שו"ת ברוך השם סח

גבי היו שנים מעידין אותו שאכלה שני חזקה והוזמו משלמין לו ממון כאשר זמם ולא כאשר עשה ע"ש אשר ברור לו דבד"מ ג"כ ההלכה כן. אולם באמת פי' שם הנמוק"י בשם הריב"א שבד"מ לא אמרינן כ"ז ולכ"ע ומשום דשאני ממון דאפשר בחזרה יעו"ש והרי הוי בזה שני שיטות. אבל יותר עדיפא מזה הנה רואין אנו איך שדין זה הוא מפורש בתוס' (בבבא קמא ד' ד' ע"ב) ד"ה עדים זוממין דהריב"א ז"ל פי' הסברא רק משום דשאני ממון דאפשר בחזרה ולכן אפילו כבר עשו חייבין. אולם הר"י הסביר טעם ועיקר לזה ע"ד אחר דבאמת הרי הוי קל וחומר נכון לדין שיתחייבו כאשר עשו דמה אם חשבו רק לעשות רע חייבין מכ"ש כשכבר באמת עשו. רע כ"ש דחייבין ורק אפ"ה בד"נ היינו טעמא דלא אמרינן כן באמת הוא משום דכלל גדול אצלינו דאין עונשין מן הדין אע"ג דהאמת הוי קל וחומר אפ"ה אין עונשין מחמת ק"ו והיינו רק דיני נפשות אין עונשין מק"ו אבל בדיני ממונות הרי חזר הדין דעונשין ממון מן הדין א"כ שפיר חזר הק"ו למקומו מה כאשר זמם כ"ש כאשר עשה זהו תוכן סברת התוס'. והשתא דאתינא להכי נודיע נא דברי התוס' אחר. דהנה בהא דפרכינן כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש ומשנינן אלא להביא בור דרק על פתיחה וכרייה באה לו פי' ברה"ר ע"ש בש"ס (ב"ק ד' נ' ע"ב) ושם הביאו התוספת דבאמת במכילתא יש שיטה אחרת דזאת הקושיא של הש"ס אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש פירשו במכילתא בתירוץ אחר לגמרי היינו דמכאן מוכח דאין עונשין מן הדין וכשם דידעינן בד"נ דאין עונשין מן הדין מדהוצרכה תורה באמת לכתוב גם הנה הנה זמה זמה לגז"ש לבתו ולא נלמדה מק"ו מבת בתו ה"נ בד"מ מדהוצרכה תורה באמת לכתוב גם כי יכרה איש בור ש"מ דאין עונשין מן הדין גם בממון. ורק הש"ס דילן באמת פליג על המכילתא ולכן הש"ס דילן דיליף לבור ברה"ר סבירא לי' באמת דעונשין ממון מן הדין. אבל המכילתא סובר באמת דאין עונשון ממון מן הדין. וכן תראה גם בדברי התוספת בריש ב"ק ד"ה לא הרי יעוי"ש. ולפי"ז הנה מוכרח לומר דהני שיטות דפסקו דבד"מ ג"כ הדין דכאשר זמם ולא כאשר עשה כהרשב"ם הנ"ל וסייעתו שהובא בנמוק"י שם מלבד דחולקין על הריב"א וסברתו שזה הא נראה בהדיא אלא אף זו דחולקין גם הך דינא דהר"י דסוברין דעונשין ממון מן הדין והרשב"ם וסייעתו סוברין דאין עונשין ממון מן הקל וחומר לכן לא מועיל לדין ק"ו בממון ולומר מה כאשר זמם חייב כ"ש כאשר עשה דאנו משיבין לזה אין עונשין ממון מן הדין ודו"ק. א"כ אחר כל זה הרי יש לנו ודאי דרך ישר לומר דבזה שוב לא קשה מידי קושיית התוספת דסנהדרין הנ"ל על שמואל. דהא י"ל דבזה פליגי רב ושמואל רב דסובר דהולכין בממון אחר הרוב דסובר דעונשין ממון מן הדין. א"כ לומד הוא קל וחומר מה בדיני נפשות דחמירא אזלינן בתר רובא דיני ממונות דקילא לא כ"ש. אבל שמואל היינו טעמא דסובר דאין הולכין בממון אחר הרוב לא יוקשה עליו כלל קושייתם של התוספת לימא שמואל קל וחומר מדיני נפשות דעל כל פנים מה הוי רק קל וחומר הוא יסבור בזה כהמכילתא דאין עונשין ממון מהדין א"כ מה מועיל דיש באמת קל וחומר אבל מחמת קל וחומר אין יכולין להוציא ממון דהא אין עונשין ממון מן הדין ודו"ק בזה

סימן ט"ז

עיין בש"ס (נזיר ד' י"ב ע"א). ולפום ריהטא הוא היפך הגמרא (שבקדושין בפ"ק ד' כ"ב ע"ב) לענין עבד שיעשה שליח לקבל גט שחרור מיד רבו. דמסיק שם דכיון דשייך בזה אע"ג דהוא בעצמו לא מצי עביד יכול נמי לעשות שליח. והתם בנזיר הא נמי הבעל שייך בהפרה ואפ"ה שליח לא. מצי עביד מטעם דבעינן דהוא בעצמו יהא יכול לעשות דוקא ועיי"ש וצ"ע בזה

סימן י"ז

ב"א החריף הר' י"צ יחי' הקשה על הא דאמרינן בש"ם (כתובות פ' המדיר ד' ע"ז) דמוכה שחין אסור להיות עם אשה מפני שממקתו. והא אמרינן בכמה דוכתי דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין. ואם איתא שאסור לו להיות עם אשה האיך ימסרנה לו הא יכופו אותו להוציא עכ"ד. והיא לכאורה קושיא גדולה. אבל לדידי חזי דאדרבה מכאן גופא ראי' אלימתא לדינא דהתם. דהנה יש לדייק טובא. בהא דתפסו לשונם לומר מסר לה למנוול ומוכה שחין. א) מה דייקא להאי גברא מנוול ומוכה שחין ולא אמרו לגנב וקביוסטוס וכדומה. או לגרדי שהיא אומנות פחותה שאין מעמידין מהם לא מלך וכו'. ויותר פחות גם מגרדי הוא הבורסקי כדמוכחא לישנא דהש"ס סוף קדושין וכו' וא"א בלא בורסקי אשרי וכו' ואוי לו וכו' וא"כ הי' להם לינקוט דמסר לה לבורסקי. והלא דבר הוא. ב) יש להבין למה כפלו הני תרי תיבות מנוול וגם מוכה שחין. למה לא הסתפקו באחד מהן. ובש"ס גופא (כתובות מ' ע"ב) יעויי"ש. וברש"י (כתובות מ"ו ע"ב. וקדושין ד' ע"ב) בכל הני דוכתי דייקו הני תרי לישנא מנוול ומוכה שחין ולמה לא הסתפקו באחד מנהון. אבל הכל יתפרש בטוב טעם ודעת. דעל קושיא הראשונה ניחא מאוד. דהנה בריש מסכת ערכין נערכין לאתויי מאי לאתויי מנוול ומוכה שחין ס"ד נדר בערכך כתיב כל שישנו בדמים וכו' וכל שאינו בדמים וכו' קמ"ל נפשות כל דהו. ופירש"י ז"ל ומנוול ומוכה שחין אין לו דמים. וא"כ הרי לא תמצא בעולם שיהי' איש שאין לו דמים שאינו שוה גם פרוטה א' רק מנוול ומוכה שחין כן דייקו התם בכתובות מ' ע"ב דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין דייקא משום דהוא בושתה שאין כמוה שאינו שוה כלל, אבל גם שם קשה הקושיא השניה דלעיל ממה נפשך אם מנוול אינו בדמים למה הוכרחו להוסיף גם מוכה שחין. ואם באמת מונין שם תרי סוגי אנשים שאין להם דמים. מנוול או מוכה שחין. או אפשר שבעינן דייקא שבאיש א' יהיו שני הדברים שיהי' מנוול וגם מוכה שחין אז דייקא אין לו דמים. ובסוגיא דהתם לא מפורש לפשוט הפירוש האיך. ואך יתפרש ויפשוט הדבר הזה ממק"א. דהנה בהש"ס (דגיטין מ"ב סוף ע"ב. ומ"ג ריש ע"א) בהסוגיא דעבד. מכרו לקנס מהו ופשטו מיליד בית ומקנת כסף. מה יליד בית מ"מ אפילו אינו שוה כלום. אף מקנת כסף אפילו שאינו שוה כלום. והתם פירש"י כגון שנעשה מוכה שחין. ולא זכר מנוול. הרי נפשט דמוכה שחין בלבד ג"כ אין לו דמים. וא"כ לכאורה עדיין י"ל דרק מוכה שחין אין לו דמים אבל אפשר מנוול בלבד יש לו דמים. אבל בסיפא דשם בגיטין כאשר הקשו והאי חזי למיקם קמי' בשירות קל ותירצו במנוול ומוכה שחין. פירש"י שם במנוול דמאיס והוי נמי טריפה יעויי"ש. ולא נזכר כלל מוכה שחין ברש"י. ש"מ דגם מנוול בלבד אין לו דמים. וא"כ ע"כ בערכין חשיב תרי סוגי. אבל קשה על זה למה דייקו לינקוט ומוכה שחין בוא"ו הי' לומר מנוול מוכה שחין כדתנן במשנה כהנים לוים. ואך אי משום הא לא אריא. אבל בגיטין שם יוקשה מאוד למה באמת כאשר תירצו על הקושיא דחזי למיקם קמי' תירצו במנוול ומוכה שחין. הי' די לתרץ במנוול בלבד ולא לסיים גם מוכה שחין. ועל כל פנים הי' להם לסיים במנוול במוכה שחין דהיינו יודעין דאו או קאמר. אבל מדסיימו במנוול ומוכה שחין ש"מ דייקא כשיש בו הני תרתי והוא ברור. אבל תה"ל הכל ניחא. דהנה הא מצינו בסוגיא דעבד (ב"ד מ' ע"א) רבי אי אתה מודה שבניה עבדים. ופירש"י שם א"כ איך יפסידו מהן הוולדות. וביותר מזה שם בש"ס (מ"ד ע"א) מכרו חוץ למלאכתו מהו. היינו רק לקנין שיוליד וולדות ולא לשום מלאכה אחרת כלל. גם שום שירות קל אחר לא יעשה לו רק שיוליד וולדות. ג"כ מצינו מכירה. וא"כ הלא יוקשה למאוד איך אמרו שק לו דמים