שו"ת ברוך השם נח

במנורה וכן ההלכה אלמא דתלי דינה של נר חנוכה בנר המנורה דהיא היא ממצות המנורה ושוב לא קשה עתה איך הי' העיקר חסר מן הספר דעתה ניחא דדברו שפיר בריש דהאי ברייתא רק מהנרות. ועתה נכון בזה מה שחידש כבר ב"א יקירי בדבר שתיקנו שמונה ימים ולא רק ז' עפ"י הגמרא דע"ז שלא יעשה מנורה של ז' נרות תבנית מנורה דמקדש כי עתה יקרה היא כי הסבר נכון שנר חנוכה רק לקיום מצוה דמנורה. ועתה הבוא נבוא בדרך ישר ויציב לסיפא דהאי ברייתא דעשאום ימים טובים בהלל והודאה. דדבר גדול התכוונו בזה דאמרו דעשאום ימים טובים אע"ג דודאי מותרין בעשיית מלאכה אפ"ה שייך לומר בהן לשון ימים טובים ולא קשה מידי דהנה נסתפקתי ספק נכון. הנה קיי"ל דנשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. וכן גבי קריאת המגילה הדין כן והוא מימרא דר' יהושע בן לוי בשניהן בחנוכה ומגילה בשבת כ"ג ובמגילה ד'. וא"כ הרי ניחזי נא איך הדין בהני נשי במצות קריאת ההלל של חנוכה שהיא מצות עשה מדברי סופרים. אם גם בהלל הנשים חייבות או אפשר לא. והנה חפשתי לפי כח זכרוני בכל הראשונים ולא מצאתי שום רמז בהם שידברו מזה אודת הנשים בההלל דחנוכה והלא דבר הוא ולפי השכל של הסברא הפשוטה ודאי דחייבין דהא חד טעמא להו ואחרי שחייבין בנר החנוכה מהטעם שגם הם היו באותו הנס ודאי דצריך לחייבן גם בהלל מה"ט שהן היו באותו הנס. וביותר לפי דברי הש"ס דמגילה דתירצו דלכן אין אומרין הלל בפורים משום דקרייתא דמגילה זו הילולא והי' דעת המאירי שמי שאין לו מגילה כתובה מחייב בקריאת הלל וא"כ הנשים שחייבין במגילה אם אין להם מגילה חייבין מסתמא בקריאת הלל וא"כ תגדל התימא למאוד למה באמת לא דיברו לא בראשונים ולא בטור ולא בשו"ע ולא בשום אחרון להודיע הדין החדש הזה שנשים חייבות בהלל כאנשים. ופליאה גם על ריב"ל גופי' למה תנא לן רק דין דנר ולא אמר נשים חייבות בנר חנוכה והלל והודאה והוא חידוש. אבל כבר אמרו במדרש שוחר טוב על הפסוק ממרחק תביא לחמה דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר. ונתתי אל לבי ונזכרתי שיש לפשוט ספיקן מהמשנה המפורשת (בסוכה ד' ל"ח ע"א) מי שהי' עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרים ותבוא מאורה וכו' ופירושה שכיון שהן אינן חייבין אינן מוצאין ידי חובת האיש החייב בהלל. הרי לך בהדיא דנשים פטורות מכל הלל דהא לא חלקו כאן כלל בין ההלל דחנוכה לההלל דימים טובים שבכולן צריך לענות אחריהן מה שהנשים אומרות. וכן פירש"י שם וביותר מפורש בתוספות שם ד"ה מי שנשים פטורות מהלל דסוכות ודעצרת וכיון שבאתי לסוגיא ודברי התוספות זה הנה ראיתי שיש לכאורה להסתפק קצת גם עתה שבהלל דחנוכה דהוא בא על נס אפשר נחייב להנשים כיון שהיו בהנס. אבל עפ"י פשיטות לשון התוספות מבואר דרק בהלל דלילי פסחים מחויבים ולא בהלל דחנוכה דאל"כ למה נקטו בריש דבריהם רק הלל דלילי פסחים. אע"ג דבסופם סתמו סתם הלל דפסח סמכו מסתמא על ריש דבריהם דדקדקו רק הלל דלילי פסח וחילוק גדול יש להסביר בין הלל דלילי פסח להלל דחנוכה אע"ג דשניהן על נס בא. דהנה הראב"ד ז"ל הקשה על הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' חנוכה מה שמנה קריאת הלל מדברי סופרים הלא הוא מדברי קבלה הפסוק השיר יהי' לכם כליל התקדש חג. וא"כ באמת אומר דמה"ט הלל דליל פסח ודאי דכחו יותר גדול שהרי כל השיר נלמד ונדמה רק לשיר של ליל התקדש חג ודו"ק. ועוד יש להסביר דבר יקר דהנה מצינו חילוק בין החיוב דנשים בנר חנוכה להחיוב דנשים במגילה במה שבנ"ח מוציאין הנשים גם האנשים בלי שום פקפוק כלל לכל הפוסקים וכדמוכח בפשיטות מר' זירא בשבת כ"ג דאמר אחר שנשא אשה דאין צריך להדליק עוד כי אשתו מוציאה אותו בהדלקה הרי בהדיא כן. ואגב תמיהא על הט"ז שהוצרך להביא מש"ס אחר ולא זכר בפשיטות ראי' החזקה הזאת וד"ל יעוי"ש. ואלו במגילה הבה"ג שבתוספות מגילה כ' להדיא דאין אשה מוציאה בק"מ רק מינה ולא איש, וטעמא מאי ואמרו הפוסקים משום דקריאת מגילה הוי כקריאת התורה שנשים פטורות ואין כבוד צבור ולפ"ז בהך סברא נימא נמי בהלל דהוי כלימוד התורה וקריאת התורה דנשים פטורות ודו"ק. וזה נכון ולכן זה שייך בהלל היום שקוראין בציבור אבל בלילה בסעודות השלחן עורך שאין שם ציבור רק איש ובני ביתו שפיר אין חשש כשיהיו חייבין הנשים בההלל של אותו הלילה. אבל לעולם בהלל דחנוכה פטורין ולכן מה מתוק מדבש ונופת צופים ועשאום ימים טובים בהלל פי' שעשאו זה ההלל כהלל דסוכות ועצרת שנשים פטורות אע"ג שנעשה על נס אפ"ה עשאום כימים טובים שפטורין וזה כפתור ופרח

עוד לענין הנ"ל. הנה פליאה מאוד בעיני לכאורה מה זה שהשמיט הרמב"ם ז"ל בספר היד הדין דמשנה המפורשת שאין מדליקין בשמן שריפה אשר היא סתם משנה בריש במה מדליקין. ובשלמא על הרי"ף והרא"ש והטוש"ע אין חידוש כי הם אין דרכם להביא מה שלא שכיח ונהוג בזה"ז אבל הר"ם ז"ל שלא השמיט גרגר חרדל מכל הש"ס למה לא זכרו כלל. ואמרתי בזה דהנה יש להפליא מה זה שבפי' המשנה שלו הביא הא דאין שורפין קדשים ביו"ט מפסוק עד בוקר השני שמיותר כחזקי' ואלו בספר היד פ"ג מה' יו"ט הביא כדברי רב אשי מחמת עשה ולא תעשה. ולכן נראה דבזה הולך בסגנון אחד דבאמת הלא הקשה הר"ת התינח קדשים אבל תרומה מ"ט לא. ותירץ דגזרינן תרומה אטו קדשים. וא"כ זה שייך רק כשהאיסור בקדשים הוא מחמת גזה"כ או מחמת בוקר שני או מחמת עולת שבת בשבתו או מחמת הוא לבדו שפיר אבל לר"א דהוא מדויק בחשבון צדק דהוי עול"ת מה שייך לגזור תרומה שאין בה שום איסור כלל כיון שניתנה להנות בעת שריפתה. ולכן בפירוש המשנה כשהעתיק מחמת בוקר שני הביא שפיר הדין דאם חל יו"ט בע"ש אסור להדליק בשמן שריפה אבל בספר היד שתפס רק מחמת עשה ולא תעשה לא הי' יכול להביא דין זה דתרומה שנטמאת כי אחז דרכו כהר"ת דלא כשיטת רש"י בזה. ומה יקר השתא לפ"ז שלא יוקשה עוד כלל מה שתמהו כל המפרשים בעלי הפלפול ובראשם הפני יהושע ז"ל על הסוגיא דרב הונא בהא דאמר פו"ש שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בחול. הלא תינח כולם אבל שמן שריפה בחנוכה מ"ט אבל השתא דבארנו דלפי דברי רב אשי מדליקין בשמן שריפה שפיר בשבת פשיטא ואפילו ביו"ט שחל בע"ש ג"כ דלא כרב חסדא ורבה ודאי לא דהא הוא חושש שמא יטה ורב חסדא דהוא בתרא פליג עלי' ומסביר דשמא יטה כזה לא חיישינין. א"כ בשמן שריפה באמת מדליקין וזה שאמר ר"ה פתילות ושמנים דהוא לכאורה מיותר הי' די לאמר שאמרו בלבד מהו תיבת חכמים אבל להודיע שכל החכמים יודו שאין מדליקין הני דוקא אסירי בחנוכה וד"ל. וההלכה תוכיח שכל הפוסקים השמיטו זה דשמן שריפה ש"מ דשרי באמת

סימן ו'

ראיתי ונתתי אל לבי לעיין בחקירה הגדולה אם כרכו איסור בסיב ובלעו. אם חייב מלקות או לא. ויען שראיתי מבוכה גדולה בין האחרונים בהלכה הזאת לכן אמרתי להאריך לברר וללבן היטב. וזה החלי

א הנה המשנה למלך (פרק י"ד מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"ב) מסתפק בזה שאם כרכו דבר איסור מכל האיסורים שבתורה בסיב ואכלו אם פטור כמו באכילת מצה או חייב. עיי"ש שהעלה מהירושלמי שאם כרכו האיסור בשום