ברוך שאמר ל

הטעם מוקצה ביה"ש הוא משום שהי' תחילת כניסת שבת או יו"ט בהקצאה. וגדולה מזו אמרו מפני שעלתה בתיקו ד' כ"ז איתא יש מוקצה לחצי שבת דבזה בוודאי ל"ש טעמא של רש"י הנ"ל וא"כ א"ש מה שמתיר ר"י באתרוג בספק דלדידי' שאין ראי' מטעם הכנה הנ"ל שסובר שאם מדרבנן לא צריכין שתהא הכנה מבעוד יום של חול רק שלא יהי' על הדבר איסור מוקצה בתחילת כניסת יו"ט ובאתרוג כיון שלא הקצהו רק בשבעת ימים שיהי' יום ברור של ז' וסרה המוקצה עד שהגיע ביה"ש וא"כ אף אם הי' ביה"ש זה כולו מן הלילה של ח' לא חל שום איסור מוקצה אף על רגע מן יום ח' דהא לא הקצהו האתרוג כלל ביה"ש ותו ליכא למימר הואיל ואתקצאי לביה"ש וכו' משא"כ בסוכה דאתקצאי לביה"ש הואיל ואתרמי סעודתא ואי אתרמי סעודה ביה"ש כנ"ל ויש לספק דילמא ביה"ש לילה והי' מוקצה תחילת יום ח' ולפי דעת הנ"ל י"ל דלוי דאוסר אף בח' האתרוג טעמו שסובר הכנה דרבה וצריך שיהי' מוכן מבעוד יום של ח' ושייך שפיר אף גבי אתרוג הואיל ואתקצאי לביה"ש דאף שלא הקצהו מדעתו לביה"ש עצמו כדברי הריטב"א הנ"ל מ"מ עוד לא סרה מוקצה של יום ז' רק כשהגיע ביה"ש וא"כ יש ספק שלא הי' כלל הכנת יום חול דהא איכא לספוקי דילמא ביה"ש הי' כולו מן הלילה לפי דעת הנ"ל ושפיר מקשו התוס' דילמא טעמו של רב דאמר בשבת ויו"ט שנולדה בזה אסורה בזה משום הואיל ואתקצאי והכנה דרבה לית לי' ולק"מ קושית השעה"מ הנ"ל דא"כ מ"ט דרב שמתיר בב' י"ט ש"ג דהא השתא מחזיקינן דרב ל"ל הכנה דרבה ואין איסור דאתקצאי לביה"ש מאפס העדר הכנה מבעוד יום רק משום שחיוב ההקצאה בא מן שהוא ספק תחילת יום והרי בב' י"ט ש"ג יש ס"ס שמא כל היום ב' הוא חול ואת"ל יו"ט הביה"ש הי' כולו מן של אתמול והתחלת יום הב' לא הי' אלא בהתחלת ביה"ש ומאז הותר בס"ס וא"כ לא הי' כלל איסור מוקצה אף רגע א' מן היום הב' אבל בשבת ויו"ט כשנולדה בזה אסורה בזה דליכא אלא ספק אחד שאנו מסופקים על ביה"ש כנ"ל אבל על עצמו של יו"ט דוודאי קודש הביה"ש עצמו ג"כ ליכא אלא ספק אחד דילמא הוא לילה וס' א' גם במוקצה אסור דהא הוי דבר שיל"מ אבל לפי מה דמסקי' דרב אית לי' הכנה דרבה וצריכין הכנה מבעוד יום של חול וליכא ס"ס ביום ב' של גליות דהא אף דלא הי' ביה"ש מן הלילה ולא התחיל שם מוקצה בכניסת יום הב' מ"מ הנה חסרה הכנה מבעוד יום של חול דהא לא הי' רגע להכנה עד התחלת יום הב' ושפיר מקשים בתוס' בסוכה דלרב דמצריך הכנה גם בב' י"ט ש"ג נאסור משום הואיל ואתקצאי. ולפי"ז נסתר מה שהעליתי באופן הראשון דביה"ש עצמו הוא ס"ס דאף אי שייך למיגזר כל ביה"ש מ"מ ברגע קודם ביה"ש צריכין למימר דאז ליכא אלא חד ספק ותו ליכא הכנה מבעוד יום וצריכין למ"ש כנ"ל באופן הב' דלמ"ד שאינו סובר הכנה דרבה אף בדרבנן לא צריך הכנה מבעוד יום של חול ודי שלא חל המוקצה מתחילת היום כנ"ל. ואף לשיטת הסוברים דבעינן שיחולו השני ספיקות בבת אחת משא"כ אם קדם ס' א'. ז"א אלא כשאנו רוצים לדון את הס' הראשון בצרופו עם הספק הב' להיפוך ואפשר הי' נדון טרם הספק הב' ע"ז כשהספק האחד הי' אם יום חול או קודש אמרינן משום ס' זה מחזקינן אותו ביום קודש תו אין לצרופי לס' הב' שבא מצד ביה"ש דעתה מצטריך לדון דילמא יום הראשון הי' חול והרי כבר אמרי' כל היום בס' קודש אבל כשהספק הא' הוא כמו שכתבנו באופן הב' שבביה"ש הס' הוא שמא כולו מן היום דמצד זה אנו אומרים בביה"ש וכן כשמצטרפין ספק זה וספק השני צמח ההיתר ג"כ מחמת זה שאין אנו אומרים שביה"ש הי' כולו מן היום קודש וכשים שנדין אותו ספק לענין האיסור בביה"ש כן נדין לענין ההיתר של יום שלאחר ביה"ש ובכה"ג שפיר יש לצרף ס' הא' עם ס' הב' אף שכבר קדם ס' הראשון. ועפ"י דברי הנ"ל יש ליישב קושית התוס' לקמן ד' יו"ד ע"ב ד"ה השתא מוכן לאדם כו' תימא האיך הי' מוכן לאדם אדרבא ביה"ש לא הי' מוכן לאדם דבביה"ש לא הי' מצי לשחוט לה דילמא הוא שבת וכו' וי"ל דבא"ע מדקדק למה אמר ר"י אם היתה נבילה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן וכו' מ"מ קשה הכי הו"ל למימר אם נתנבלה בשבת אסורה. ונ"ל דלכך דייק ר"י בלשון אם לא היתה נבילה מע"ש לאשמעינן דאף כשהיתה נבילה בתחילת ביה"ש מ"מ אינו מן המוכן דמצריך שתהי' נבילה מע"ש מבעוד יום משא"כ כשלא נתנבלה עד התחלת ביה"ש דהוא ס' לילה. ומעתה מובן שפיר דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים ולא הותרה הכנה לכלבים רק מעת שנתנבלה דהיינו מהתחלת ביה"ש וכיון שבביה"ש ס' כולו מן הלילה לא הוי הכנה לכלבים קודם כניסת שבת וכל ההכנות צריכין להיות מחול וא"ש גם לשון ר"י לפי שאינו מן המוכן ואף אם נאמר דאי אפשר לצמצם ואף שנתנבלה תחילה ביה"ש יש ספק שמא כבר עבר רגע מביה"ש קודם שנתנבלה ואותו רגע הי' ג"כ מן הלילה הרי חסרה הכנה באותו רגע שהופסקה בין הכנה דמקודם שהיתה מצד הכנה דאדם בין הכנה שבא מחמת שנתנבלה. מ"מ י"ל דמצד זה אין לאסור דכיון דאתחזיק בהמה זו בהכנה לכלבים ול"ד לס' מוכן דשם הס' הוא לאותו דבר הכנה מעולם משא"כ הכא שהס' הוא אם נתבטלה מהכנה כמעט רגע אשר אי אפשר לצמצם בעת התחלת כניסת ביה"ש ובפרט לפי דעת המרדכי ר"פ א"צ דרב אשי שאסר ביצה שנולדה ביו"ט מטעם ספק טעמו משום דאיכא גם חזקה לאסור דמוקמינן אחזקתה שלא נולדה עד יו"ט כעין שכ' התוס' במס' ב"מ ד' מ' ע"ב ד"ה הא מנו כו' א"ל ספק איסור דרבנן בלי הצטרפות חזקה לאיסור מותר אף בדבר שיל"מ ודין הכנה לכלבים לכל השיטות אינו אלא איסור דרבנן משום דמוקצה ולכך מותר לרש"י דל"ל הכנה דרבה דאף למאן דאית לי' הכנה דרבה נראה דלא שווי' אלא לאכילת אדם דחשיב רחמנא לסעודת שבת ויו"ט ע"כ א"צ הכנה לכלבים ומיקרי איסור מוקצה וכן מוכח לשון רש"י ד"ה מוכן לאדם וכו' וקא