ברוך שאמר כ

חלה צריכין ב' קראי חד לנכרי וחד לגבוה דהא אי בעי פריק לה חייב בחלה כיון דיש לו בה זכות הילכך מצריך בי' קרא אחרינא. ונמצא לפי"ז א"א דחמץ מותר בהנאה אפי' כ' לא יאכל צריך ל"ך ללמוד דאתה רואה חמץ ש"ג דהו"א הואיל וא"ב פריק חשיב כשלו אלא ק' כיון דצריך ל"ך למעוטי גבוה מהיכי ידעי' דחמץ מותר בהנאה ונ"ל דמוכרח דחמץ מותר בהנאה דאי נימא דחמץ אבה"נ ל"ל ב' קראי למעוטי נכרי וגבוה כנ"ל וק"ל

דף כג ע"ב ור"ש דאסור וכו' ומקשה הפ"י לפי פי' התוס' דהקושי' היא שהגיד בכלל היתר נבלה מאי מקשה הגמ' ולר"ש הא לר"ש שסובר אין בגידין בנו"ט אין סברא לומר שיהי' גיד בכלל היתר נבלה שנאמר בה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה כו' והמעיין בדברי רש"י בד"ה ור"ש יראה מבואר שלא נתכוון הגמ' להקשות שיהי' הגיד בכלל היתר נבלה רק שיהי' הגיד מותר בהנאה מק"ו דחלב לחודא וע"ז קשה קושית התוס' לימא שוה"נ ושאר איסורי הנאה יוכיחו וכו'. ונ"ל דלכאורה י"ל קושית התוס' דליכא למיפרך משאר איסורי הנאה דא"ל מה לגיד שהוא מותר לגבוה משא"כ בשאר איסורי הנאה וצ"ל דהתוס' לשיטתם אזלי שהוכיחו בחולין ד' ק"א ע"א ד"ה מה"ת דריה"ג ס' כמ"ד דגיד אסור לגבו' דאל"כ אמאי אינו מחייב ריה"ג בגיה"נ של נבלה משום נבלה הא נבילה לגבי גיד הוי איסור מוסיף שאסר גם לגבו' ולפי"ז שפיר הק' התוס' כאן דלימא שוה"נ ושאר איה"נ יוכיחו. אבל באמת דברי התוס' צ"ע דלא נקרא זה מוסיף דהא אף אם לא הי' כלל שם איסור נבלה ג"כ לא מחזי לי' להקרבה כבשר שחוטה ולא חזי להקרבה אלא בהמה חי' שמקדישים וישנה בשחיטה ובזריקה ושאר עבודת הקרבן. מעתה י"ל דרש"י סובר דמשום זה לא מיקרי נבלה מוסיף אלא למ"ד דגיד מותר לגבו' ושפיר י"ל דריה"ג ס' דגיד מותר לגבו' בפרט דלרבי שהוא מתלמידי ר"ש סובר כן להדי' בפ' גה"נ וגם לשיטת תוס' דברי הגמ' אינו שיהי' הקו' דגיד יהי' בכלל היתר נבלה כדבריהם אליבא דריה"ג אלא כפרש"י הנ"ל כסוגי' הש"ס בכ"מ להעמיד בשיטה אחת רבי ותלמידי' וכיון שר' סובר דגיד מותר לגבו' י"ל דמסתמא גם רבו ר"ש סובר כן וליכא למיפרך משוה"נ ושאר איה"נ כלום כנ"ל אבל לפי סברת הנ"ל דחשבי' לפירכא מה לגיד שכן מותר לגבו' א"כ קשה לכאורה מדברי התוס' בחולין דהוכיחו שסובר ריה"ג דגיד אסור לגבו' היכי יליף דגה"נ מותר בהנאה מק"ו דחלב הא י"ל מה לחלב שכן מותר לגבו'. אמנם י"ל דמה שחלב מותר לגבו' לא חשיב פירכא כלל דמצותו בכך כדברי רש"י בחולין ד' צ"ו ע"ב ד"ה שמצותו בכך שכ' בזה"ל חלב ודם הוא עיקר הקרבן וכו' אבל אי נימא שמותר הגיד לגבו' אף שאינו מעיקר הקרבן אינו בכלל מצוה בכך י"ל שמקרי קולי נגד שאר איסורים שאסורים. מהשתא א"ש דריה"ג יליף שפיר דגיד מותר בהנאה ובהך פירכא אנו באים להשוות להם שגם גה"נ יהי' אבה"נ י"ל דלמ"ד גיד מותר לגבו' אף שאין מצותו בכך וכד' ר"ח שם בחולין מי כתיב על כן לא יאכל המזבח ל"י ב"י כתיב עיי"ש שפירש יש לדחות פירכא דמה לגיד שכן הותר לגבו' שחשיב לקולא דהא אף שאין מצותו בכך מ"מ מותר לגבו' ושפיר קאמר ולר"ש כנ"ל. וק"ל

באופן אחר יש ליישב קושית פ"י הנ"ל דלכאורה קשה למה אמר ריה"ג הנ"ל באוכל גה"כ של נבלה דלא אתא איסור נבלה וחייל אאיסור גיד נימא דאין גיד חל על נבילה מקרא דחלב נבילה וטריפה וכו' לא תאכלוהו אמרה תורה יבוא איסור נבילה וחייל אאיסור חלב ואף להרמב"ם פ"ח מהל' מא"א דלכך נבילה חל על חלב משום דהוי איסור כולל הרי כ' שם המ"מ דאף דאין איסור חל על איסור מ"מ איסור נבילה וטריפה חל על איסור חלב דאתי' מקרא הנ"ל. ואין להקשות להרמב"ם שס' דמצד הסברא ידעינן דאאחע"א בכל איסורים א"כ קרא דואכול לא תאכלוהו גבי חלב נבילה ל"ל דלהרמב"ם לשיטתי' שסובר כר"ע דיעשה לכל מלאכה לטומאה ולטהרה הוא דאתי להורות דחלב נבילה טהור מטומאת נבילה ולשיטה זו י"ל דואכול ל"ת דכ' בהאי למעט חלב טמאה וחלב חי' שטומאתן טומאת נבילה וכדאי' בזבחים ד' ע' ע"ב דמאכול לא תאכלוהו לר"מ נפקא לן התם טומאת חלב חיה נבילה וכן מוכרח ברמב"ם פ"א מהל' אבות הטומאה. ומעתה פשוט לומר דריה"ג ור"ע לשיטתייהו אזלו דריה"ג שסובר לטומאה ולטהרה לא צריך קרא ל"מ כלל מדין טומאת נבילה לפי פי' המהרש"א נדרש הקרא דואכול ל"ת שיחול איסור נבילה על איסור חלב דלריה"ג לשיטתי' בשאר איסורין אאחע"א. אבל ר"ע לשיטתי' דסובר בכל איסורים אחע"א ל"צ קרא שיחול איסור נבילה וטריפה על חלב אמנם לדידי' מייתי קרא לטו"ט דדרשי' מואכול ל"ת ג"כ לענין טו"נ וכנ"ל דחלב נבילה מטמאה וא"ש דברי הרמב"ם במה שלא הביא הפסוק דואכול ל"ת בהל' מא"א לענין דין אחע"א כ"א בהל' אבות הטומאה לענין טומאת חלב חי'. היוצא מזה דלריה"ג נלמוד מקרא דואכול ל"ת דאיסור נבילה וטריפה חל אאיסור חלב וא"כ קשה אף אי אית לי' איזה לימוד שלא יהי' אחע"א בשאר איסורין מ"מ יכול ללמוד דאיסור נבילה חל על איסור גיד מקרא דחלב מדחל איסור נבילה על איסור חלב דחלב חמור שהוא בכרת והרי בחולין ד' ק"א איתא דאתי איסור נבילה ויחול על איסור טריפה קמיפלגי מ"ס חל מידי דהוי אחלב דהתורה אמרה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב ואידך אחלב הוא דחייל דהותר מכללו אבל אמ"ה דלא הותר מכללו לא אמרי' אחע"א הרי דלולי הפירכא דהותר מכללו הוי ילפינן דאחע"א מחלב. וא"כ ק' לפי שיטת ר"ש מוורדין שבתוס' חולין ד' ק"כ ע"א ד"ה חלב שהוכיח מסוגי' דכמאן דריה"ג לא חייש בשום מקום להאי פירכא דהותר מכללו אמאי לא יליף בק"ו מחלב שיחול נבילה אגיד. ולכאורה י"ל לשיטת הר"ן בחידושיו לחולין ד' קט"ו ד"ה אמרת דבמה מצינו פרכי' אף פירכא כ"ד הי' אפשר לומר אף דריה"ג לא חשיב הך