור שהטעם נאכל אלא ע"י דוחק גדול ואפ"ה אסורה הגמיעה ביו"ט. לפי"ז י"ל דהי' עולה בדעת אושפזיכני' דר"א דלא נאסר בביצה שלכד"א ושייך בי' הואיל ביומי' לכך עלה בדעתו דשרי למטווינהו למחר ואין למנוע משום איסור טלטול דמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש. ודחה אותו רב אדא דל"ש הואיל ביומי' דבביצה אסור גם שלכד"א ושלכדה"נ והביא לזה שתי ראיות, דאף ר"י אינו מתיר אלא לגומעה למחר אבל ביומי' לא והא גמיעה היא שלכד"א. ועוד ראי' מאיסור טלטול ביצה לסמוך בה כרעי המטה. ולז"א והתני' ומכוונים הדברים ממש לדברי בעל המאור שמביא ב' ראיות הנ"ל. ומיושב בזה גם קושי' הפ"י שמקשה הא רב אדא לית ליה נולד כדאמר בפ' במה מדליקין עכו"ם שחקק קב בבקעת ישראל מסיקה ביו"ט ולר' יוחנן ג"כ לית לי' מוקצה ונולד כדאי' סוף שבת וי"ל טעם איסור הביצה משום משקין שזבו והתוס' כ' במסכת שבת בפ' כירה ד' מ"ו דמטעם משקין שזבו לא שייך לאסור ביצה בטלטול אבל לפי דברי הנ"ל לא אסר רב אדא רק משום דל"ש הואיל ולא הביא הברייתא א' ביצה כו' רק לראי' דלמאן דאוסר הביצה בטלטול אוסר גם שלכדה"נ וממילא באיסור אכילתה לר' יוחנן אסור אף שלכד"א. ויש להסביר יותר שהס"ד שמותר לגמוע חי' הוא עפ"י מה שכ' התוס' במס' שבת ד' קכ"ב בד"ה משתמש ישראל כו' ולא גזרינן שמא ידליק כדגזרינן בפ"ק דביצה ד' ג' פירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש ובמשקין שזבו שמא יסחוט משום דסחיטה ותלישה הם קלים לעשות ואדם להוט אחריהם לפי שהם דבר אכילה יעוי"ש (ובמס' ביצה ד' ג' בתוס' ד"ה גזירה שמא יעלה ויתלוש כתבו בשינוי לשון) ואם נאמר כסיום דברי התוס' הנ"ל שלא אסרו אלא מה שהאדם להוט אחריהם הי' מקום להתיר גמיעת ביצה חי' דאכילתה בכזה אינה אלא מדוחק גדול כמ"ש וממילא כש"כ כשאוכל שלכד"א אף אחרי בשולה. אבל לפי האמת שגם גמיעה אסור צ"ל שלא חלקו בזה כיון שמשכחת בי' צורך אכילה שלהוט אדם אחרי' ובלי טירחא דצלי' ביצה היא קל שבבשול וק"ל

ובדרך פלפול כבר הערותי במקום אחר שלכאורה בעשיית מלאכה ביו"ט לצורך דבר שאינו עומד לאכילה רק שלכד"א היא פלוגתת חכמים ור"ע במס' ביצה ד' כ"ד שהחכמים לא התירו לשחוט מסוכנת רק אם יכול לאכול כזית צלי דוקא. ור"ע מתיר אף אם רק יכול לאכול כזית חי ותפל בלי מלח (דאל"כ הוי שעורו כשעור צלי) שאינו מאכל אדם לכמה שיטות בפירוש הסוגי' בשבת ד' קכ"ח וכהחלט דעת הטור א"ח סי' ש"ח ולפי דעת הטור בסי' תצ"ח שהלכה כר"ע דא"צ אכילת צלי דוקא נכונים דברי הנ"ל בס"ד דאושפזיכי' דרב אדא דמותר לעשות מלאכה ביו"ט לצורך דבר שלא יהי' בו היתר אכילה רק שלא כדרך אכילת בני אדם. והנה בר"ן ריש ביצה מקשה למ"ד הואיל איך כתיב לכם ולא לנכרים נימא הואיל וחזי לישראל. ומתרץ דמיירי במאכלים האסורים לישראל וכן הוא באס"ז בביצה ד' י"ב בשם הרשב"א. ובטורי אבן סוף ספרו מדחה התי' הנ"ל דאכתי ראוי מדאורייתא שלכד"א אבל לא שת לבו דלדברי חכמים דפליגי על ר"ע לא הותר עשיית מלאכה בדבר שאינו עומד להאכל כדרך אכילתו ובשיטת ר"ע אינו מוחלט שסובר דאמרי' הואיל שהיא בלא"ה פלוגתא דתנאי לפי מסקנת הסוגי' בפסחים ד' מ"ח לשיטת רש"י ואלפסי יעוי"ש ולתי' ראשון בתוס' פסחים ד' ה' ע"א בד"ה וכתי' כל מלאכה לא תעשו כו' עכצ"ל דר"ע לית לי' הואיל. ובדברי הנ"ל מתורץ מה שלא אמר רבא שם ש"מ מדר"ע ארבעה דהא נשמע דלית לי' גם הואיל דזה בלא"ה מוכח מדהתיר ר"ע לאכול אף כזית חי עכצ"ל דלית לי' הואיל דאל"כ יקשה עליו קושית הר"ן והרשב"א הנ"ל דלדידי' (כמבואר ביצה ד' כ"א) אתי לכם ולא לנכרים וקשה דנימא הואיל וחזי לישראל וא"ל בדברים האסורים לישראל דאכתי ראוי לישראל שלכד"א דליכא שום איסור דאורייתא שמותר בהנאה שיהי' באכילתו איסור בשלכד"א ובאיסורי הנאה בלא"ה לא משכחת שיבשל משלו לנכרי [וצ"ל בדעת הר"ן והרשב"א שחשבו לדוחק להעמיד כשעושה מלאכה בשל נכרי שמשמעות המיעוט דלכם ולא לנכרי מיירי דקאי על הנעשה בשל ישראל] ואם נאמר דמשכחת כשעושה בשל נכרי וכמו שמתרץ הטורי אבן והא דלא תי' כן הר"ן והרשב"א משום שסוברים דאף בשל נכרים שייך הואיל כיון דחזי לישראל אם יתקנה לו הנכרי הי' מקום לדחות דברי דאתי שפיר תירוצם של הר"ן והרשב"א שמיירי באיסורין ואף דחזי שלכד"א דאכתי משכחת באיסורי הנאה שאסורין גם שלכד"א ולנכרי הי' מצי לבשל לולי איסור יו"ט כיון שהמאכלים המה של הנכרי עוד נראה לי דלפי שיטת הפ"י וכמה גדולים שמדחים דברי התוס' בד' י"ב ד"ה השוחט מש"כ ה"ה דהוי מצי למימר ר"ע היא דלית לי' מתוך באמרם דאף ר"ע סובר מתוך היכא שיש צורך קצת רק צורך מצות שריפת חמץ ביו"ט לא מחשיב ר"ע לצורך קצת יעוין בדבריהם י"ל דאף לדעת ר"ע שאומר אם יכול לאכול כזית חי אין סברתו שאכילת חי הוי צורך גמור רק שמחשיבו לצורך קצת וממילא מותר מכח מתוך שהותרה לצורך גמור הותרה נמי לזה. וא"ש גם אליבא תי' הרשב"א והר"ן הנ"ל. די"ל הואיל ומתוך בהדדי לא אמרינן (ובט"א למס' חגיגה ד' נסתפק בזה) לכך במאכלים שאסורים לישראל כשמ בשלם לצורך עכו"ם לא שייך הואיל דכיון שאי אפשר לישראל לאוכלו רק שלכד"א נצטרך לומר הואיל ומתוך בהדדי. וי"ל דמהכא שמע לה ר"ע. והרווחנו בזה לתרץ מה שמקשין על הטור שנראה מדבריו בסי' תצ"ח שמצריך השוחט מסוכנת לאכול ממנה ובפסחים ד' מ"ו מבואר לרבה דאמר הואיל די שיהי' ראוי לאכול אעפ"י שאינו אוכל. ולפי הנ"ל א"ש כיון שהטור פוסק כר"ע אם יכול לאכול כזית חי עכצ"ל דהואיל ומתוך בהדדי לא אמרינן א"כ אם אין שהות רק לאכול חי שהיא שלכד"א ואינו רק כצורך קצת אי אפשר להתיר מטעם הואיל וצריך