שו"ת ברוך השם פז

דלא נהנה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ח מהלכות נזקי ממון הלכה א') דבנכסי הקדש אין דין נזיקין. א"כ ודאי דגם בנכסי עכו"ם הדין כן דהא המשנה בב"ק מדמה להו להדדי. וזה פשוט. והתוס' במעילה שם כתבו דמוכח מדברי הש"ס שהאוכל אכילה גסה בהקדש פטור. כיון דלא נהנה עיי"ש היטב. ולפ"ז הדין כן דגם בנכסי עכו"ם פטור אם אכל אכילה גסה. כיון דלא נהנה. ורק הזיק מיקרי. ומזיק בנכסי עכו"ם פטור. וא"כ י"ל דרש"י ז"ל סובר כהס"ד דהמשנה למלך (פ"ה מהלכות יסודי התורה) דבכל איסורין חייב באכילה גסה. דרק באוכל חלב חי פטור שלא אכלו כדרך אכילתו. אבל אם אכלו כדרכו אף אם לא נהנה חייב. ונ"ל להביא ראי' לזה משום דאל"כ מה חידש לנו ריש לקיש (יומא דף פ' ע"ב) שהאוכל אכילה גסה ביוהכ"פ פטור. משום דכתיב לא תעונה פרט למזיק. הא בכל איסורין נמי פטור. אלא ברור דבשאר איסורין חייב באכילה גסה. רק ביוהכ"פ לחוד פטור. משום דלא תעונה ממעט למזיק. וא"כ לפ"ז שפיר ניחא שיטת רש"י ז"ל בהא דקאמר דהאוכל חמץ של עכו"ם בתוך הפסח דפטור. דנוכל לצייר דין זה כגון שאכל חמץ של עכו"ם באכילה גסה. פי' אחר שהי' שבע מאכילת המצה. אפ"ה אם לא הי' של עכו"ם הי' חייב. רק כיון דשל עכו"ם הוא לכן פטור. וגם איירי בשגזלו. דהיינו שלקחו בע"כ ואכלו. ואפ"ה אינו חייב באחריותו כיון דלא נהנה רק הזיקו והא קיי"ל דהמזיק לעכו"ם פטור. וכן ה"ה בחמץ של הקדש. באוכל אכילה גסה דמותר מדין איסור חמץ. לפירש"י ז"ל. ואף שהמל"מ מסיק שם לדינא. דגם בשאר איסורין באכילה גסה פטור. וכן דעת הנוב"י. אפ"ה אפשר לומר ג"כ כמ"ש. ודו"ק היטב

סימן נ"א

צ"ע לפענ"ד לכאורה על הא דאמרו ביומא (דף י"ח ע"א) אחרים אומרים מנין שאם אין לו משלו שאחיו הכהנים נותנים לו וכו'. דלמה צריך לסיים זה בדברי הברייתא הלא מרישא שמעינן זה דבעינן שיהא חכם. ולא איש כזה שלא למד כלל. ורציתי לומר דאילו מרישא דברייתא היינו אומרים שזהו רק לכתחלה אבל לא לעיכובא. וע"כ מסיימין אחרים אומרים שאפילו אם אין לו צריכים אחיו להעשיר אותו ש"מ שמעכב גם בדיעבד. אך הייתי מסופק איך הוא לדינא אם הוא מעכב עד שעיינתי בדברי הר"מ (פ"ה מהלכות כלי המקדש) ומצאתי שבאמת לדינא אינו מעכב ועדיין צ"ע לע"ע

סימן נ"ב

עיין בר"מ (כהמ"ק פ"ה ה"י) שכתב שלא ישא הכה"ג שתי נשים ואם נשא שתים "אינו "יכול לעבוד ביום הצום "עד "שיגרש "לאחת עכ"ל עיי"ש. והנה לכאורה סותר את דברי עצמו (פי"ז מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ג) דכאן משמע דרק ביום הצום לא יעבוד אבל בכל השנה ליכא איסורא גם לדידי'. אך כאשר נדקדק היטב נראה שאין כאן סתירה ודבריו נאמנו מאד. ולעולם דגם בכל השנה אסור הכה"ג ליקח ב' נשים וכמ"ש בהל' איס"ב אשה אחת ולא שתים. אעפ"כ גם מה שכתב הכא ניחא ג"כ. דהנה תנן (בסוף פ"ז דבכורות) כהן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה. ובש"ס (שם דף מ"ה ע"ב) תנא נודר ועובד יורד ומגרש. ופירש"י תיכף כשנדר מותר לו לילך לכתחלה ולעבוד גם אם אפילו עדיין לא גירש מותר לעבוד עכ"ל רש"י ז"ל והיא הלכה פסוקה. וכ"ז הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד אם עבד עבודתו כשירה גם אם לא נדר כלל כדאיתא להדיא בר"מ (פ"ו מהלכות ביאת מקדש הלכה ט') שאם עבר ועבד קודם שידיר אעפ"י שהוא נשוי בעבירה לא חילל העבודה עכ"ל ואלו בכה"ג שלא יעבוד ביום הצום בב' נשים זהו רחוק מאד בין לענין לכתחלה בין לענין דיעבד והיינו דלענין דיעבד הרי עבודתו פסולה אם עבד ביוהכ"פ ולא גירש אחת מהשתים. כמבואר בש"ם יומא דף י"ג) דמקשינן התם שמא תמות בפלגא דעבודה ונמצא עבד בפסול למפרע עיי"ש להדיא וכן הוא בתוס' שם וזה ברור. וזהו שרמז הר"ם בלשונו כאן בהלכות כלי המקדש שכתב "אינו "יכול לעבוד ולא כתב אינו רשאי. רק אינו יכול להשמיענו כדמפורש בסוגיא שעבודתו פסולה ואין שום יכולת כלל לעבוד אפילו בדיעבד. וגם לענין לכתחלה נמי חלוק הוא דין יוהכ"פ מכל ימות השנה. דבכל השנה אם הי' נשוי אלמנה אפ"ה כל שהדירה רשאי לעבוד גם קודם הגירושין. ואילו ביוהכ"פ אם הי' נשוי שתי נשים גם אם היו שתיהן בתולות אפ"ה אינו יכול לעבוד עד שיגרש דוקא לאחת. ודוקא גירושין ממש ולא יועיל כאן מה שידירנה מליהנות לו. וכמפורש כל זה בהסוגיא שם. דאל"כ למה להו לפלפל שם כ"כ הא נוכל לתרץ בפשיטות דמשכחת לה שמדירה לאחת ולא תקשה עוד כלל. וזהו שדקדק הר"מ וכתב "עד "שיגרש "לאחת פי' ולא יועיל כלל מה שמדיר לאחת. וזה פשוט וברור. וכשהרציתי כל הדברים הללו אל כ' אחי הרה"ג הר"ר ברוך כתבתי לו עוד בענין זה על מה שראיתי בכת"י הטהורה שהשיג על הג' בעל חמדת שלמה בהלכה הזאת אך לפ"ד נראה שלא נעלם כלל מהחמדת שלמה דברי הר"מ הללו. ושפיר ידע דרחוקים הדברים זה מזה. דאע"ג דבשאר ימות השנה נמי אסור הכה"ג ליקח שתי נשים אפ"ה הוי רק כמו כל אחיו הכהנים שאם נשאו נשים בעבירה אפילו מחייבי לאוין ג"כ אינו פוסל עבודתו מחמת זה. ואם בא להדיר עובד גם לכתחלה אף קודם הגירושין. משא"כ ביום הצום דאז אינו עובד כשיש לו שתי נשים גם אם הדיר לאחת ואם עבד ולא גירש אחת חילל כל עבודתו שביום הזה. ואגב ראיתי בס' חידושי מהרד"ם על ספר המצות להר"מ ז"ל (מ"ע ל"ח) שהקשה על הר"מ מסוגיא דקידושין (דף ס"ח) דלמה דחקו לאוקמי לר' ישבב לטעמא דנפשי' רק בבעולה לכה"ג, ולא תירצו בפשיטות בשתי בתולות להר"מ עיי"ש ודו"ק. ולכאורה זהו קושיא עצומה. אך לפענ"ד אין כאן קושיא דהרי בכתוב מפורש כי תהיין וגו' האחת אהובה והאחת שנואה וגו' והי' הבן הבכור לשנואה. הרי בעינן שנכיר ונדע מי היא השנואה. ואילו בשתי נשים הרי כל אחת ואחת הויא אהובה ושנואה. שהרי הר"מ כתב שיגרש "לאחת. ומשמע דלאיזה שירצה יגרש וא"כ איך נוכל לומר על אחת שהיא היא השנואה שמא חבירתה היא השנואה ודו"ק

סימן נ"ג

במשנה (ריש ר"ה) ארבעה ראשי שנים הן. באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים וכו'. באחד באלול ר"ה וכו'. באחד בתשרי ר"ה לשנים וכו'. ולכאורה יש לדקדק כיון דכללא הוא בידינו דלסדר החדשים אנו מונים מניסן ולסדר השנים אנו מונים מתשרי א"כ הכא במסכת הזאת שבאה לחשוב ראשי השנים לכל דבר לא הוי להו להתחיל מאחד בניסן. רק הוי להו להתחיל ולהודיע דבאחד בתשרי ר"ה לשנים. והדר א' בשבט. והדר א' בניסן. והדר א' באלול. והתנא התחיל מניסן ואח"כ תשרי. והנה בדרך פשוט י"ל דכיון דלר"א ור"ש אין ר"ה בא' באלול. ולמעשר בהמה הוי ר"ה לדידהו ג"כ בא' בתשרי א"כ אי הוי תני כסדרן א' בתשרי והדר שבט וניסן ואלול א"כ איך יאמר אח"כ ר"א ור"ש אומרים בא' בתשרי. כיון שכבר חשב ברישא כל הראשי שנים שיש ביום א' בתשרי דהיינו לשנים. ולשמיטין. וליובלות ולנטיעה. ולירקות. ולא זכר עוד. א"כ יהא כסתירה מרישא לסיפא דברישא סתם התנא ולא זכר כלל דעת ר"א ור"ש. ובסיפא מייתי דעתייהו. ולא הי' יכול לשנות כסדר הזה רק בזה הדרך. היינו ולדברי ר"א ור"ש גם למעשר בהמה. או