שו"ת ברוך השם צז

משמע הכי עיי"ש בדף ס"ו ע"א ד"ה לאח"מ מי מגרשה וחזקת יבום בא לה ולא פי' כפשוטו דהרי בגיטין לא תיקנו רבנן. ועוד כי מעיקרא דדינא ליתא כי התקוה שתיקנו רבנן שיהיו דברי שכ"מ ככו"מ הוא דוקא לענין זה שכשימות קונה המקבל למפרע מחיים חיותו משעה שכתב לו אבל לא שתקנה לאח"מ וזה פשוט. א"כ שוב הדר אינה לאח"מ ואיך אמרינן הכי השתא בשלמא מתנה איתא לאח"מ. באופן שלכאורה דברי הש"ס הללו סתרי אהדדי. והנה באמת לדעתי כל מעיין בדברי הש"ס יראה שלכאורה דבריהם מרפסין איגרי ואין שום פירוש להם. ובאשר אני כעת מחוסר ספרי מפרשי הש"ס גם הפ"י אינו תחת ידי ואל תתמה הרי מצאנו לגאון אחד שכותב בספרו שגם גמרות לא הי' לו. ואדמה כי עלה על רוחי לאמר בזה תה"ל כונה נכונה אמנם מקודם צריך להקדים ולבאר שיש עוד בסוגיא זאת דגיטין קושיא אחת גדולה ועוד חמורה מקמייתא. דמסיימין שם אלא ר' אבא הכי קא קשיא לי' חמרא לא אמר דמי חמרא לא אמר מחמרא קאמר. ועיין בפירש"י שם ונוראות נפלאתי א"כ הרי פנים חדשות באו לכאן ואיך זה יכוונו בדברי פירוש המלות של ר' אבא שאמר בלשונו הזהב מה מתנה ישנה לאחר מיתה ילבישו בם אלה הדברים אשר ידברו עתה מחמרא קאמר. אין זה לכאורה אלא תימא. והי' לר' אבא להחליף הדברים מכל וכל ואצל הש"ס הי' נכון שזה שדיבר ר' אבא בלשונו אי מה מתנה וכו' מסכים ישר לזה שנאמר מחמרא קאמר והיא פלאי פלאות וגם להבין לאשורם דברי רש"י ז"ל שאמר וכי עושין מעות מיין. הרי למה לא עושין ובכל שעה ושעה עושין ועושין מעות מפירות ומי לא יודע ששוה כסף ככסף ומה לן יותר מפסוק מפורש כסף ישיב לבעליו ואמרינן ישיב לרבות שו"כ. ורש"י ז"ל אומר כל כך בפשיטות ותמימות וכי עושין מעות מיין. אבל הדבר יתפרש על נכון מצדי צדדים וחדא בחברתה מתרצת. דהנה זה ודאי אמת דכשם דאין המתים מגרשים כך אין המתים מקנין מתנה וכשתיקנו שיהיו דברי שכ"מ ככוכ"מ היא שיקנה למפרע מחיים ובודאי כה"ג בגט נמי הי' מועיל דהא מהיום ולאח"מ אלמלא תנאה הוי הי' שפיר מועיל דהא דגט ואינו גט הוי רק מחמת דמספקא לן אי חזרה הוי הכל ידוע היא עיי' ש"ס קדושין נ"ט ב'. א"כ הדברים כנים ודאי כמו שאמרתי לעיל אך אפה"כ הכל ניחא דהנה הא צריכין להבין אימתי באמת נעשה הקנין אחרי שאם עמד חוזר א"כ מתי קנה מחיים הא לא קנה דהא אם עמד חוזר ולאח"מ ודאי ג"כ לא קנה כנ"ל דאין מתנה לאח"מ וא"כ אימתי קונה אבל כי הא דאמרינן דגיטו וידו או גיטה וחצירה באין כא' ה"נ אמרינן דהמיתה והמתנה באין כא' וברגע אחת קנה והיינו באמת שהי' עדיין חי מיקרי כי הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו. אבל כל זה יש רק לומר כשאין ההיפוך על רגע כזאת אבל חזקת איסור יבום הזקוקה ברגע האחרונה איך תאמר שברגע האחרונה גיטה ומיתתו באין כא' אחרי שבאותו רגע ממש בא לה חזקת יבם לקראתה ועד שתאמר גיטה בא לה אמור יבם בא לה והיא סברה יקרה. וזהו שדייק רש"י ז"ל בלשונו הזהב לעיל ד"ה לאח"מ שסופר ומונה תיבותיו היקרות. לאחר שמת פי' לאח"מ ממש שכבר עבר רגע משמח הרי מי מגרשה. ואלא ובשעת מיתה. פי' שתאמר שגיטה ומיתתו באין לה כא' הוזקקה ליבם אז ברגע הלזו. ולהא מילתא פי' לומר שבשעת מיתה תבוא כא' היכא נדמינהו ודו"ק כי הוא באמת בלי ספק שזה כוונת רש"י ז"ל תה"ל. ומה יומתק לנו עתה הסיום של הש"ס שנדו מלעיל ואמרו דר' אבא הכי קא קשיא ליה חמרא לא אמר וכו' וכי עושין מעות מיין פי' אחרי שאתה מוכרח לומר שרק בשעת מיתה ממש זוכה המקבל ומיתה ומתנה באין כא' זה יש לומר רק אם הי' אומר חמרא או דמי חמרא אבל מחמרא שצריך לבוא עוד ליד שלישי למכור אז ברגע האחרונה הלזו הא אי אפשר זה כי הרי לא מכרו עדיין. ויין שוה דמי ארבע מאה זוזי. הא לא קאמר. ואלא ע"כ מחמת זה תבוא לומר על אחר מיתה ממש א"כ שוב כשם שמתנה תאמר שישנה הרי תאמר נמי על גט שישנו ודו"ק היטב

עוד לענין הנ"ל. הנה בש"ם ב"ב ד' קל"ה ע"ב ת"ר איזו היא דייתיקי וכו' ואיזה היא מתנה וכו' ה"ק איזה היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. פירשב"ם אבל אי לא כתב בה מהיום אינו קונה דאין מתנה לאחר מיתה שהרי אין כח באדם ליתן מקודם לכך דבר שלא יוכל להקנות באותו הזמן שהוא רוצה שתתקיים המתנה ואחר מיתה איך יכול אדם ליתן אחרי שמת ונקבר עכ"ל. הרי לך ברור ומפורש שאין אנו יכולים לומר שאחר המיתה יוכל להקנות. ולא זו בלבד אלא עוד כפל ושנה זה הלשון הרשב"ם בד' קל"ו ע"א במשנה הכותב נכסיו לבניו פירשב"ם אבל בלא מהיום לא נתן להם כלום דאין מתנה לאח"מ דבההיא שעתא אין לו חלק בהם שיוכל להקנותו. וכן בגמרא שם התם מספקא לן אי תנאה הוי הכא ה"ק לי' גופא קני מהיום וכן בש"ס גיטין ד' ע"ב ע"א במשנה ברש"י ד"ה מהיום כלשון הרשב"ם כאן וכן בגמרא שם ברש"י ד"ה כרבנן. הרי לכולם שפה אחת ודברים אחדים דכשם דאין גט לאח"מ אלמלא שיש לומר תנאה הוי כן נמי מתנה אינה לאח"מ ואך הרי לכאורה הא מצי לומר דרק במתנת בריא נאמר שאין כח ליתן לאח"מ אבל במתנת שכ"מ אפשר מחמת התקנתא דרבנן נאמר דגם המתים מקנין. אחרי שבאמת הא מתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאח"מ. על זה הרי כתבנו בדברינו לעיל. אך מדברי הרשב"ם שבדף קל"ג ע"א ד"ה א"ל רבא מגרע גרע בתמיה השתא ירושה דאורייתא מתנה דרבנן לא כ"ש שכתב גם שם הרשב"ם דגם מתנת שכ"מ הא אין מתנה לאח"מ א"כ אחרי שגם בשכ"מ נמי כן הרי אנחנו צריכין להבין באמת אמת שרבנן תקנו דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין אבל היינו שיהי' מועיל דיבורו ואמירתו גם בלא קנין. וכדאי' מפורש זה ברשב"ם בדף קמ"ז ע"ב בביאור ב' הלשונות בין אם נאמר שעד שילכו ויבאו עדים או קנין יבוא לטירוף ח"ו בין אם נאמר שממילא יטרף מחמת שיחשוש שלא יקיימו צואתו עכ"פ הנה כ"ז לענין שיועיל דיבורו כמו קנין גמור אצל אחר. וכן אפילו למ"ד מה"ת ולא נסבור כהתוספות שבשם שלכ"ע הוי רק אסמכתא ונאמר שהוא פשוט מה"ת הרי ג"כ סגי לזה שיועיל דיבור כקנין ואמירה שלו קנין הוי אבל שיקנה בפשיטות לאחר מיתתו שהוא היפך השכל והסברא הפשוטה זה הוי דבר שאין יכולים להבין כלל דבאיך אנפין יאמרו חז"ל שגם בשעה שהוא מוטל כבר כאבן דומם יעשה חיל במקנה וקנין. וכי כל המתים דעלמא יהיו כולם צדיקים שגם במיתתם קרויין חיים ולא להאי מילתא איתשיל מליצתם הנעימה הזאת וא"כ הרי המה ראו כן תמהו על סגנון לשון הש"ס דגיטין ס"ו שהבאתי וכל כי האי מילתא הי' פשוט בדעתי שזה אינו ענין כלל להא דאמרו דמתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאח"מ דדבר פשוט הוא שע"כ אנו מוכרחין לומר כן דהרי הא מפורסים ונודע לנו דינא דשמואל ב"ב קנ"א וד' קנ"ב דכל שכ"מ אם עמד מחוליו חוזר ממתנתו וכן אין חילוק בין אם עמד וחוזר שיהי' נשאר לעצמו שזה ודאי ברור דבידוע דלא כתב ולא נתן ולא אמר ולא דיבר אלא מחמת שסבר שימות וכלשון הש"ס שם אלא אפילו אם חזר מדיבורו לראשון ונתן לאחר. אחר שאמר או כתב לראשון. חזרתו חזרה ואם מת קנה שני כידוע מהמעשה דאימי' דרמי בר חמא ב"ב קנ"א דאחרון קנה משום דבפירוש אמר שמואל דחוזר בין לעצמו בין לאחר. וההוא דכתובות אוקמוה בבריא והא דב"ב בשכ"מ יעו"ש. א"כ אם היינו אומרין שנגמר המתנת שכ"מ באיך אנפין יחזור אם כבר קנה המקבל אבל מחמת שכל זמן שהוא חי עדיין אין המקבל יודע אם יבוא לכלל סוף בקנייתו לכן ממילא הא בהא תליא דמחמת שאם עמד חוזר נצמח מזה ע"כ שמתנתו של שכ"מ אינה קונה אלא לאח"מ אבל במתנת בריא שהדין שאינו חוזר גם אם עמד לכן קא אמרינו דקונה מחיים. והיינו נמי דינא דרב הונא בתחלת