ברוך שאמר כז

דרבנן היכא דיש חזקה לאיסורא אסרינן מספק. מאי מקשה הגמ' לרב יוסף ולרב יצחק. דהא יש כאן חזקה לאיסור דמוקמינן אחזקת שהיתה במעי אמה והשתא היא דאתילדה. שוב מצאתי בספר מגיני שלמה בחידושיו למס' שבת ד' ל"ד שהרגיש בזה וסתר בזה דעת הפוסקים הנ"ל. גם במרדכי ריש פרק אין צולין כ' דכאן הוי חזקה. ויעוין בכו"פ בבית הספק. ולכאורה י"ל דהברייתא סתמא קתני וספיקא אסורא והיינו אף כשהספק הוא מחמת שנולד בה"ש ושם ליכא חזקה לאיסורא כיון דידעינן הרגע שנולד בו רק אנו מסופקים על אותה הרגע אם יום אם לילה (ויעוין בפוסקים דמפלפלים אם שייך לומר חזקת יום בביה"ש של שבת ויו"ט) לפי"ז י"ל למאי דפסקינן לקמן דנולדה בזה אסורה בזה משום הכנה ומבואר ביש"ש סי' ג' בפ"א שלפי' הראשון של תוס' ד"ה אלא בהכנה אסור מדאורייתא דלידה הכנה בפ"ע. אף שלולי שנאסר מדרבנן הי' שבת מכין לעצמו וכן מבואר מדברי הט"ז א"ח סי' קס"ג ס"ק י"א ובמג"א סי' תקי"ג סק"ח חולק ע"ז א"כ בנולד ביה"ש שבין שבת ליו"ט אסור בוודאי מדאורייתא דאם הי' לילה נגמר בשבת. ואם הי' יום הי' הכנת לידה בשבת. וכיון דאסור בוודאי נאסר משום זה אף בביה"ש של יו"ט דעלמא. ומיושב קושית מהרש"א. אמנם לכאורה ק' עפ"י דמפורש בהרא"ש בסוגי' דאפרוח שנולד דלכך הוי לידת ביצה הכנה כשנגמר בלידתו לגדל אפרוחים וגם טובה היא לאכול אחר בישולו. הן הן הדברים המבוארים בגמ' ד' ז' דפחי' משום דצריבין. אמנם לשיטת התוס' ד"ב א' בד"ה והי' ביום הששי דלא שייך הכנה בדבר שאינו מחוסר רק תיקון בעלמא רק בדבר חדש שלא הי' בעולם ולא הי' ראוי כלל יעוי"ש. ר"ל דלא הוי הכנה במה שמשובח כעת לאכילה. ובפרט לפרש"י דפירש דצריבין לשון מבושלות כל צרכן. והרא"ש לשיטתו דפוסק כרבה דאמרי' הואיל ול"צ לסברת התוס' לחלק כנ"ל. דרב חסדא דלית לי' הואיל אזיל לשיטתי' דלית לי' איסור הכנה דרבה כמבואר בעירובין. והתוס' כ' סברתם לפי הנראה דלגבי הואיל פסקי' כר"ח והיא סברת הריצב"א כמבואר בעירובין ד' ל"ח תוס' ד"ה משום הכנה דהמציא חילוק הנ"ל. ואפשר סובר כשיטת הפוסקים כר"ח דל"א הואיל יעוין במלחמות ומאור בסוגי' דהואיל ולסברא זו אם נחזיק לומר דהלידה חשוב הכנה צ"ל היינו משום דע"י הלידה הוכנה לגדל אפרוחים ולפי המבואר בד' ז' ביעי דדכרא מגדלת אפרוחין וביעי דספנא מארעא אינה מגדלת אפרוחין גם ביעי דדכרא אינם נולדים אלא ביום דכל שתשמישו ביום כו' ודספנא מארעא נולדים אף בלילה. לפי"ז ק' הא אף בנולד שבין שבת ליו"ט ליכא איסור וודאי דאם היא ביעי דדכרא ליכא ספק כלל גם ביה"ש דיו"ט דעלמא דע"כ נולד ביום א"ו דאיירי בביעי דספנא מארעא. וכיון שאינן מגדלין אפרוחין ליכא שום הכנה בלידה וליכא איסור וודאי בביה"ש שבין שבת ליו"ט דאם ביה"ש הי' יום ליכא כלל איסור הכנה כיון דהגמר הי' בע"ש ובלידה לא הוכנה לכלום דאינה מגדלת אפרוחים וליכא איסור רק מספק דילמא הי' לילה והי' הכנת גמר בשבת א"כ ליכא למיגזר ולאסור בביה"ש של יו"ט דעלמא אחרי שבביה"ש שבין שבת ליו"ט ג"כ אין איסור רק מספק. אמנם י"ל דאיירי בביצה שהיא ספק אם דדכרא או דספנא מארעא והוי ספק ספיקא לאיסורא בביה"ש שבין שבת ליו"ט. ספק הי' לילה והי' גמר הכנה בשבת. ואת"ל שנולד ביום דילמא היא דדכרא. והוי הלידה ג"כ הכנה דהוכנה לגדל אפרוחים. ולשיטת הסוברים דספק ספיקא היא מטעם רוב לוקין על אכילתו דבר האסור מטעם ס"ס מטעם דהוי כוודאי איסור (יעוין בתשו' הרשב"א סי' ) יעוין במל"מ פ"ד מהל' בכורים ובפ"ח מהל' שא"ה ובעירובין ל"ה ע"ב תוס' ד"ה ספק ובפ"י בקונטרס אחרון כתובות ד' ט'. מעתה הריצב"א הנ"ל לשיטתי' דהוא מפרש במס' עירובין ד' הנ"ל ספק לא טבל דאו או קתני יעוי"ש א"כ י"ל דבאמת אף בטומאה קלה אסור בס"ס והיינו משום דס"ס מטעם רוב דלשיטתי' מוכח כנ"ל מסוגי' דהכא דס"ס הוי כוודאי איסור

עוד יש לעיין בראי' המג"ש והפלתי דאף במקום חזקה סד"ר לקולא מדפריך הגמ' אמאי ספיקא אסורא. דלכאורה י"ל דכמו דאסרו רבנן וודאי אטו וודאי איסור דאורייתא כמו כן יש לאסור בספק דרבנן אטו ספק דאורייתא וכמש"כ רש"י בעירובין ד' ל"ו ע"א ד"ה הואיל ויש לו עסק כו' בזה"ל להכי אחמיר רבנן אפי' בספק טבילות טומאה דרבנן דלא ליתי לזלזולי בספק טבילות דאורייתא. אמנם לדעת הרמב"ם דכל ספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא הוי כמו גזירה לגזירה. באיסור ספק דרבנן אטו ספק דאורייתא וממילא היכא דאיכא חזקה דבכה"ג אף להרמב"ם בדאורייתא ספיקו אסור מה"ת יש להחמיר בגזירה אף בספק דרבנן דהוי שפיר אטו דאורייתא אבל כאן גבי ביצה למ"ד משום משקין שזבו או פירות הנושרין שאסור משום שמא יסחוט או שמא יתלוש דלכאורה ל"ש להחמיר בספיקו אטו דאורייתא דמאי ספק שייך בתלוש גופא ואיך נימא דלכך אסורה הביצה שנולדה ספק ביו"ט או בחול או פירות הנושרין ספק ביו"ט או בחול דלא ליתי להתיר תלישה של ספק הא לגבי תלישה ליכא כלל ספק. דבעת שתולש יודע הוא ביום שעומד בו אם חול או יו"ט. ולא משכחת רק בביה"ש דאם נתיר פירות הנושרין ביה"ש יבוא לתלוש ביה"ש ולשיטת הפר"ח סס"י ק"י דאף לדעת הרמב"ם דס' דאו' לקולא ביה"ש הוי כמו אקבע איסורא ובפרט ביה"ש של מוצאי יו"ט ומוצאי שבת. אבל ספק נולד ביו"ט או בחול אין לאסור. ונ"ל דמשמעות דברי הברייתא וספיקא אסורא משמע ספק יו"ט ספק חול ולכך מקשה הגמ' שפיר לרב יוסף ולרב יצחק. אבל לרבה ורב נחמן משכחת ספק בדאורייתא אף בס' לידה באיזה יום ובכדי שלא יבואו ליגע באיסור דאו' אסרו רבנן גם בסד"ר כיון דאיכא חזקת איסור ובדאו' כה"ג אסור מה"ת דהיינו ביו"ט אחר שבת וס' דילמא נולד בשני מאתמול גמרה לה דהוי סדא"ו ועם חזקה שנתאחרה הלידה עד יום השני. וק"ל ונכון הוא: