שו"ת ברוך השם פח

בדרך זה ולירקות ולמעשר בהמה כדברי ר"א ור"ש. וכמ"ש במשנה (פ"ה דמנחות משנה ו') אלו טעונות תנופה ואין טעונות הגשה. לוג שמן של מצורע ואשמו. והבכורים כדברי ר"א בן יעקב. והכא נמי הי' צ"ל כלשון זה. ובאמת לא ניחא לומר בלשונות הללו. חדא שהי' מאריך בלשונו דהשתא כששונה כסדרן מא' בניסן ונקט כסדר עד אלול ותשרי א"צ להזכיר תיבות מעשר בהמה רק פ"א כדקתני בא' באלול ר"ה למעשר בהמה ר"א ורש"א בא' בתשרי. משא"כ אילו הוי תנא ברישא בא' בתשרי ר"ה לשנים וכו' ולמעשר בהמה כדברי ר"א ור' שמעון אכתי לא הוי ידעינן דעת הת"ק מתי הוא ר"ה למעשר בהמה לדידי' והי' צריך לומר שוב בא' באלול ר"ה למעשר בהמה. וא"כ הוי אריכות הלשון. ואף דגם השתא הוצרך לשנות ב"פ בא' בתשרי. והוי הלשונות שוין. אפיה י"ל דכיון דכללא הוא דכל היכא דנקט שום דבר אליבא דחד תנא ואומר כדברי פלוני אז הכוונה שההלכה כן הוא. ועיין במנחות שם על המשנה הנ"ל. א"כ שפיר נוכל לומר דלהכי לא רצה לשנות בדרך הזה. משום שמא נטעה לומר מדקתני כדברי ר"א ור"ש. דכן הוא ההלכה. לכן זכר דברי ר"א ור"ש אחר דברי הת"ק בדרך פלוגתא. להורות לנו שאינו סותם ההלכה כדברי ר"א ור"ש. אך לפי דרך היותר נכון נראה לי. ע"פ מה שיש לדקדק קצת על תיבת שנים דהא הי' די לו לומר ארבעה ראשים הן. בא' בניסן ראש למלכים. וממילא הוי ידעינן. דהאי ראשים הוא ראשי השנים. דבמה נוכל לטעות ולפרש באופן אחר. לכן נ"ל די"ל כמ"ש בריש ברכות תנא אקרא קאי. כן הכא קאי התנא בריש המסכת על לשון הקרא דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים. וכתיב ובראשי חדשיכם. וכן וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם. הרי דמצינו בקרא לשון ראשי חדשים לכן אשמעינן דכמו שיש בחדשים י"ב ראשים. כן יש בשנים ארבעה ראשים. ולפי שבכתוב נאמר החדש הזה לכם ראש חדשים דקאי על ניסן. לכן התחיל ג"כ מר"ח ניסן

סימן נ"ד

ברש"י במשנה (בריש מסכת מגילה) בד"ה חל להיות אחר השבת דהוה לי' י"א. וטפי לא משכחת לה יום הכניסה שלפני פורים מוקדם לו. דמיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן. ואין שום ביאור לדברי רש"י הללו. חדא דסותר לכאורה דברי הש"ס (לקמן שם דף ד' ע"ב) שאמרו יום עשירי לא תקנו רבנן. וא"כ טפי מי"א דלא משכחת לה. הוא מטעם אחר. דהיינו מחמת שיותר לא תקינו רבנן ולא משום דמיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן. ועוד דהאי סברא דלא מקדמינן מיום הכניסה ליום הכניסה. כבר שמעינן זאת מהמציעתא. דקתני חל להיות ביום החמישי. כפרים ועיירות קורין בו ביום. ולא מקדמינן ליום ב'. שהוא ג"כ י"א. והיינו ע"כ משום דמיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן. והנה בס' קיקיון דיונה תירץ בפשיטות. דדעת רש"י ללמדנו בזה. שאין עוד אופן ללמדנו שיהיו מקדימין לי"א. פי' שיהי' משכחת אופן שיחול י"א עוד הפעם. כי הרי כשיחול בחמישי. אע"ג דיום הכניסה המוקדם הוי י"א. מ"מ הא מיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן. אבל באמת אין הדעת נוחה לומר שזהו דעת רש"י ז"ל. ומצאתי בס' ראש יוסף על מגילה שפירש בזה דבר יקר. דרש"י בא ללמדנו דכפר מוקף לא הוי בכלל. ולכן לא משכחת טפי מי"א עיי"ש ודו"ק

סימן נ"ה

עיין בש"ס שם דרב שמן בר אבא משום ר"י יליף לי"א וי"ב מדכתיב בזמניהם. ופירש"י דהיינו דהו"ל למיכתב בזמנם. ואייתר לן יו"ד וה"א לרמז על י"א וי"ב. ור' שמואל בר נחמני יליף מדכתיב כימים. ופריך ורב שמו בר אבא מ"ט לא אמר כר' שמואל בר נחמני. ומשני ההוא לדורות הוא דכתיב. והנה ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. כאומרם ז"ל (תענית דף ט' ע"א) לכן אמרתי לרמז זה בכתוב כי יד על כס יה. מלחמה לה' בעמלק מדור דור. פי' שיש יד ורמז על כ"ס י"ה. דהיינו דהו"ל להכתוב לכסות אותיות י' ה'. ולכתוב רק בזמנם. אלא ע"כ באין ללמד על י"א וי"ב. אבל אין למדין מדכתיב כימים כי מלחמה לה' בעמלק מדור דור. וא"כ ההוא לדורות הוא דכתיב. וזהו רמז נכון

סימן נ"ו

עוד אמרו שם וז"ל אימתי בזמן שהשנים כתיקונן וישראל שרויין על אדמתן. ולכאורה יש ללמוד מזה שכישראל מקדשים החדשים ע"פ הראי' הוא דוקא בזה רצון השי"ת ביותר מכפי שאנו מקדשין בזמן הזה ע"פ החשבון אע"ג דהחשבון ודאי מדוקדק הוא אמת לאמיתו. בלא שום חשש כלל. אפ"ה לא קרי לה בש"ם שנים כתיקונן. וזהו דבר חדש

סימן נ"ז

צ"ע על הש"ס (שם ע"ב) ואימא בתליסר ומשני כשושן. והא עדיפא הו"ל לתרץ י"ג זמן קהלה לכל היא. וגם עיירות אם ירצו בי"ג מי לא יכלו לקיים. ובאמת יש לעיין איך יהי' דין יום י"ג לכל המקומות. והרי במשנה מבואר רק כשחל בשלישי דאז יום הכניסה י"ג. ולמה לא יקראו גם הפרזים ביום הכניסה

סימן נ"ח

אלא שושן דעבדא כמאן לא כפרזים ולא כמוקפין. והלשון אינו מובן כלל דהרי עבדא כמוקפין. והכי הו"ל למימר היאך עבדא דלא כפרזים. ואולי י"ל שהכוונה לא כפרזים לגמרי. ולא כמוקפין מימות אחשורוש. אחרי שגם במוקפין מימות אחשורוש אמרת דקורין בי"ד. א"כ שושן אין לה להיות בדרגא אחרת מאלו שתי הדרגות. מפרזין לגמרי וממוקפין מימות אחשורוש. ודוחק

סימן נ"ט

אמר רבא פשיטא לי עבודה ומת מצוה. מת מצוה עדיף מלאחותו. ת"ת ומת מצוה מ"מ עדיף (שם דף ג' ע"ב). צ"ע דהא זהו מיותר לגמרי כיון דכבר הוכיח הש"ס דת"ת דיחיד קיל מעבודה וא"כ כיון דפשיטא לי' לרבא דמ"מ דוחה עבודה כ"ש שדוחה ת"ת דיחיד וא"כ ל"ל למימר עוד ת"ת ומ"מ. מ"מ עדיף. וצ"ע

סימן ס'

אלא סמוך אע"פ שאינו נראה היכי משכחת לה (שם). יש לעיין דקארי לה מאי קארי לה. וכי לא ידע לפרש כגון שיושבת בנחל. אך נראה לפרש בדרך זה. דהמקשה סבר דלאלו היושבין בכרך הוי נראה. ולכן הקשה היכא משכחת לה שיהיה סמוך ולא נראה דאפילו אם היא או הקטנה הסמוך לה יושבת בנחל נמי ודאי א"א שלא יהי' נראה לכן, חידש לו המתרץ דיש בזה פירוש אחר. והוא סמוך לו ונראה עמו. והיינו שאנו רואים בחוש שכשיושבת עיר גדולה על ההר הנה העיר נראית למרחוק להבאים בדרך גם אם רחוק עוד כמה מילין להעיר. וגם הטבע מעיד שאז גם הפסק מיל אין מפסיק ונראית להנוסעים כאילו היא עיר אחת בלא הפסק כלל וכן סמוך ממילא אם כל הכרך וגם הסמוך לו יושבים בנחל אז