ברוך שאמר כח

דף ג' ע"ב אחד ביצה שנולדה בשבת וא' ביצה שנולדה ביו"ט כו'. קושי' הפ"י דילמא מיירי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים. גם קושית המהרש"א שמקשה למה לא מקשה הגמ' לרב נחמן. גם לרבה קשה מיו"ט דעלמא. גם מדקדקין ברש"י שבד"ה ספיקא כו' כ' רש"י קס"ד כו' אסורה ביו"ט משמע שקושיית הגמ' אינה מספק נולדה בשבת כ"א מספק נולדה ביו"ט. וכן מורה משמעות לשון הגמ' בשלמא ס' יו"ט כו' רב אשי אמר לעולם ספק יו"ט כו'. וטפי הו"ל להגמ' לומר ספק שבת שבלול בלשון זה גם ספק יו"ט דיו"ט נמי מקרי שבת דכתי' שבת שבתון אבל לא מצינו שיקרא שבת יו"ט. ונ"ל דכבר הקדמתי המבואר במרדכי ומג"ש ומפרשים דבס' נולדה בחול או ביו"ט יש חזקה לאיסורא דאמרי' השתא היא דילדה. וכעין סברא זו איתא בתוס' ב"מ ד' ק' ע"א ד"ה הא מני סומכוס היא יעיי"ש. ומזה רצה המג"ש להוכיח (דלא כהכרעת הש"ך ביו"ד סי' ק"י) דספיקא דרבנן לקולא אף במקום חזקה דא"כ מאי מקשה הגמ' כאן והא ספיקא דרבנן הוא. אבל לכאורה י"ל עפ"י מש"כ בהגהת אשר"י פ"ק דחולין על דברי הרא"ש בשם ר"ת שלכך בפרה חולבת אין הולכין אחר רוב לפטור הולד מבכורה משום דאיכא חזקה המסייעת למיעוט דאוקי האם בחזקת שלא ילדה שהרי דחה סברא זו. ומסיק דגבי חולבת ליכא חזקה המסייעת כו' דאי אמרת אוקמא אחזקת שלא ילדה והשתא היא דילדה אדרבה אוקי וולד בחזקת חולין והשתא היא דילדה כו' עכ"ל יעיי"ש. מעתה י"ל בסוגי' דידן שנגד החזקה דהשתא היא דילדה יש חזקה מנגדת דאם נאמר שנולדה הביצה ביו"ט הרי הי' כבר להביצה בעודה בתרנגולת חזקת היתר שתהא נאכלת ביו"ט עם אמה וביציאתה לאויר העולם נאסרה ויש בצד זה סתירת חזקת היתר. ואם נולדה קודם יו"ט ליכא סתירת חזקת היתר וכיון דאיכא בכל צד של ספק ניגוד החזקה קם דינא כמו בכל ספק דרבנן בלי חזקה ומקשה הגמ' שפיר. אמנם כל זה לשיטת האוסרין משום משקין שזבו או פירות הנושרין שהתרנגולת עומדת לאכילה ומותרת עמה הביצה. אבל למ"ד משום מוקצה והתרנגולת עומדת לגדל בצים אין צד חזקת היתר להביצה כי היא אסורה אף במעי התרנגולת תיכף מעת שהחל קדושת יו"ט ונשאר רק חזקת איסור דאמרי' השתא היא דילדה לכך לא מקשה הגמ' לר"נ. והשתא א"ש מה שאמרו בגמ' ספק יו"ט. ודמספק שבת אף לרב יוסף ורב יצחק לק"מ דבנולדה בשבת ל"ש לומר שהי' להביצה חזקת היתר במעי התרנגולת דהא לא הי' אפשר לשחוט התרנגולת מחמת איסור שבת. ולפי"ז מיושב מה שמקשה הפ"י למה לא מתרץ הגמ' אליבא דר"י ור"י דהברייתא מיירי בתרנגולת העומדת לגדל בצים ומשום מוקצה, די"ל כאן לפי דברי הנ"ל אף לר"י ור"י בתרנגולת העומדת לאכילה אסורה ספק נולדה בשבת או בחול מצד חזקה דהשתא היא דילדה. וקושית הגמ' עליהם הוא רק מספק יו"ט ספק חול כנ"ל. א"כ אם נימא דהברייתא מיירי בתרנגולת העומדת לגדל בצים לא אתי שפיר לשון הברייתא א' ביצה שנולדה בשבת וא' ביצה שנולדה ביו"ט, דשני ושני. דבנולדה בשבת אף מתרנגולת העומדת לאכילה אסורה בספיקה וביו"ט אין הספק אסור רק מתרנגולת העומדת לגדל בצים. אבל למ"ד משום מוקצה ואינו סובר כלל גזירת פירות הנושרין ומשקין שזבו שוה בזה דין ספק ביצה שנולדה ביו"ט לדין ספק ביצה שנולדה בשבת

אבל כל דברי הנ"ל לא מחוורין רק לשיטת הר"י הנ"ל שבהגהת אשר"י ולא לשיטת הר"ת שמביא הרא"ש דמוכח מדבריו שסובר דלא שייך לומר חזקה בנולד מצד מה שהי' עליו קודם הלידה ובמ"א הארכתי בזה. ונשאר קו' הנ"ל על ר"ת. וצ"ל לשיטתי' כסברת מהרש"א דמוקצה חמור כעין דאורייתא ודלא כסברת התוס' לקמן ד' ד' ע"ב ד"ה ותנן כו' שכתבו שם דמוקצה קיל משארי איסורי דרבנן שיש להם עיקר בדאורייתא וארווח לן בזה מש"כ הרא"ש שם דלכך מבטלינן עצים שנשרו מן הדקל משום דמקלי קלי איסורא, דלשיטתי' שסובר סברת ר"ת קשה קושית מהרש"א הנ"ל. וצ"ל דמוקצה חמור משארי איסורי דרבנן ולכך צ"ל דלכך מבטלינן משום דמקלי קלי איסורא

ועדיין קשה מאי מקשה הגמ' ספיקא דרבנן היא. דילמא אסור כאן משום חזקה. וצ"ל כמש"כ בדפין הקודמין דכיון דקתני סתמא וספיקא אסורא מיירי גם בספק ביה"ש שבזה ל"ש חזקה כיון דאין ספק אימת נולדה הביצה דזמנה ידוע ולית ספק על קדימה ואיחור רק על עצמות דביה"ש אם הוא יום או לילה וכנ"ל. וא"ש דברי הרשב"א בתה"א דלרבה א"ש אף ביו"ט דעלמא דגזרינן ספק ביה"ש של יו"ט גרידא אטו ספק של ביה"ש של יו"ט אחר השבת שאז אסור בוודאי בממנ"פ אם הביה"ש לילה הרי נגמרה בשבת ונולדה ביו"ט ואם הביה"ש יום הרי הכינה שבת ליו"ט וכדברי היש"ש שהכנה זו דאורייתא. וא"ל היכי מיירי אי בדאיכא זכר ליכא ספק לילה. ואי בדספנא מארעא אינה אסור ד"ת עלוי' כשנולדה בשבת דליכא הכנה בלידה כיון שאינה מגדלת אפרוחים. י"ל כמש"כ לעיל דמיירי כשמסופקין ע"ז עצמו אם נולד מזכר או מספנא מארעא ויש ס"ס לאיסורא דילמא נולדה בלילה ואת"ל ביום דילמא דרכרא והוי הלידה הכנה ואסורא מדאורייתא ביו"ט שלאחרי'. וס"ס כוודאי מטעם רוב לשיטת ר"ת שסובר דאף ס' אחד בגופו וס' אחד בתערובות חשוב ס"ס דלא איכפת לן באיכות הספיקות ובלבד שיהי' צדדים יותר לאיסור מלהיתר או להיפוך וא"כ א"ש ג"כ לדעת ר"ת ולשיטתי' ולסברת הר"י שסובר דלא מהני ספק אחד בגופו דלדידי' צ"ל דס"ס אינו כרוב ולא חשוב ס"ס כוודאי כמבואר להמעיין בפלפול שבמחברים בענין זה. ובק"א של הפ"י על מס' כתובות מתורצים בלא"ה קושיו' הנ"ל לשיטתי' במ"ש הגהת אשר"י הנ"ל משמו

אמנם לפי מ"ש באופן הראשון עדיין לא מתורץ הקושי' שמקשין על דברי הגמ' בשלמא לרבה כו' דאכתי ביו"ט דעלמא ליכא איסור דאורייתא אף לרבה. דא"ל כיון דלדידי' מוקצה יש לו עיקר