שו"ת ברוך השם פב

דוקא קופא לגאו. לכל מר כדאית לי' בפירושא דשמעתא מהו קופא לגאו או לבר. ולא כדעת הט"ז שהסביר דהבה"ג סובר דגם בליבא בסמפונא רבה כשרה גם בקופא לבר. דזה אי אפשר לומר כן דא"כ הוא דעת הבה"ג דשוה דין ס"ר דליבא כמו דין ס"ר דכבדא ודריאה ולמה האריך הבה"ג. הו"ל לומר אם נמצאת בסמפונא רבה דליבא דינו כמו בנמצאת בסמפונא רבה דכבדא ודריאה אלא ודאי כמו שכתבתי דבה"ג מחלק ביניהם וסובר דבסמפונא רבה דליבא בקופא לגאו טרפה ודו"ק כנלפע"ד

סימן מ"ד

במשנה (נדה דף ב' ע"א) אמרו אע"פ שאמרו מטמאה מעל"ע אינה מונה אלא משעה שראתה. ופירש"י ז"ל שם אע"פ שאמרו וכו'. אשאין לה ווסת קאי עכ"ל. ומקשים על זה דלמה הוצרך לפרש כן וכי איך סלקא אדעתין לפרש באופן אחר הלא מפורש במשנתינו דאשה שיש לה ווסת דיה שעתה. ואמרתי די"ל דהנה בש"ס לקמן (דף ד' ע"ב) אמרינן דמתניתין דקתני כל אשה שיש לה וסת די' שעתה ר' דוסא היא. ורבנן פליגי עלי' וסברי דאשה שיש לה ווסת נמי מטמאה מעל"ע ואפילו בשעת ווסתה. והנה מדנקטו חכמי המשנה אע"פ שאמרו בלשון נסתר "לרבים ע"כ לכאורה דקאי לרבנן דפליגי על ר' דוסא דאי לר' דוסא הו"ל לומר אע"פ שאמר וא"כ הרי לרבנן גם אם יש לה ווסת נמי מטמאה מעל"ע ושוב יש לנו לומר דגם אאשה שיש לה ווסת קאי. לכן פירש"י דרק אשאין לה ווסת קאי. ואך באמת מנ"ל לרש"י לפרש כן דילמא אתיא אליבא דרבנן וקאי רק אאשה שיש לה ווסת אבל אם אין לה ווסת מונה נמי מן מעל"ע אבל באמת הוכיח רש"י ז"ל פירושו דקיי"ל כל היכא דאיכא לאוקמא לקולא ולחומרא מוקמינן לחומרא וא"כ הרי אם נפרש כרבנן אתיא מזה קולא דבאין לה ווסת מונה גם למפרע מן מעל"ע. אבל השתא דמפרשינן אאין לה ווסת לחוד דאפ"ה אינה מונה אלא משעה שראתה והוי לחומרא. וגם לשון שאמרו ניחא דשפיר מתפרש בלשון רבים על כ"ע על ר' דוסא ורבנן דאע"ג דלכולהו מטמאה מעל"ע אבל אינה מונה וכו'

סימן מ"ה

במשנה שם פ' יוצא דופן (דף מ"ג ע"ב) תינוק בן יום אחד שמת הרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם ודקדק שם בתוס' יו"ט על האי לישנא כחתן שלם. ופירש שם דהכוונה משום דכל הנימול נקרא בתורה בשם חתן. כמו כי חתן דמים אתה לי. וס"ד דהוי עדיין כעכו"ם. דהא לא נימול עדיין קמ"ל המשנה דהוי כמו שנימול. ולדעתי נראה דלשון שלם דנקט. היינו משום דיש חתן שאינו שלם. פי' תינוק הנימול על בית הקברות ר"ל לאחר מותו דאף דנימול. אבל אינו שלם. דהא מילה בלא פריעה היא. ותינוק חי שנימול מיקרי חתן שלם. דהוי מילה ופריעה. לכן אשמעינן דהוי כחתן שלם. כמו שהיתה מילה ופריעה. וזהו נכון בעזה"י. ואך מה שתמה התוי"ט לבאר מהו כונתם בלשון חתן ובא עבור זה לפלפולו משום דהנימול נקרא חתן דמים למולות. הנה לדידי מעיקרא לק"מ וא"צ לדחוק כ"כ והוא נכון מאד בפשיטות ע"ד הש"ס דמו"ק כ"א ע"ב דאמר להם גם שני בנים חתנים מנוחם הוא הרי דדרכן הי' לדאוב לב על חתן יותר מאינו חתן

סימן מ"ו

עיין ברש"י (שבת דף ח' ע"א) ד"ה פחות מכן וכו' דכלי שיש בו ד' על ד' ופחותה מעשרה טפחים לא הוי כרמלית שיאסור הטלטול בה מר"ה. אלא מטלטלין בה מרה"ר לתוכה. ועיין בגמרא שם. והנה בתחלת העמוד שם גבי דין דכוורת פירש"י ד"ה רחבה וז"ל וא"ת אפילו אינה גבוהה י' טפחים אמאי חייב הא כרמלית היא ועיי"ש מה שתירץ. והקשה המהרש"א ז"ל הא כיון דהוי לה דין כלי. ובכלי הא כתב לקמן דלא הוי כרמלית. וי"ל דלקולא י"ל דהוי נמי כרמלית רק היכא דהקולא דלא הוי. אז הוי כרה"ר עיי"ש. והנה לפום רהיטא דלישנא יש לפרש דכוונתו דהוי כמו מקום פטור דהיינו דלקולא אנו אומרים נמי דהוי רשות היחיד ומותר לטלטל בתוכה לרה"י כמו לרה"ר וכן פירש בעל פמ"ג (או"ח סי' שמ"ה ס"ק א') באשל אברהם דברי המהרש"א הנ"ל דכתב שם די"ל דהוי מקום פטור. אמנם צ"ע מנין לו לומר כן דהא מפירש"י ליכא שום ראי' דהא י"ל דדוקא כרה"ר הוא כדעת המג"א או כרמלית הוא. אבל מקום פטור אין שום סברא דהא לא מצינו בשום דוכתא דרוחב ד' על ד' יהי' מקום פטור. ומלבד זה צ"ע על דבריהם דהא מצינו להיפוך בתוס' (שם דף ה' ע"א) ד"ה למטה וכו' שהקשו ע"ז דמשני הש"ס כגון שהניח בטרסקל למטה מי' טפחים דנהי דלא הוי רה"י. רה"ר נמי לא הוי כיון דלא הוי גבוה י"ט רק כרמלית. ואמאי חייב. וי"ל דאין כרמלית בכלים כמו שפירש"י לקמן עכ"ל התוס' הרי בהדיא דהתוס' סוברין דכלי שאינה גבוהה י"ט ורחבה ד' על ד' שהזורק מרה"י לתוכה חייב משום דהוי כרה"ר. ומש"ה משני שפיר הש"ס שם דאמתניתין דחייב בהוציא הבעה"ב והניח על הטרסקל דהוי כרה"ר ואם הי' מקום פטור ודאי דהוי מותר גם לכתחלה. וא"כ דברי הפמ"ג צ"ע לפענ"ד וכנראה שלא ראה דברי התוס'. וע"כ צ"ל דהא דכתב המהרש"א דלקולא י"ל דהוי כרמלית שלא יוקשה דא"כ למה חייב הבעה"ב הלא לקולא נאמר דפטור משום דהוי כרמלית. והוא ודאי ראה דברי התוס' הנ"ל דהא שם בא"ד מביא דברי התוס' הללו. ולתרץ כ"ז נראה לדעתי לבאר דברי המהרש"א עד"ז. דהנה זה הדין דכלי הוא דומה ממש לדין המוזכר בש"ס (שבת דף ז' ע"א. עירובין דף ס"ז ע"ב) דקרפף יותר מבית סאתים הוי רה"י מדין תורה. והזורק מרה"ר לתוכו חייב חטאת. ואפ"ה אסרו חז"ל לטלטל בתוכו יותר מד' אמות. והטעם כיון דהקרפף מחוסר דיורין ודומה לרה"ר יאמרו דמותר לטלטל ברה"ר ד' אמות ויותר מש"ה אסרו בו הטלטול. ועוד איתא שם בש"ס בעירובין דמותר לטלטל מתוכו לים ומים לתוכו אע"ג דים הוי כרמלית והקרפף הוי רה"י וקיי"ל דאסור לטלטל מרה"י לכרמלית אפ"ה חששו חז"ל כיון שיראו שאסור לטלטל מתוכו לכרמלית יאמרו דהוי רשות היחיד ויבואו לטלטל בכולו ויבואו לטלטל גם ברה"ר מש"ה התירו דבר שגזרו כדי שלא יבואו לעבור על גזירה אחרת עיי"ש. והנה בדין הזה דכלי שיש בגובהו פחות מי"ט ורחבו ד' לפי דעת התוס' בדברי רש"י וכן הוא גם לדידן הוי לענין לטלטל לתוכו מרה"י. כמו רה"ר דחייב מן התורה. ואע"ג דלענין כללא דין כרמלית יש לה. דהא פחות מי"ט ורוחב ד' הוי כרמלית. וקיי"ל דאסור לטלטל מכרמלית לרה"ר אפ"ה בזה לא אסרו הטלטול לרה"ר. והטעם י"ל גם הכא כדי שלא יאמרו מדאסרו הטלטול מתוכו לרה"ר. ש"מ כרמלית הוא ויבואו לטלטל מתוכו לכרמלית אחריתא. דהא קיי"ל דמותר הטלטול מכרמלית לכרמלית אחר. ובאמת כיון דרה"ר הוא הא אסור לטלטל מתוכו לכרמלית. גם י"ל שחששו חז"ל שמא יאמרו הזורק מתוכו לרה"י פטור. דכרמלית הוא ובאמת חייב מן התורה. ואין להקשות דא"כ למה לא חששו גם גבי קרפף כן. שמא יאמרו מדלא התירו הטלטול בתוכן ש"מ רה"ר הוא ויאמרו דמותר לזרוק מתוכו לרה"ר. די"ל דהתם כיון שחששו שמא יטלטל ברה"ר אחר ד"א. דהוי נמי מה"ת ראו חז"ל שזהו חשש גדול יותר דהא יאמרו כרמלית נמי נאסר הטלטול בתוכו. ומנא לן דהוי רה"ר. ואם שיבואו לפטור את הזורק מחטאת כמו בכרמלית זהו ודאי לא קשה, דכיון דיסברו דהוי רה"ר יבואו לכתחלה לטלטול והא הוא