ברוך שאמר טו

בס' המצות ודו"ק. (יעיין בספרו היקר ברוך טעם בשער הכולל דין א' מבאר חילוק זה באריכות)

תוס' ד"ה ור"ש וכו' עד בהנאה נמי אסור דלא שייכא אכילה עכ"ל. וצריך להבין משום דלא שייכא בי' אכילה יהא אסור בהנאה. ונראה לתרץ דבחולין איכא פלוגתא אי הנאת מעיו בעי או הנאת גרונו והלכה שם כר"י דהנאת גרונו בעי. וזה כוונת התוס' הכא כיון דסובר אין בגידין בנ"ט ליכא למחייבי' משום הנאת גרונו אלא משום דהבטן נתמלא מהם ושפיר יש איסור בהנאה וק"ל

שם והרי דם. וקשה לי והא ע"כ מוכח דדם לאו מאיסורי הנאה הוא דהא אמרינן בבכורות ד' ו' דדם נעכר ונעשה חלב ומותר בה דילפינן מקרא ואם נאמר דדם אסור בהנאה אמאי יהא מותר. אף דאמרינן אם הניח בשר נבילה לתוך הדבש ונשתנה הבשר לדבש מותר משום דנשתנה ממאי דהוי מקודם. מ"מ אי אמרינן דדם אסור בהנאה יהי' חלב ג"כ אסור דלא גרע מכל איסור הנאה דאמרינן שם אם נשרפו אפרן אסור דבוודאי נשתנה ממאי דהוי מעיקרא. ועוד קשה דאם נאמר דדם הנפש יהא אסור בהנאה הא ע"י הדם הבהמה מתקיימת ומתהני מאיסורי הנאה. ועוד האיך מותר לעבוד בבהמה. וצ"ע

שם ד"ה ואימא כמים הניסכים כו'. וכ' במהרש"א דכוונת התוס' דלאיסורא ל"ל קרא דמוכח מלא תאכל וק' דהא אי אסור כמים הניסכים אף אם נהנה עכשיו מחצי פרוטה ולאח"ז מחצי פרוטה נמי מצטרפי דכן הדין בהקדש ואי הוי אסור מלא תאכל לא הוי חייב אלא בפעם אחת. וצ"ע

ע"ב והרי אמ"ה וכו' ומקשים העולם לפ"ד הרמב"ם ז"ל דמפרכסת אסור לב"נ משום אמ"ה ואיכא למימר דרבי נתן מיירי באבר מן המפרכסת דלישראל לא מקרי כלל אמ"ה דשחיטתה התירתה וליכא איסור בהושטה לב"נ רק משום לפני עור. ונ"ל לתרץ דאיתא בזבחים ד' מ"ה וכל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל יאכלו וכו' אמ"ר כהנים אצטריכא לי' סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל עכ"ד. ולכאורה קשה דאם נבילה וטריפה מותר לכהנים א"כ מהראוי שיהא אסור לכהנים ב"מ של שחוטה כיון דלדידהו לאו בשחיטה תלי' מילתא ודמו בזה לדין ב"נ שאין מזמנים אותו על ב"מ כדברי ר"א ב"ר יעקב בחולין ד' ל"ג והאיך אמרו ונותן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה הא הקיבה אסורה לכהן וצ"ל דאף דהקיבה אסורה לכהן מצד אמ"ה מ"מ ראוי' לכהן ליהנות ממנה ושייך שפיר בה נתינה וראי' לזה דהא בשוחט ונמצא טרפה דפטרי' ממתנות הנ"ל לא אתי אלא מדדרשינן מאת זובחי הזבח פרט לטרפה. אמנם לס"ד שיהא אמ"ה אסור בהנאה אי הוי אמרינן דכהנים לא בעי שחיטה היתה קיבת בהמה שחוטה אסורה לכהן גם בהנאה ולא שייך כלל שם נתינה לפי"ז איך אפשר לומר דאמ"ה אסור בהנאה א"כ למה הוצרך יחזקאל לומר נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים הא אי אפשר למטעי כלל שיהיו כהנים מותרים בנבילה דהא מפו' בקרא שנותן לכהן הקיבה וצ"ל דבאמת למ"ד בגמ' דכ"מ שנאמר ל"ת איסור הנאה במשמע היינו צ"ל דאין חילוק בין ישראל לנכרי וגם לנכרי אף דבמיתה תלי' מילתא אפ"ה מותר בבני מעים וה"ה לכהנים. אלא שהרמב"ם ז"ל כ' דיש חילוק בין ישראל לב"נ היינו למסקנא דאמ"ה מותר בהנאה ול"ק הקרא דנו"ט דנוכל לומר כנ"ל ופריך שפיר ומתורץ הקו' הנ"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל מגמ' דידן דהא לס"ד דגמ' דידן כאן דאמ"ה אסור בהנאה עכצ"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל דס' דאין לחלק בין נכרי לישראל רק למסקנא ודו"ק

והרי אמ"ה. והקשו בתוס' דילמא מיירי באמ"ה של ב"נ. ונ"ל לתרץ דהנה איתא בתשו' מהרי"ל מאי פריך בש"ס מאמ"ה דילמא מיירי במפרכסת דבשחיטה תלי' מילתא ותו לא מקרי אמ"ה כדאמרינן בחולין ד' ל"ג או דילמא מיירי בטמאה דלישראל ליכא איסור אמ"ה ולנכרי אסור משום אמ"ה. ותי' מהרי"ל בזה פי' כוונת הגמ' הא לכלבים שרי היינו לכלבו של ב"נ ואי אמרינן דל"ת משמע אחד א"א ואחד אה"נ א"כ אף אם נתנו לכלבו של ב"נ נמי יהא עובר על לפני עור דמכשיל את הנכרי בלאו דלא תאכל עכ"ד, ובזה י"ל קושי' התוס' שהקשו דילמא מיירי באמ"ה של ב"נ כמובן. רק יש לפקפק על דין של מהרי"ל דלפי דבריו אמאי לא מייתי קרא דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו והוא כ' גבי ב"נ ואמאי מייתי קרא דלא תאכל דנאמר גבי ישראל וצ"ע

והרי שור הנסקל דרחמנא אמר לא תאכל וכו' דפריך הגמ' מבעל השור נקי הא מלא יאכל נפקא לן וכו' וקשה לי הא אצטריך בעל השור נקי כדאמרינן בתמורה דלהכי כל הנשרפין אפרן מותר דכיון דמצותן בשריפה מה"ת וא"כ כיון דשרף נעשה מצותו ואין לך דבר שנעשה מצותו ומועלים בו. וא"כ ק' דאי לא כ' ובעה"ש לקי הו"א כאן דהתורה ציוותה שיסקל השור והוא נפיק מלא יאכל דאסור בהנאה קודם שיסקל השור אבל אחר שנעשה מצותו הו"א דאין לך דבר שנעשה מצותו כו' ולהכי כ' רחמנא ובעה"ש נקי דאפי' לאחר שנעשה מצותו אסור. וצ"ע וק"ל

שם ממשמע שנאמר סקול יסקל השור וכו' ונבילה אסורה באכילה מה ת"ל וכו'. והק' השעה"מ ל"ל קרא דאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור הלא ידענא דאסור מכח כל שתיעבתי לך הרי הוא בב"ת וכאן דהתורה אמרה דהשור מחויב סקילה והוא אינו סוקל ומבטל מצות סקילה והרי הוא בכלל כל שתיעבתי וכו' ונ"ל לתרץ קושיית השעה"מ ויעיין בחולין (קט"ו) דהחורש בשור וחמור והחוסם פי פרה ליתסר ומקשו שם התוס' אמאי לא נאסר זריעה ותי' דכל שתיעבתי לך ל"ש אלא על דבר שהתורה מתעב התועבה והוא עושה התועבה הזאת כמו בבב"ח שהתורה ציוותה שלא לבשל בב"ח והוא מבשל זה הוא בכלל כל שתיעבתי לך וכו' או דבר מכח התועבה הזה אבל התם החורש בשור וחמור דאפי' בלא חרישה אסור לנהג