ברוך שאמר יח

הנזיר למיתשל אנזירותו ואסר דעתו משתיית היין והוי מוקצה ממנו מיד בהתחלת ביה"ש אף אם ינחם אח"כ הרי לא הי' דעתו עליו כלל בהתחלת ביה"ש למיתשל אנזירותו. מ"מ הי' אסור בשתיית היין מחמת מוקצה ולא יהי' סעודה הראוי' לו

ולבאר יותר אציע לשון תוס' שם בשבת ד"ה מי יימר דמזדקק שכ' בזה"ל ואע"ג דפירות שנדרה מהן אינן מוקצין לענין טלטול דהא חזי לשאר ב"א מ"מ הוי מיגו דאיתקצאי לביה"ש מאכילתם איתקצאי לכולי יומא אי נמי מיירי בפירות שלה ואסרתן על כל ב"א ע"כ. לפי תי' הב' דלא אמרינן משום מוקצה רק היכא שהוא אסור לכ"א ל"ק קו' הנ"ל דיין לנזיר לחודא הוא אסור ולא הוי מוקצה ומותר לשתות לנזיר לאחר שהתשיל על נזירותו בשבת אף שבביה"ש הי' מוחלט בדעתו שלא להתשיל על נזירותו אבל לתירוץ הא' הנ"ל דאף שאין אסור לכ"א ומחמת זה מותר להנודר לטלטלו דאינו מוקצה לענין טלטול משום דחזי לשאר ב"א מ"מ לענין אכילה מקרי מוקצה לענין הנודר נשאר קו' הנ"ל. אבל י"ל כיון דטעם זה דמיקרי סעודה ראוי' משום הואיל וא"ב מיתשיל עלה לא צ"ל רק אליבא דסומכוס ואפשר שסובר סומכוס כר"ש דל"ל מוקצה. ולדידן לשיטת הפוסקים דהלכה כר"י דאמר הואיל ואתקצאי לביה"ש וכו' דלא הוי יין לנזיר סעוד"ר היכא שלא עלה על דעתו עד ביה"ש לאתשולי. מ"מ יכול לערב ביין משום דחזי לאחר נדרו כמו בתרומה לישראל ולפי"ז י"ל דלס"ד דהיין אסור בהנאה לנזיר הוי יינו של נזיר בשבת ויו"ט מוקצה גמור דהא אסח דעתו מיינו שישתה ממנו וגם אין בידו ליתן לאחרים לשתות דהא נתינה הוי הנאה כדמוכח מדפרט בהיתר הנאה דנבילה לגר אשר בשעריך תתננה וכו' כמש"כ הר"ן בנדרים והוי כמוקצה מכל אדם וגרוע יותר מבגדי עניים לעשירים דחשיב מוקצה אף לגבי עניים מחמת שלא הי' בדעת העשיר לתתו לעניים ולדידי' לא חזי כאשר ביאר כן בהדיא בחידושי הרשב"א שם בשבת ד' מ"ו ולא הוי סעוד"ר כלל דאף דשייך הואיל ואב"מ מ"מ כיון שאין דעתו של נזיר זה למיתשיל הוי יין שלו מוקצה לכל ולא חזי לא לדידי' ולא לאחרינא. ושפיר יש להקשות למה מערבין לנזיר ביין הא לא מיקרי סעוד"ר ואמנם אכתי יש לדחות די"ל דלמאן דס"ל ס' מוקצה מותר אין לאסור משום מוקצה אלא היכא שהי' מוקצה כל משך ביה"ש אבל כי לא אתקצאי רק במקצת תחילת ביה"ש וא"כ שעדיין בביה"ש סר המוקצה אין לאסור משום הך מקצת ביה"ש דהא ס' הוא דילמא אותו מקצת ביה"ש יום הוי וחול הוא ולא אתקצאי כלל בכניסת השבת כיון דקני' בהעירוב הוי ביה"ש סוף היום הי' שפיר יוכל הנזיר לערב ביין דהוי סעוד"ר לו מטעם דא' בשאלה ואף שבאמת אין דעתו לאתשולי ומסח דעתו מיני' ומיקרי מוקצה כנ"ל מ"מ אם יתחרט למשאל על נזירתו בתוך ביה"ש לא יהי' אסור מצד מוקצה כי לא עבר כל ביה"ש בהקצאה כי משעה ראשונה לא הוי אלא ס' מוקצה וכנ"ל וס' לקולא אמנם לר"א שסובר ביצה ד"ד דכל דשיל"מ אפי' בדרבנן בס' אזלינן לחומרא ממילא לדידי' אף הקצאה במקצת ביה"ש אסור וא"כ להס"ד דנזיר אסור ביין אף ליהנות הי' הדין נעשה מיד בהכנסת ביה"ש כי לא הי' אז דעתו למיתשיל אף אם מיתשיל אח"כ תוך ביה"ש נשאר היין באיסור מוקצה ולא הוי מעוד"ר. ויוקשה שפיר לדידי' למה מערבין לנזיר ביין אבל הך ר"פ לשיטתי' שמוכח מדבריו בסוגי' הנ"ל דביצה במאי דמשני שם ה"ת תנא דליטרא קציעות היא שאינו סובר כר"א הנ"ל ממילא י"ל שסובר ס' מוקצה מותר דמוקצה ג"כ אין לו עיקר בדאוריי' והוי ככל סד"ר שמותר אף היכא שיל"מ. ול"ל משום מוקצה רק היכא שהי' מוקצה כל ביה"ש וא"כ כשמיתשיל הנזיר תוך ביה"ש ליכא איסור מוקצה ומיקרי שפיר סעוד"ר ול"ק לשיטתי' מהך דנזיר ביין ע"כ לא נחית ר"פ לשנוי רק סיפא דלישראל בתרומה וק"ל

המ"מ פוסק להלכה דבמצוה דרבנן אמרי' מצוה ליהנות ניתנה. ומק' עליו מסוגיא דעירובין פ' בכל מערבין דהמוליך עירובו על בית הקברות ואף דהוא כהן מותר לילך שם לבית האבל או אל בית המשתה משום מצוה לאו ליה"נ. וק' הא הנך מצות דרבנן הם. ונ"ל לתרץ דהריטב"א במס' סוכה פ' לולב הגזול כתב דהא דאמרי' מצוה לאו ליה"נ אף שנהנה בשכר מ"מ זה לא מיקרי רק גורם בעלמא אף דגורם איסור דרבנן הוא מ"מ במקום מצוה לא גזרו ועפ"י סברא י"ל דז"א רק במצוה דאורייתא אבל במצוה דרבנן לא דמאי אולמא האי דרבנן מהאי דרבנן. וא"כ י"ל דהא דאמרי' מצוה ליה"נ הוא רק משום גורם ולמ"ד לאו ליה"נ אפי' גורם ליכא רק גורם דגורם משו"ה מתורץ שם דשם קאי למ"ד לליה"נ אבל בעה"מ כ' זאת למ"ד מליה"נ ואז אסור מצד גורם. וק"ל

דף כג ע"א גמ' ד"ה והרי חדש דרחמנא אמר לחם קלוי וכרמל כו' ואמר ר"ש שאני התם דאמר קרא קצירכם שלכם תהא. וקשה לי מהא דאמרינן דהאוכל חמץ בפסח מהקדש חייב לשלם משום דלאחה"פ הוי החמץ מותר להקדש והו"ל דבר הגורם לממון וכל דבר הגורם לממון כממון דמי וא"כ הכא כיון דלאחה"פ הוי קציר שלו א"כ השתא דאע"ג דאין ראוי לקצור השתא מ"מ הוי גול"מ ולהכי כ' תורה קצירכם משום דהוי ד' הגול"מ ומיקרי שלכם אבל השתא לעולם קודם הקרבת העומר אינו מותר וקושי' הגמ' במקו"ע. ור"א דאמר כ"מ שנאמר ל"י ל"ת א' א"א וא' אה"נ במשמע אליבא דר"מ קאמר ור"מ סובר בב"ק ד' ע"א גבי שוחט שוה"נ ס' ר"מ כר"ש דדהגל"מ כמ"ד ותוס' ד"ה קוצר לשחת מייתי ראי' להכא מר"ש ור"ש ס"ל דדהגל"מ כמ"ד וא"כ קושי' הגמ' במקו"ע. וצריך עיון

תוס' ד"ה קוצר לשחת בסה"ד ועוד דקתני סיפא ר"ש אומר יקצור ויאכל משיביא שליש. וכ' המהרש"ל בזה"ל בסה"ד וכן איתא בתוס' שם להדי' רק שפירש שם דסמך על דברי ר"י דאמר לשם אהא