ברוך שאמר כא

פירכא דהותר מכללו לגבי ק"ו דלא פריך אלא פירכא גמורה אבל לגבי מה מצינו חשיב לי' פירכא דפרכינן פירכא כ"ד וגם פירכא דהותר מכללו חשיב פירכא כ"ד והשתא י"ל כאן דהלכתא דיחול איסור על איסור הוא להוסיף באיסור שיהי' חייב גם באיסור הב' וכיון שאין עונשין מה"ד אין ללמוד דין זה מק"ו כ"א במ"מ ועל מ"מ פרכי' פירכא כ"ד ושפיר יש למיפרך מה לחלב שכן הותר מכללו ומדויק בזה דברי הגמ' שם בחולין מ"ד אחלב כו' ול"א ק"ו מחלב א"ו כנ"ל דמק"ו א"א ללמוד דאין עונשין מה"ד רק במ"מ וכיון שכן שייך שפיר הפירכא דמה לחלב שכן הותר מכללו אף לריה"ג והוא מחשיב זה לפירכא כ"ד. ועפי"ז הקשה שפיר ר"ש הנ"ל לריה"ג דלא חייש להך פירכא אמאי לא יליף חלב מחמץ. כלומר נילף חלב מחמץ לחודא ולא במה הצד מחמץ ונבילה מדכ' שם בתוס' וליכא למיפרך מה לחמץ שכן אסור בהנאה דלריה"ג חמץ מותר בהנאה ע"כ. וקשה הא בלא"ה ליכא למיפרך כנ"ל דהא נוכל לומר נבילה תוכיח שמותר בהנאה א"ו דלא נחית ר"ש לס' הנ"ל דריה"ג חשיב לזה פירכא ל"ד. ולענין גה"נ דמותר בהנאה מק"ו דחלב לחודא ליכא למיפרך מה לחלב שכן הותר מכללו כיון דאינו אלא פירכא כ"ד ולא דחי ק"ו משא"כ שם בחולין לענין דין המחהו וגמעו דלא הי' אפשר למילף מחד אלא מתרווייהו ופריך פירכא כ"ד לכך הוצרך ר"ש לדברי' הנ"ל דל"ל כלל מה לחמץ שכן אסור בהנאה ולא צ"ל כלל נבילה תוכיח ויכולין למילף חלב מחמץ לחודא ובכה"ג לא פרכינן פירכא כ"ד. וא"ל דאם כנ"ל הוא דנילף חמץ מק"ו קשה הא אין עונשין מן הדין די"ל דמה דמרבינן התם המחהו וגמעו כאכילה אינו אלא גילוי מילתא בעלמא דאל"כ קשה לשיטת הר"ן בנדרים ד"ד דאף במ"מ אין עונשין למה הוצרך הגמ' שם לומר וצריכא תפ"ל דא"ע מה"ד א"ו דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא אף לענין אאחע"א אם באת ללמוד מק"ו שנבילה יחול אגיד וילקה גם משום נבילה שפיר י"ל דא"ע מה"ד דזה לא הוי רק כגילוי מילתא בעלמא דהא לריה"ג בכל התורה כולה אאחע"א וא"ש כדברי' הנ"ל. וכיון דאתי' להכי שפיר יש מקום ליישב קושית הפ"י הנ"ל בהקדם תחילה מה שכתבו המפרשים ומהם בשעה"מ ובפלתי ובצל"ח שטעמו של הרמב"ם מה שמחייב באוכל גה"נ ש"נ ב' ואף שסובר אין בגידין בנ"ט משום דחשיב אכילה זו חייב משום גיד אף דלא אזי לאכילה משום דהתורה אחשבי' לאכילה ואף לענין נבילה מחשבי' לכן חייב גם משום נבילה אבל לר"ש דסובר אאחע"א אף אי ס' אחשבי' כנ"ל ליכא לחייב משום נבילה דלא אל אגיד וגם בעצמותו אין איסור נבילה דאין בגידין בנ"ט ולכך לא אמרי' לר"ש כשהותרה כן תורף דברי הפלתי סי' ע"ה. מעתה י"ל דלס"ד דגמ' דנילף מק"ו דחלב לענין היתר הנאה לולי דאסיק הסוגי' מה לחלב שכן הותר מכללו הי' אפשר ללמוד מאותו ק"ו עצמו דאיסור נבילה יחול אגיד דכיון דאיסור נבילה חל אחלב שהוא בכרת כש"כ שיחול אגיד ויש לחייב אף לר"ש באוכל גה"נ ש"נ ב' דאף דאין בגידין בנ"ט מ"מ חייב ג"כ משום נבילה מטעם הנ"ל דאחשבי' ואין לדחות כנ"ל דאין עונשין מה"ד דהא ר"ש ס"ל עונשין מה"ד מהשתא א"ש דברי הגמ' לר"ש דאסר איכא למיפרך כלומר אי לאו האי פירכא דמאי לחלב שכן הותר מכללו הי' יכול ר"ש למילף מק"ו דנבילה חל אגיד וממילא הי' גיד בכלל ל"ת כ"נ והיינו למידין ג"כ בק"ו מחלב דכשם שהיא הותרה חו"ג נמי הותרה (מצד ס' אחשבי') וכדברי המחבר הנ"ל בשיטת הרמב"ם כ"כ י"ל לר"ש אי לא הי' סבר הך פירכא דהותר מכללו ודו"ק כי נכון הוא

דף כד ע"א גמ' אימא לעבור עליו בב' לאוין מי לא אמר אביי אכל פוטיתא לוקה ד' והרמב"ם בפ"ב מהל' מא"א הלכה כ"ג פוסק ג"כ דלוקה ד' וכתבו שם נושאי כליו משום דהם מורכבים מד' מינים הללו וכשאכל פוטיתא דהוי כמו שאכל הד' מינים ביחד יעיין רמב"ן בס' המצות שמק' דא"כ דלכך לוקה ד' משום דדומה כאילו אכל הד' מינים ביחד א"כ אינו לוקה על כל מין ומין אלא משום חד לאו והאיך מייתי ראי' מפוטיתא שלוקה ד' אאיסור א' וכ"ת דבאמת לא רצה להביא ראי' אלא שלוקה ב' פעמים על איסור א'. והא דקאמר לעבור עליו היינו לעשות איסור של ב' לאווין וכ"מ הלשון לעבור עליו בב' כמש"כ הרמב"ן בס' המצות. א"כ לא מייתי ראי' מפוטיתא דגבי פוטיתא איכא מלקות. ונ"ל דבל"ז קשה לרבינא דפריך לר"א ואימא לעבור עליו בב' פי' שלוקה נמי משום ב"י באש ישרף הא על האי לאו דלא יראה ליכא מלקות דהוי לאו הניתק לעשה דבאש ישרף הוי עשה ואף דל"ד האי עשה לעשה דנותר שאין מתקן הלאו כלום מ"מ דילמא ס"ל כריה"ג לרב דאף דעשה אינו מתקן ללאו כלום נמי אין לוקין על הלאו דל"ד ללאו דחסימה כדאמר גבי נבילה יומא ד' ל"ו ועיין פסחים מ"א ד"ה איכא דאמרי וכו' יע"ש וכן צ"ל דבאמת קשה דהגמרא אינו קאמר רק לעבור בב' איסורים ולא שיהי' מלקות משום ב' לאווין ואעפי"כ מייתי שפיר מפוטיתא דהרמב"ם כ' הא דאין לוקין אלא ד' אע"ג דגבי שרץ המים איכא ב' לאווין וכו' דעל שה"מ א"ל רק משום לאו א' והא דכ' התורה ג' לאווין גבי שה"מ היינו שיהי' אסור משום ג' לאווין משו"ה שפיר דייק מפוטיתא והכי קו' הגמ' ואימא לעבור בב' לאווין ודילמא ר"א ס' כריה"ג דאינו לוקה אלאו זה משום דהוי לאו הניתק לעשה לכך מייתי ראי' מפוטיתא דאינו לוקה אלא ד' וקשה ילקה ז' כנ"ל וע"כ דא"ל על שה"מ אלא מלקות א' והא דכ' תור' ג"ל יתורא היא ודו"ק

ע"ב הכל מודים בכלאי כרם שלוקין ואפי' שלכדה"נ משום דלא כ' בהו אכילה מיתיבי איסי ב"י אומר וכו' וא"ל אלא באכילה וכו' ואביי תאמר במאי כו' תוס' ד"ה הכל מודים הא דלא קאמר הכל מודים בבב"ח משום דאין מזהירין מה"ד (ועיין במהרש"א שכוונתם דאין לוקין על הנאת בב"ח משום דאין מזהירין מה"ד) ומקשה המל"מ פ"ה מהל' יסוה"ת להרמב"ם דפסק דאין לוקין על שום הנאה וע"כ הא