שו"ת ברוך השם נד

פוסל בה ותירצו בתירוץ בתרא וז"ל ועוד י"ל דבפסול התלוי בגופה מודו כ"ע כדתנן שחטה שלא לשמה פסולה והיינו מחטאת היא עכ"ל. וא"כ לפי מסקנת התוס' הזה יצא לנו דשלש מחלוקת בדבר הפרה אדומה. ר"א סובר דלית לה כלל שם חטאת בשום פרט אפילו בדבר התלוי בגופה דהא ר"א מכשיר שחטה שלא לשמה נמי. ורבנן סברי דיש לה שם חטאת על כל הפרטים אפילו בדבר שחוץ לגופה כיוצא דופן ורביעה. ור"ש הוי כמכריע ביניהם דבדבר התלוי בגופה כמו טריפות ושחטה שלא לשמה הוי לה חטאת ולא יוצא דופן דהוי חוץ לגופה וד"ל. והסבר הענין דר"ש שפיר קאמר דלרבנן קשה למה כתבה התורה אשר אין בה מום כלל הלא אם חטאת נקראת הא ידעינן בפ' אמור דמום פוסל בקרבן אלא ודאי להכי כתבה רחמנא אשר אין בה מום להורות דדוקא בדבר דהוי כעין מום שתלוי בגופה שייך לומר חטאת היא ולא ביו"ד ורביעה דהוי דבר שאינו ניכר בגופה בגלוי. ולרבנן צריך לדחוק כדברי התוס' חדשים (בפ"ב דפרה) בשם המהרש"ח ע"ש. והשתא דאתית להכי בעזה"י ונתברר לנו דברי ר"ש בהסבר נכון מצינו למימר דלהכי פוסל ר"ש רביעה בפרה ממשחתם במילתא דתליא בסברא ולא בגזירת הכתוב רק הכי כוונתו דכיון דמשחתם כתוב בהם יחד עם מום בם בפסוק אחד זה אצל זה ותנא דבי ר"י דכל מקום שנאמר השחתה הוי ערוה ועכו"ם א"כ כל שנרבעת או שנעבדה הוי אצל הכתוב דבר התלוי בגופה כעין מום ממש כמו שמום משחית את הבריה מצורתו ותבניתו כן נמי מדקורא הכתוב לערוה ועכו"ם השחתה ש"מ שכל שנעבדה בה עבירה הוי כאלו נשחתה בפועל ממש ושוב הדרא מילתא לדוכתא דבדבר התלוי בגופה הא ר"ש נמי מודה ע"פ התוס' דחטאת קרייה רחמנא כמו טריפה וה"נ ברביעה לדידיה שחידש ר"ש בזה דיליף ממשחתם דרביעה הוי כטריפות וכמום דתלוי בגופה דביה נמי נאמר חטאת קרייה רחמנא ודו"ק וזה נ"ל נכון לאמתה של תורה בעזה"י. וזה נמי כסברתי הנ"ל דאפילו ר"ש סובר נמי דבחטאת יליף רובע ונרבע ממן הבהמה דלא הביא ממשחתם רק להוכיח ממנו דהוי כנשחת הבריה בגופה ממש ושוב הא חטאת קרייה רחמנא. וזה מדוייק ומוכח מדלא סיימו כאן בע"ז הסיום דכל שמום פוסל וכו' וכל שמום אינו פוסל וכו' כאשר סיימו בתמורה ובבכורות דר"ש נמי לא יליף רביעה ממום וא"כ אחר כל אלה הלא אפילו לדברי ר"ש נמי אין כאן שום ראיה לפסול רובע ונרבע בשעיר המשתלח אחר הגרלה דהא גם לר"ש לא הועיל כלל מה שהואיל מום פוסלה רק שמשום הכי אזדא לקמייתא לדמותה לחטאת דהוי כטריפה וכשחטה שלא לשמה דחטאת קרייה רחמנא אבל לשעיר המשתלח ליתא כאן ראיה כלל ומסברת התוס' הנ"ל הרי נדחו דברי כ"ת שאומר דיש להוכיח רובע ונרבע מהצד השוה ממום וטריפה ולא כן ידידי דהרי עדיין ודאי יאמר רב אשי כדאמר השתא והיינו מה להצד השוה שבהן שכן תלוי בגופה תאמר רובע ונרבע דהוי חוץ לגופה דהא גם מדברי ר"ש עצמו בלא דברי התוס' מוכרחין אנו לחלק כן דבפרה סובר ר"ש דטריפה ומום פוסל ואלו יוצא דופן מכשיר וע"כ דלא דמי זה לזה דהתם נעשה הפסול בגופה אבל יוצא דופן דבר אחר גרם לה. והיא סברא מוחלטת בכמה מקומות בש"ס ורק קושית התוס' ניחא דאתנן ומחיר יוכיח דג"כ הוי דבר שחוץ לגופה. ואך גם קושית התוס' יש לתרץ דאם נלמוד מאתנן ומחיר לא נוכל ללמוד רק ברובע ונרבע קודם הקדישן דהא אתנן ומחיר אינו חל במוקדשין ועדיין לא נדע אם נרבע אחר שהקדישן ודו"ק: ומה שאמרתי שסברא זו דחילוק יש בין פסול בגוף בין ממקום אחר מוזכרת בש"ס כעין זה ממש בש"ס (בכורות דף כ"ז ע"א) ובטושו"ע (יו"ד סימן שכ"ב) דחלת חו"ל אוכל כהן שלא יצאה טומאה מגופו ולא איכפת לנו אם נגע במת וכמו כן בש"ס הידועה ומפורסמת הסוגיא דטומאה הותרה בצבור או דחויה בצבור הכל הוא רק בטומאת ד"א ולא בטומאה בגופו עי' יומא ד' ז' ריש ע"א ברש"י ד"ה כל טומאת מת בצבור ע"ש ועיין (פסחים דף צ"ה ע"ב. וכריתות דף יו"ד) וזה נכון בעז"ה

ואך נשאר לנו עדיין קצת סברא דעכ"פ מהתנא דמשחתם יהיה סתם תנא אבל עכ"פ האי תנא ודאי יליף רובע ונרבע רק ממשחתם. הגם דליכא גם קצת ילפותא דהא בררנו דאנן לא פסקינן כוותיה אבל עדיין יש לי לומר בעזה"ש בבירור דאפילו להאי תנא נמי ליכא הוכחה כלל לשעיר המשתלח. דהא הקדמנו לעיל דעיקר החקירה באה רק מחמת שאינו קרב על המזבח אפשר אין לו דין מדיני הקדשים כלל כר"א בפרה א"כ מה מייתי מהאי תנא. הכי התנא הזה נותן הכלל לכל הדברים שבעולם שמום פוסל רובע ונרבע יפסול הא ודאי לא מצית למימר הכי. הגע עצמך עבודת הלוים וכהנים דאם הם בעלי מומין פסולין לעבוד ואם עבדו חיללו כידוע (בפ"ב דזבחים) וברמב"ם (פרק ז' מהלכות ביאת המקדש) אפ"ה אם רבע ונרבע הכהן כשר לעבוד כדתנן (בבכורות דף מ"ה ע"ב) במשנה אלו פסולין בבהמה וכשירין באדם ושנעבדה בהן עבירה ושהמית את האדם. וש"מ דכהן שנעבד ג"כ כשר לעבודה ועיין תוס' יו"ט כאן שלא ראה ברמב"ם שפסלן. הרי לך להדיא. והכי נאמר בתימה שכיון שמום פוסלן נימא כל שמום פוסלו ערוה וע"ז פוסל בו. הרי ראיה מוכרחת ומוחלטת דגם האי תנא לא אמר רק בקרבן בלבד נתן זה הכלל. וגם עוד דרק בבהמה קאמר דאל"כ יוקשה הסיפא דכל שמום אינו פוסל ערוה ועכו"ם אינו פוסל הרי עוף שמום אינו פוסל ואפ"ה יש נרבע בעופות עיין (בכורות דף מ"ב) ועיין (זבחים דף פ"ה ע"ב) יש נרבע בעופות ש"מ. ועיין חולין (דף כ"ג ע"א) אלא ע"כ דרק בבהמה קאי ורק בקרבן קאי ולא בשום דבר זולתו. ועוד ראיה מהא דתנן במשנה (בכורות דף מ"א) ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה וכו' ושנעבדה בו עבירה הרי אע"ג דמום פוסל את הבכור ונשחט במדינה אפ"ה אין ערוה פוסלו כל כך לשוחטו במדינה ולא אמרינן כל שמום פוסל בו ערוה וע"ז פוסלו. אלא ודאי דהכי קאמר האי תנא כל שמום פוסלו להקריבו ערוה ועכו"ם פוסלו להקריבו למזבח אבל לא לענין שום דין אחר. והלא האיבעיא שלנו על השעיר המשתלח אי הך שילוחא דעזאזל הוי כלל הקרבה א"כ איך נביא ראיה מהתם לומר כיון שמום פוסל רובע ונרבע נמי פוסלו הא ליתא. א"כ בררנו בעזה"ש דאין ראיה לשעיר לשום מ"ד לא לרבנן ולא לתנא דבי ר"י ולא לר"ש ואף לא לתנא דמשחתם כלל. וגם ראיה דכ"ת ממום וטריפה ג"כ נדחה כנ"ל דהוי דבר שבגופה משא"כ רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ונוגח הוי דבר שחוץ לגופה וליכא ראיה כלל על זה. ונשאר רק הראיה שכתבתי לכ"ת. ועל זה כתב לי כ"ת דראיה זו לאו ראיה היא לדעתו דהא י"ל דהתם איירי קודם ההגרלה וכמו (בחולין ק י"א) סתמא דש"ס. והתם קודם הגרלה איירי. הנה גדלה פליאתי על ידידי איך מלאו לבו לומר דבר כזה ונעלם ממנו ש"ס מפורש ביומא במקומו (דף ס"ב ע"ב) ת"ר שני שעירי יוהכ"פ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהן חייב על שניהם וכן פסק הרמב"ם נמי פ' י"ח מה' מה"ק ה' י"א וא"כ איך אפשר לעלות על הדעת לומר שהת"כ איירי שם קודם ההגרלה. ואיך לא ראה זה ואין להאריך עוד. ואחר זמן זה ראיתי נדפס חומש חדש בחיבור תורה תמימה פ אחרי קפיטל י"ז פסוק ד' אות י"ג דשגה שגיאה גדולה וכמעט שיש חלילה לומר עליו דגילה פנים שלא כהלכה דכותב דבעינן מבורר ומוגבל לה' ושכח הש"ס הזה אשר קודם הגרלה כ"ע מודו דחייב כרת ולהרמב"ם אפילו אחר ההגרלה אם, רק קודם וידוי ג"כ חייב כרת בחוץ ע"ש פ' ח"י ממעה"ק ה' י"א. אך כעת נראה לעין כל בעזה"י דינא דידן כי יצא כברק חצי החקירה דילן דודאי שעיר המשתלח פסול ברובע ונרבע ומוקצה ונעבד ונוגח גם אחר ההגרלה והוידוי. דלפי מה שביררתי דפסקינן דלכן פרה פסולה בכל אלו מחמת דחטאת קרייה רחמנא וכדפירש"י למי נדה חטאת היא הלא בפשיטות יש לומר דגם שעיר