שו"ת ברוך השם נה

המשתלח נמי מה"ט פסול בכל אלה דבי' נמי י"ל חטאת קרייה רחמנא ככתוב המפורש בפ' אחרי ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת הרי על שניהן אומר הכתוב לחטאת וזה נ"ל אמת ע"ד הפשוט. ועוד נלפע"ד לומר דבר המתקבל להוכיח דשעיר המשתלח נפסל בכל אלו ברובע ונרבע ומוקצה ונעבד ונוגח ע"ד זה דהנה יש להבין לכאורה מ"ט אסרה התורה כל אלו לקרבנות המזבח הגם דלא דרשינן טעמא דקרא אבל מ"מ כל היכא דמצינן לדרוש דרשינן והרי נאמרו כמה טעמים בש"ס וכמו כן בטעמי המצות בספר החינוך להרא"ה. ונלפע"ד דאחרי דמצינו דסברת אין קטיגור נעשה סניגור הוי סברא דאורייתא כדאיתא בתוס' (יבמות דף ז' ע"א) ד"ה שנאמר ועיין בפר"ח (או"ח סימן קכ"ח סעיף ל"ה) וכמו כן אמרו בש"ס (ר"ה דף כ"ו ע"א) דלכן פסול שופר של פרה משום דאין קטיגור נעשה סניגור. ועיין בתוס' (ב"ב דף י"ד ע"א) ד"ה שבהן שהעתיקו דבעינן מכפר דוקא אז אמרינן דאין קטיגור נעשה סניגור באם הסניגור בא לכפר וא"כ י"ל דלכן פסולין כל הקרבנות באם נעבדה בהן עבירה וע"ז משום דאין קטיגור נעשה סניגור וכולם לכפרה הם. וא"כ שעיר המשתלח גם אחר ההגרלה והוידוי אפ"ה הרי גדלה כפרתו כדתנן במשנה פ"ק דשבועות דעל שאר עבירות קלות וחמורות כריתות ומיתות ב"ד שעיר המשתלח מכפר והגם דבמשנה שם הוזכר ווידוי אבל ברמב"ם (פ"א מהלכות תשובה) מבואר דהווידוי הוא רק כמו כל הבעלי תשובה דבעי בודאי ווידוי אבל הכפרה לא תלוי בהא וד"ל. וא"כ ברור דבי' נמי פסולין כל אלו מחמת דאין קטיגור נעשה סניגור

סימן ב'

בשנת תרמ"ג שאל אותי בני המופלג מוהר"ר יוסף יחי' להסביר לו שיטת ר' מאיר במשנה (ב"ק ד' ק"ו ב' וש"ס ע"ז ז' ע"א) דסובר הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור. שחור וצבעו אדום דסובר ר"מ דנותן לו דמי צמרו. למה דעתו כן הלא שפיר קאמר ר' יהודא בר פלוגתי' דלא יהא חוטא נשכר. ואיך מדחה ר"מ סברא מובנת ומסתברת כזה דהשכל מסתבר שלא יהי' החוטא נשכר. ומ"ט דר' מאיר והרי רש"י ז"ל (בע"ז ד' ז' ע"א) כתב לר' יהודא דלא ישתכר בשינויו אשר לכאורה אחת היא עם סברת לא יהא חוטא נשכר. עכ"ל

הנה בני יקירי נהניתי משאלתך כי היא דרוכה על דרכי היושר. והנני להוסיף מטעמים לשאלתך. דתדע דהסברא שלא יהא חוטא נשכר לא לבד כי הוא מקצוע גדול בהגמרא אלא אף זו שהסברא זאת מבוארת היא בסתם משנה (בפרק ב' דמסכת חלה משנה ז'). בלי שום חולק ע"ז. דתנן התם שיעור החלה א' מכ"ד. ואצל נחתום העושה למכור א' ממ"ח. ואם נטמאת העיסה ביד הבעה"ב אם בשוגג או באונס א' ממ"ח. ואם מזיד א' מכ"ד כדי שלא יהא חוטא נשכר. עכ"ל המשנה. וא"כ אי אפשר בשום אופן שר"מ יחלוק ע"ז הסברא. דהא קיי"ל סתם משנה ר' מאיר כדאיתא בש"ס לסנהדרין ד' פ"ו ע"א. ועיין רש"י שבועות ד' ד' ע"א). ועוד בכמה דוכתי. א"כ הרי ר"מ עצמו אמרה לסתם משנה הזאת דחלה דלא יהא חוטא נשכר. ועוד דהרי בש"ס (דב"ק ד' ל"ח ע"ב) פריך הש"ס מדר"מ אדר"מ דלמה התם קנס ר' מאיר גבי שור של כותים שנגח לשור של ישראל. ואלו בריש אלו נערות תנן ואלו נערות שיש להן קנס הבא וכו' ועל הכותית דהוי סתם משנה ור' מאיר היא. ועיין בתוספת שם ד"ה ה"נ. ולמה לא נקנוס כדי שלא יטמעו בהן. וע"ז תירץ אביי שם דה"ט דר' מאיר דאלו נערות דסובר דמשלם קנס אפילו לכותית משום כדי שלא יהא חוטא נשכר עכ"ל. אלמא בהדיא דסברא זאת מפרשין לדעתו דר' מאיר. א"כ הנך רואה בהדיא דודאי ר' מאיר גופא אית לי' נמי הך סברא דלא יהא חוטא נשכר. א"כ הרי קושייתך על ר' מאיר דצבע שחור קושיא נכונה. אבל לא קשה מידי דעד כאן לא אמרינן שלא יהא חוטא נשכר רק אם רוצה להרוויח בחטאו יותר מכפי שאם לא הי' חוטא. כמו דוגמא דמטמא החלה דרוצה החוטא המטמאה במזיד להרוויח יותר מאם לא הי' חוטא דאם לא הי' מטמאה הי' נותן חלק גדול א' מכ"ד ועכשיו כשחטא וטמאה כשתרצה לומר שיתן רק א' ממ"ח הרי הוא מרוויח בחטאו ואהני לי' מעשיו הרעים אז שפיר כה"ג ר"מ נמי מודה דלא יהא חוטא נשכר. וכמו דאמרינן בש"ס (ע"ז ד' ב' ע"ב) ראה ויתר גוים ראה הקב"ה שאין מקיימין המצות עמד והתירן. התם נמי פרכינן שפיר א"כ איתגורי איתגור א"כ מצינו חוטא נשכר פי' כה"ג ממש שעוד מרויחין בחטאם. וכלשון הש"ס "איתגורי "איתגור דהיינו רווח לעינינו יותר מאם לא היו חוטאים זהו ודאי דבר שאין הדעת סובלת לומר כן. וכסברת הש"ס דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. אבל היכא שאין החוטא מרוויח יותר מחוטא אחר רק הוא שוה לחוטא אחר. ודאי דשוב ליתא לסברא זאת דלא יהא חוטא נשכר דבמה משתכר. וה"נ הרי גם אם הי' גזלן ממש והי' גוזל לעינינו הצמר הזה מהבעלים הרי ג"כ לא היו עונשין אותו עפ"י דת התורה יותר רק שישלם להבעה"ב דמי צמרו כידוע דהיכא ששינה וקנה בשינוי דמי בעלמא בעי לשלומי וכדילפינן בריש הגוזל עצים והשיב את הגזילה אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר וא"ל דמי מעליא בעי לשלומי. וא"כ ה"נ מה מרוויח הצבע מגזלן הא ר' מאיר אומר דיתחייב כגזלן גמור ואין כאן כלל סברת שלא יהא חוטא נשכר. ואלא שהבעה"ב אינו רוצה בזה ורוצה יותר בהצמר שלו. א"כ הרי ש"מ שלא הזיקו כלום, א"כ לשלם לו כמו שהתנה עמו שכר פעולת צבעו. כיון שאינו רוצה דמי צמרו. ועיין בהדיא (בברטנורא במשנה דב"ק פ' הג"ע) ותראה שסובר ר"מ כן. ורק ר' יהודא דסובר דאם השבח יתר על היציאה נותן לו רק היציאה וכו'. הוא לאו מטעם חוטא נשכר רק משום קנס בעלמא דקנס ר' יהודא להצבע עבור זה שלא יהא רגיל לשנות מדעת הבעלים. ולכן קנסו לו טפי מגזלן אבל לא משום סברת שלא יהא חוטא נשכר. ורש"י ז"ל (בע"ז ד' ז') דפירש אליבא דר' יהודא לשון א"כ נמצא זה משתכר בשינויו הוא רק שיגרת לישנא שלא ירגילו עצמן לגזול. אבל לא אליבא דהאמת לומר דהוה כמו סברת שלא יהא חוטא נשכר. והראי' דתראה במשנה שם (ב"ק ד' ק' ע"ב) פירש"י שם במשנה רק דקניס לי' ר' יהודא ולא זכר שם שלא ישתכר עיי"ש ודו"ק וזה ברור. בקיצור תוכן פלוגתייהו דר' מאיר ור' יהודא הוא כן. דלר"מ סגי במה שאינו משתכר בלבד דרק נשכר החוטא לא יהי' אבל כל שאינו משתכר סגי לי' ולרבי יהודא אין זה מספיק מה שאינו מרוויח אלא רוצה שיהי' לו הפסד ממש ולכן קניס לי' שלא די שלא ישתכר אלא גם שיפסיד וד"ל

סימן ג'

פלפול בהקושיא שהקשה ב"א החריף ובקי ר' יצחק הירש עסמאן שליט"א בש"ס סוף ר"ה: והשבתי לו

ע"ד קושיתך על הסוגיא סוף מסכת ר"ה דמבואר שם דכולי עלמא מודו דעכ"פ האינו בקי מוציא הש"ץ ידי חובתם בתפלה. ושם ש"ץ היינו שליח ציבור. והרי קיי"ל בש"ס (נזיר ד' י"ב) כל מלתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח. וא"כ האיך הוי ש"ץ אצל האינו בקי. תדע דלדידי לא קשה מידי כאשר אבאר לקמן. אך גם לדבריך שאתה מדמה זה לנזיר הלא ג"כ לא קשה. דהתם הרי אמרו רק דאיהו לא מצי עביד דהיינו שהוא מעוכב הן מצד הדין והן מצד המציאות לא מיבעי לשיטת הנוב"י (בדורש לציון סי' י"ג) דפוס סדילקאוו הוא דף נ"א ע"א ועמוד ב' דברוב גאונו אוזר בגבורה וביראה ופחד נגד השיטה של רבינו תם שבתוספת נזיר י"ב