ברוך שאמר לב

רק משום הספק דשמא עדיין יום ע"כ אין על האיסור הקצאה בביה"ש דין מוקצה מחמת יום שלעבר ול"ד לסוכה כס' התוס' הנ"ל במס' סוכה ולפי"ז י"ל התינח בביה"ש מיו"ט לחול אבל בביה"ש שמבין יו"ט לשבת דבתלישה אז אסורה מדאורייתא בוודאי ממנ"פ הן מצד שבת והן מצד יו"ט. והנה בביה"ש לענין מכשול התלישה כמו עצמו של יום ברור של שבת או יו"ט ועל ביה"ש זו שפיר י"ל שחלו גזירות חכז"ל שגזרו תיכף דבפירות הנושרין יהי' אסורה גם בביה"ש כזה שמא יעלה ויתלוש אז ויעבור איסור מלאכה דאורייתא וודאי וא"כ שוה להיות ההקצאה שבאה אז בביה"ש מחמת איסור זה להיות כדין מוקצה של סוכה דלא חשוב מוקצה מחמת שם שעבר ולפי"ז י"ל דלמ"ד דלא פסקו דרב סבר הכנה דרבה המ"ל דסובר דביצה אסורה מצד גזירה דפירות הנושרין ובשבת ויו"ט הסמוכין שייכא אף הגזירה דפירות הנושרין גם בביה"ש שבשניהם כנ"ל כמו בעצמו של שבת או יו"ט ושפיר י"ל ביום השני הואיל ואתקצאי לביה"ש דלא הוי מוקצה ליום שעבר דאיסור דפירות הנושרין נעשה גם על ביה"ש שבת ויו"ט כיון שהתליש אז עובר על וודאי דאורייתא ושייך לחוש שמא יעלה ויתלוש בביה"ש זה כמו בשבת ויו"ט משא"כ בביה"ש של ב' י"ט ש"ג דא"א לומר שהגזירה היתה גם על ביה"ש זה דהא בביה"ש זה אף אם יתלוש לא יהי' מכשול איסור וודאי דאורייתא ומשום מכשול ספק איסור דאורייתא לא עשו חכז"ל משמרת. וכיון שכן תו ליכא סתירה מדברי רב ממה שאסר בשבת ויו"ט למה מתיר בב' י"ט ש"ג הנולדה בראשון מותרת בשני דהא יש חילוק בין הנושאים האלה ולזה הוצרכנו לתי' תוס' כיון שאין אומרים הואיל ואתקצאי בביה"ש אלא במוקצה מחמת מצוה כמו בסוכה ולכך לא נחתי אל המבו' שכתבו בתוס' סוכה כנ"ל ודברי התוס' בסוכה שסברו באמת שרב סובר הכנה דרבה ול"ל גזירה דפירות הנושרין אם לא הי' סובר רב דביו"ט הלידה דראשון חשובה הכנה לב' לא הי' איסור בביה"ש רק מחמת יום שעבר ובמוקצה כי האי לא אמרי' מיגו דאתקצאי לביה"ש משא"כ בסוכה דאי אתרמי סעודתא בעי למיכל בגווה ולא הי' מחמת יום שעבר. ובדרך פלפול הארכתי עוד בזה ביתר שאת לפי מחלוקת הפוסקים בס' מוקצה היכא דליכא חזקה לאיסור א"כ ג"כ אסור בדבר שיל"מ שמקורו דברי המרדכי ס"פ א"צ וברשב"א בספר עבודת הקודש ודו"ק היטב

שם אושפזיכני' דרב אדא בר אהבה הוי לי' כו' אבל ביומי' לא והתנו' אחת ביצה כו' יעוי"ש. לכאורה יש לדקדק לסברת רש"י בפסחים ד' מ"ו. דלכך לרב חסדא דלית לי' הואיל נעשים צרכי שבת ביו"ט משום דחדא קדושה היא א"כ לכאורה צ"ל למ"ד דסובר דשבת ויו"ט שתי קדושות דע"כ סובר כרבה דאמרינן הואיל דאל"כ האיך אופין מיו"ט לשבת. וא"כ יקשה האיך ס"ד למטווינהו ביו"ט הא ל"ש הואיל כיון דאסורה ליומי'. וא"ל דסובר כרב חסדא דהא סובר שבת ויו"ט שתי קדושות הן ולכאורה אפשר לומר לפמש"כ התוס' בפסחים ד' מ"ו ד"ה רבה אמר כו' דלכך לא אמרינן בשבת הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה כיון דלא שכיח כלל. א"כ אפשר לשיטת הפוסקים דאיסור דרבנן מותר לחולה שאין בו סכנה. י"ל דאמרינן גבי' הואיל וחזי לחולה שאין בו סכנה דאין זה בגדר דלא שכיח כלל. לכך עלה בדעתו שיש היתר לצלות הביצים ביו"ט. אבל יש לפקפק דאף באיסור דרבנן לחולה שאין בו סכנה אין מקום היתר רק כשרפואתו מזה. ואפשר דזה הוי ג"כ הואיל דלא שכיחא שיזדמן חולה שאין בו סכנה ויהי' מהצורך לרפואתו דוקא ביצה צלוי'. ומלבד זה יקשה לפי המבואר בס' ט"א דהוכיח דר' יוחנן לא ס"ל הואיל א"כ קשה לדידי' האיך אופין מיו"ט לשבת כיון דסובר דשבת ויו"ט שתי קדושות. ומצאתי בפ"מ ח"א על ט"ז בפתיחה להלכות יו"ט או' ט"ז כתב בפשיטות דלפרש"י מאן דסובר בעירובין ב' קדושות אין צרכי שבת נעשין ביו"ט רק מטעם הואיל א"ו צ"ל דאף המ"ד דסובר דשבת ויו"ט ב' קדושות לענין נולדה בזה וכדומה. מ"מ לענין צרכי שבת דנעשין ביו"ט מיחשב כקדושה אחת ואין הנושאין שוין. ואף שתפס שם רש"י בלשונו בד"ה צרכי שבת כו' ושבת ויו"ט חדא קדושה היא הכוונה כמו שפי' ר"י בד' מ"ז תוס' ד"ה ואי אמרת כו' אבל לכאורה אף לדברי הר"י הנ"ל בתוס' דמפרש דאף דבר שאסור ביו"ט מותר לאפות לצורך שבת הואיל שהיא מצות שבת אם לא יעשנה ביו"ט שוב לא יעשנה חשוב כמו אוכל נפש דיו"ט כו' יעו"ש. קשה אמאי אסר רב אדא בר אהבה למיטווינהו משום איסור טילטול וכמבואר בפרש"י הא מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש דיו"ט כאשר אבאר (במג"א סי' ק"ט ס"ק ט"ו והוא מדברי הריצב"א שהביאו התוס' לקמן ד' ל"א ע"ב ד"ה אמר רב חסדא ובד' ח' ע"א ד"ה אמר ר' יהודא) וכיון דאוכל נפש דשבת הוי כמו אוכל נפש דיו"ט מהראוי להתיר הטילטול ביו"ט שיגרום אכילה האוכל נפש בשבת

ובדרך פלפול בעלמא היה אפשר לומר דשני הקושיו' מתורצים בחדא מחתא דלכאורה ק' להבין דברי רב אדא במה שאמר מה דעתיך כו' אף ר"י לא שרי אלא לגומעה למחר אבל ביומי' לא והתני' כו' כיון דעיקר כוונתו דאי אפשר למטווינהו מחמת איסור הטילטול הי' לו להשיב בפשיטות הא אסירא בטילטול וממשמעות דברי תשובתו נראה שהשיב שהגמיעה אסור ביומי' ובפרש"י מכלכל דבריו ליישב דברי רב אדא הנ"ל יעו"ש. ונ"ל דלפי המבואר בטורי אבן בסוף ספרו דאף בדברים האסורים מדאורייתא אם יש בהם היתר מדאורייתא שלא כדרך אכילתו שייך בהם הואיל מדאורייתא (וקצת ראי' לדבריו מדברי ר"ע ד' כ"ה אם יכול לאכול כזית חי מבית טביחתה) לפי"ז אם הי' היתר שלא כדרך אכילה בביצה שנולדה הי' שייך הואיל בביצה שנולדה ביו"ט אף שאסורה ביומי'. אבל באמת ז"א כמבואר בבעל המאור ריש ביצה דמפרש להדי' דבאיסור ביצה נאסר אף שלא כדרך אכילה ושלא כדרך הנאה מדאוסר בברייתא טלטול ביצה לכסות בה כלי או לסמוך בה כרעי המטה וכן מדאוסר לגמוע ביצה דהוי ג"כ שלכד"א. וראי' לדבריו מהא דאוסר ר' יוחנן בע"א ד' ל"ח צליית ביצה ע"י נכרי משום בישולי עכו"ם