שו"ת ברוך השם סה

לרעהו דהגדול שאל דהא משה הוא הגדול הגם שיתרו הי' חמיו ה"נ כאן. וזהו דמדייק בלשונו קיימת בנו "רבינו פי' שהגם שאתה רבינו ואני תלמידך והקטן ממך ואעפ"כ שלחת לי מקודם הרי רק משום דקיימת משלוח מנות איש לרעהו דהגדול ישלח להקטן. והנה גם תיבת "בנו שבש"ס ג"כ אינו מדוקדק דהי' סגי לומר קיימת משלוח מנות איש לרעהו ולמה נקט בלשונו הני שתי תיבות "בנו "רבינו. ותיבת "רבינו תירצנו בעז"ה ונתרץ גם תיבת בנו. דגם בזה הנה הראה ר' אושעיא כוונה מיוחדת לדינא. דהנה ניחזי אנן מי שאינו בביתו ואין לו מה לשלוח איך יהי' הדין. אם בזה שקיבל הוא מחבירו המשלוח מנות יצא גם המקבל וא"צ לחזור ולשלוח או שגם כשקיבל אעפ"כ מחייב הוא ג"כ לחזור ולשלוח ואם אין לו יתחייב למכור כסותו כדרך שאמרו בד' כוסות ובנר חנוכה. ועיין במג"א (סי' תרצ"ה ס"ק י"ב) דפוטרו וכתב דכן משמע קצת ברש"י גבי אביי בר אבין וכו' ומסיים דיש להחמיר. ולפע"ד יש לי בעז"ה להראות לזה מקור גדול מיסוד נאמן. ואשר בזה יתפרש היטב בטוטו"ד תיבת בנו. וכאשר יבוא בסוף דברינו אי"ה. ונקדים מקודם להבין באמת מה הי' הכוונה של אנשי כנה"ג בדור מרדכי שהתקינו לשלוח מנות איש לרעהו שלא מצינו כן בשום יום השנה ולא בכל רגלים רק בפורים מהו באמת טעמא דמילתא. אך הענין נכון לפע"ד. בהקדם להסביר מה שהביא הדרכי משה והרמ"א באו"ח דהותר גזל בפורים ואיך הוא חלילה נגד דת התורה הקדושה ובאמת צוחו ע"ז כמה פוסקים. ואיך יאמרו כזה. ואמרתי דהדברים נאמנו מאד. דהנה תמן איתא בסנהדרין (ד' מ"ט ע"ב) הרוגי מלכות נכסיהן למלכות וקיי"ל כן (ועיין בלח"מ פ"א מהל' אבל ה"ה) דהרוגי מלכות עכו"ם ג"כ הדין כן. ולפי"ז כשהיו ישראל בימי המן בכלל הרוגי מלכות הרי לא היו נכסיהן בשם נכסי בעליהן כי לא היו הנכסים שלהם רק למלך אחשורוש וא"כ כשהדר זכו בהן מדין הפקר וכל הקודם זכה. ולזאת משום חיבת הנס תיקנו החכמים הקדושים לשלוח מנות איש לרעהו פי' להיות לזכרון לדורות הבאים שכשם שאז בימי מרדכי לא היו לשום אדם נכסים שנקראו בשם שלו רק מה שזיכו לו אחרים היינו מהמלכות זכו בהן ה"נ בכל פורים לא ישכחו זאת ושיקבל כל אחד דברי מאכל משל אחרים. והוא הענין כמו שלהיפוך גבי אבל ר"ל דהדין הוא דאינו אוכל סעודה הראשונה משלו. כדאיתא במו"ק (כ"ז ע"ב) ובשו"ע יו"ד (סי' שע"ח) דבר כזה ממש להיפך בשמחה תיקנו כן נמי שיזכור הנס שלכל ישראל לא היו אז נכסים משלהן. וזה מרבה השמחה הגדולה והעצומה שנותנין על לבן שיצאו מכלל הרוגי מלכות שאז אין שום ממון וחפץ לשום אדם רק של חבירו כמו שלו. ולכן שפיר רשאין לגזול בפורים כי הרי אין כאן נגד דת התורה חלילה כי הרי התורה לא אסרה רק לגזול דבר של חבירו אבל בפורים לא היו נכסים לחבירו אז וד"ל. ומעתה הרי תמיהא רבה על המג"א למה כתב רק דכן משמע קצת מרש"י הלא כיון דהראינו ת"ל מקור נאמן מש"ס דמו"ק הרי התם נמי מפורש רבה ורב יוסף הוי מחלפי סעודתייהו להדדי כדאיתא הכא במגילה והתם ע"כ הוי הפירוש שרק אחד מהן הי' אבל ר"ל וה"נ כל שקיבל מחבירו יצא ומה מאוד יומתק לנו פי' הפסוק שאמר מרדכי לאסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים. פי' כיון שהגיענו לזה דהוי בכלל הרוגי מלכות הנה אית לן לכאורה לומר דגם הנשים שהיו אז ברשות בעליהן איפקע מינייהו האישות מחמת זה דהא כל העומד להריגה כהרוג דמי. ואין עליה שם אשת איש מעת שהתחילה הגזירה של אחשורוש והמן. וכאשר באמת אמר כן הגאון מלבוב בהג"ה שלו על הירושלמי הנקרא ציון ירושלים (בד' זיטאמיר הוא בסנהדרין ד"ט ע"א) ד"ה מוטב אחת ולא שתיים עיי"ש. אבל באמת הרי איתא (ברדב"ז חלק ז' סי' כ"ט) דבזה טעה דוד באביגיל כי אין א"א נפקע רק או בגט או במיתה ולא דומה האשה שלו לנכסים שלו עיי"ש היטב. וזהו שאמר מרדכי לאסתר שהיתה אשתו שלו כידוע אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מסיבת כל היהודים ותיבת מכל הוי כמו מחמת כל היהודים דתדמה דכיון שנגזר על כל היהודים להריגה הרי את מותרת השתא ג"כ כסברת דוד שכל העומד להריגה כי זה טעות ועדיין את א"א ואין לך שום היתר כעת. ודו"ק

ומעתה יובן לנו בטוטו"ד עוד דין אחד הא דיש צ"ע אם נשים חייבות ג"כ במשלוח מנות. והן אמת דהרמ"א כתב דחייבין אולם המג"א כתב (שם ס"ק י"ד) דלא ראה שיהיו נזהרים בזה. ולכאורה טעמא מאי דהרי מחמת הסברא שאף הן צריכין ודאי להיות כמו האנשים אבל עתה מובן כי אדרבה הם צריכין להיות פטורין באמת להראות הדין שהם לא נקראים בשם נכסים. וגם אז בימי המן היו אסורים בלא גט. ואחרי שטעם משלוח מנות הוי לענין זכרון הנכסים של הרוגי מלכות לכן הנשים פטורים שהן לא הוי כנכסים. וזהו שפיר שלח לי' ר' אושעיא קיימת "בנו פי' כיון שהנותן הוא בשם איש והמקבל הוא בשם רעהו א"כ הרי הא יצאו שניהם ודי המצוה במה שזה נתן וזה קיבל. ודרך עשיית המצוה זו כן ולא יותר. וזהו "בנו פי' עמי נתקיימה כי בלעדי א"א לקיימה כי אם לא נמצא מקבל למי יתן הנותן וסגי בזה. והוא כמו מצות זימון שבשלשתן תסתיים המצוה. ואין צורך כלל שהמקבל יחזור להיות בשם נותן והנותן בשם מקבל כי למה זה. והטעם כי כיון שצריכין להיות רק נהנין משל אחרים הרי יצא המקבל שהרי נהנה א"כ צריכין להיות רק מקבלים. ולא שהמצוה תהי' על הנתינה רק ממילא כיון שגם הנותן צריך ליהנות משל אחרים לכן כל אחד ואחד צריך לשלוח כדי שכל אחד יהנה משל אחרים מדבר שאינו שלו. וכעין שאמרו (בתענית כ"ו) במשנה שביו"ט הגדולים לישראל כט"ו ויוהכ"פ היו יוצאות בכלי לבן "שאולין דייקא ה"נ כן שאולים וניתנים משל אחרים בעינן כדי לזכור שאז לא הי' לנו. וע"כ שפיר הגם שר' אושעיא לא חזר ושלח לר"י נשיאה משלוח מנות כלל אעפ"כ ר' אושעיא יצא וזהו שרמז לו קיימת "בנו פי' בו בלבד נתקיימה המצוה לגמרי כי הרי הוא קיבל והוא יקבל לו משל אחרים ודו"ק

סימן י'

אם יש קפידא עפ"י דת להשיא הצעירה לפני הבכירה לכתחלה או לא. והנה לכאורה חזינן בתוספת (קידושין י"ב ע"א) ד"ה והלכתא שהר"ת סומך קצת יסוד ע"ז משום לא יעשה כן במקומינו ש"מ דהגם דלבן אמר זה אעפ"כ תורה היא. ועיין שם (ברא"ש ובב"י סי' ל"ז) ואשר עוד כזה מצינו ברשב"ם (ב"ב דף ק"כ ע"א) גבי בנות צלפחד עיי"ש. אבל בש"ס גופא משמע להיפוך דהרי בש"ס גופא (בב"ב ד' קכ"ג ע"א) איתא דרחל אמרה ליעקב אבא רמאה הוא ומאי רמאותיה אחתא קשישא אית לי ולא מינסבה לי מקמה. (ועיין ש"ס מגילה) דמשמע דהוא רק מטעם רמאות וד"ל

סימן י"א

הנה העבוה"ג סי' ק"ו והקצה"ח סי' פ"א הביאו בשם הפר"ח. וכמ"כ בתשובת שם ארי' (חיו"ד סי' מ"ב) הביאו קושיא נוראה על רש"י סנהדרין (ד' ס"ז ע"א) דכתב דהנכמנין על המסית הוכרחו לראות המסית בעיניהם דלא מצי להעיד עליו בשהכירו קולו דמצי לומר לאו אנא הואי. והלא איך סותר כלל הש"ס בכמה מקומות דט"ע דקלא הוי ט"ע גמור וכדאמרו איך סומא מותר באשתו וב"א עם נשותיהן בלילה אלא בט"ע דקלא. ה"נ נימא כן ונשאר אצלם הדבר בצ"ע. ובאמת קושיא זאת מהירושלמי. והנה השם ארי' חתר בזה הקושיא לתרץ בדרך רחוק. ולע"ד מתורץ הדבר בטוטו"ד בלי ספק דהנה קיי"ל