ברוך שאמר כב

דאמר אביי הכל מודים שלוקין היינו באכילה ותקשי קושי' תוס' דבשבועות ד' כ"ג כ' מהרש"ל דלר"ש דס' כ"ש למלקות ה"ה דלוקין אף שלכדה"נ והק' מהרש"א א"כ לדידן דקיימ"ל ח"ש אסור מה"ת יהי' שלכדה"נ ג"כ אסור מה"ת ותי' המפרשים בשלמא לר"ש דאמר כ"ש למלקות אלמא דל"ב אכילה א"כ ה"ה בשלכדה"נ אבל ח"ש דהא דאסור אינו אלא משום דחזי לאצטרופי וזה ל"ש בשלכדה"נ. והנה בע"ז ד' ס"ו מבואר פלוגתא דאביי ורבא בריחא מילתא אביי ס' רי"מ ורבא ס' רל"מ והרמב"ם פ' כרבא ופ' ג"כ דפת שאפאו עם הצלי אסור לאכלו בכותח ותמהו עליו הא פ' ריל"מ ואמאי אסור לאכלו בכותח ונ"ל דהמפרשים כ' הטעם דהא דסובר רי"מ משום דהוי ח"ש והנה י"ל טעמא דהרמב"ם דסובר ריל"מ דלא אסרי' ח"ש אלא משום דחזי לאצטרופי משו"ה פ' ריל"מ אבל פת שאפאה עם הצלי דקיבלה ריח מהצלי והוי ח"ש ואי אכלו אח"כ בכותחא הוי חצי זית בשר וח"ז חלב ושפיר פ' הרמב"ם דאסור ולפי"ז צ"ל טעמא דמאן דס"ל רי"מ משום דהוי ח"ש ולית לי' טעמא דח"ש אסור משום דחזי לאצטרופי אלא סובר דהתורה אסרה אף דלית בי' אכילה לפי"ז אי אמרי' דל"ל טעמא דח"ש משום דחזי לאצטרופי א"כ אי ח"ש אסור שלכדה"נ נמי אסור בכה"ת כפי' המהרש"א הנ"ל וא"כ הא דל"כ התורה אכילה בבב"ח לומר דלוקין בשלכדה"נ. אבל אי אמרי' ריל"מ עכצ"ל דח"ש אסור משום דחזי לאצטרופי ובריח ל"ש זה. וי"ל דהא דלא כ' רחמנא אכילה בבב"ח לומר דבשלכדה"נ אסור אבל מילקי לא לקי ולפי"ז אי אמרי' רי"מ י"ל דהתורה באה להורות דהא דל"כ אכילה לומר דאסור שלכדה"נ אבל מילקי לא לקי ואי אמרי' רי"מ הורה רחמנא בזה מלקות אבל אי אמרי' ריל"מ הורה לנו התורה איסור ול"ל דה"מ בבב"ח דהא אין ה"מ בזה דהא זה תלי' בפלוגתא אי רי"מ אי ריל"מ. וק"ל ונכון הוא

שם למעוטי שאם אכל ח"ח שפטור ובמרדכי כ' ע"ז שכל איסורים מותרים לכתחילה לאכול שלכדה"נ א"כ ק' לר"ע בביצה כ"ד במתני' בהמה מסוכנת וכו' ר"ע אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה ולשיטת המרדכי הנ"ל דלכתחילה מותר שלכדה"נ א"כ למה צריך לשחוט הא הוי שלא כדרך הנאתן ומותר לאכול לכתחילה וצ"ע

דף כז ע"א גמ' אלא ר"א דעצי אשרה הוא וכו' וק' טובא לשיטת הרמב"ן דמסביר דהא דזה וזה גורם מותר היינו משום דבטיל האיסור והלך לו וא"כ מאי מייתי הגמ' ראי' לדר"א דזה וזה גורם אסור מהא דע"ז דחדש יותץ דילמא דוקא בע"ז אסור משום דע"ז אסור במשהו ולכך זוז"ג אסור אבל בשאר איסורין מי שמעת לי', ונ"ל לתרץ ונקדים ליישב קו' רש"י בד"ה יוליך הנאה לים המלח שכ' בזה"ל וה"ה דמצי לאוקמי הא דחדש יותץ דלעיל כת"ק דר"א ונראה דהנה הר"ן בע"ז כ' הא דמהני הולכת הנאה לים המלח היינו דוקא נגד איסור הנאה. אבל לא נגד איסור אכילה דהיינו אם נתערב יי"נ בהיתר מהני הולכת הנאה לים המלח דהיינו שיוכל למכור לנכרי אבל לא מועיל להתיר לאכילה דבשלמא נגד איסור הנאה מהני דכיון דמוליך הנאה ליה"מ לא מתהני מיני' כלום דהא יצא שכרו בהפסדו אבל לענין היתר אכילה לא מהני בי' הולכת הנאה ליה"מ דמאי מהני לי' הא אכתי איסורא קאכיל וע"כ הא דאמר ר"א יוליך הנאה ליה"מ ע"כ ס"ל הא דיש שבח עצים בפת היינו הנאת עצים דאי הנאת אכילה לא מהני הולכת הנאה ליה"מ וכי אמרי' דע"ז אסור במשהו היינו כשנתערב בו איסור אכילה אבל נגד הנאה ל"ש איסור משהו. ולפי"ז לק"מ קו' הנ"ל על הרמב"ן דהא דיש שבח עצים בפת לר"א ע"כ אם נתערב בו איסור הנאה מיירי ובאיה"נ ל"א איסור משהו אך הא תינח לר"א אבל אליבא דת"ק דל"מ אליבי' הולכת הנאה ליה"מ י"ל דס"ל דיש שבח עצים בפת היינו כשאיסור אכילה מעורב בו וא"כ י"ל כקושיתו דילמא התם דוקא בע"ז אסור זו"ז גורם משום דאיסור משהו הוא ולא קשה קושית רש"י הנ"ל. וק"ל כי נכון היא

ע"ב תוס' ד"ה הקדש אפי' באלף לא בטיל תימא מאי חומרא היא זו הלא הקדש דשיל"מ הוא ע"י חילול ומטעם זה אין דינו להיות בטיל אפי' באיסור קל אפי' מדרבנן כדאמרי' בריש ביצה ד' ד' ע"א עכ"ל ונ"ל לתרץ דהנה לכאורה קשה דהא דשיל"מ זה לא דמי לשאר דשיל"מ דהנה רש"י כ' בביצה הטעם דלא בטיל מטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וזה ל"ש רק בחמץ בפסח לדעת הסוברים דהוי דשיל"מ אמרי' דל"ב משום שיש לו היתר לאחה"פ אפי' בעיני' וכן שאר דשיל"מ כדומה אבל בהך הקדש דמקרי דשיל"מ מצד שמועיל בו פדיון קשה הא כיון דנתערב ברוב בטיל מדאורייתא והוי פרוטה זה דהקדש כחולין גמורים ול"ש על הקדש זה פדיון דהא הוי כפודה חולין ול"ש ע"ז עד שתאכלנו באיסור וכו' דהא בעודו בתערובות לא מועיל בו פדיון ועכ"פ צריך לאכלו ע"י ביטול ולא שייך נגד איסור דאורייתא תאכלנו בהיתר ונ"ל דהנה הקדמונים כתבו כל היכא שהחכמים רוצים לעשות תקנה וסייג או לגדר אינו יכול להיות אלא אם האיסור יהי' כשל תורה היו משווים אותם כעין דאוריי' וא"ש דרבנן עושים תקנה כאן בנתערב הקדש בחולין היו החכמים מתקנים שלא יהי' בטיל אפי' מדאורייתא וא"כ מועיל הפדיון כאן שהוא הקדש

ובזה נראה להסביר סברת הר"י מקורקוס המובא בתוס' מס' מעילה על המתני' האומר פרוטה בתוך כיס זה הקדש מועל בכל א' וא' שמוציא ומק' התוס' שם וליבטל ברובא וכ"ת דשיל"מ הוא כו' הא דשיל"מ מדרבנן הוא וא"כ היכי שייך בי' מעילה והר"י מקורקוס מתרץ דכיון דמדרבנן הוי דשיל"מ ול"ב והוי הקדש שייכא בי' מעילה דאורייתא יעוי"ש היטב בדברי התוס' הנ"ל. וכל האחרונים נבוכו בו דדין זה לא מצינו דעל הקדש דרבנן יהי' מעילה דאורייתא ולהנ"ל ניחא דמועל מדאורייתא כיון שהוא כעין דאורייתא והמעיין יבין. ומעתה מתורץ קושי' תוס' הנ"ל מאי חומרא