שו"ת ברוך השם נג

הפסולין יש מהם מקרא מלא ויש מצד אסמכתא וכו' ונאמר על אותן שאין קריבין לגבי המזבח וכו' הרי שזה ידעינן מכבר אך שהוקשו למום ודו"ק בזה

וכל זה הרחבתי קצת לפי דבריו אבל לדידי חזי לי סוגי' מפורשת ורמב"ם מפורש שפוסקין להדיא דלמידין רובע ונרבע לפסול לא מן משחתם. וז"ל הש"ס (בע"ז דף כ"ג ע"ב) ע"כ לא פליגי אלא בחששא אבל היכא דודאי רבעה פסלה ש"מ דפרה קדשי מזבח היא שאני פרה דחטאת קרייה רחמנא והוי כדין כל חטאת שפסול ברביעה כידוע אלא מעתה תיפסל ביו"ד ואלמה מכשיר ר' שמעון אלא שאני פרה הואיל ומום פוסל בה דבר ערוה ועכו"ם נמי פוסל בה דכתיב כי משחתם ותנא דבי ר' ישמעאל כל מקום וכו'. והא פרה הואיל ומום פוסל וכו' ופירש"י שם לר' שמעון לא תימא משום דחטאת קרייה מיפסלה ברביעה אלא אע"ג דקדשי בדק הבית היא אפ"ה הואיל ומום פוסל בה רביעה נמי פוסל בה הרי בהדיא דרבנן דפליגי על ר' שמעון סברי דלכן פוסל רביעה בפרה משום דהכתוב קוראה חטאת ולא משום משחתם. ורק ר' שמעון סובר ממשחתם והרי קיי"ל אין הלכה כיחיד נגד רבים בכל התורה א"כ ודאי הלכה כרבנן. ועיין נמי בתוס' שהאריכו שם ודכ"ע סברי דפרה קדשי בדק הבית היא וטעמא דמיפסלא ברביעה לר' שמעון משום הואיל ומום פוסל בה ורבנן טעמייהו משום דחטאת קרייה רחמנא וא"כ אתיא סתמא דש"ס (פ"ק דחולין דף י"א ע"א) דאמרו בפרה דחטאת קרייה רחמנא כרבנן והשתא לפ"ז כשרואין אנו דברי הרמב"ם מפורש יוצא מפיו בספר הי"ד (הלכות פרה אדומה פרק א' הלכה ז') כל המומין הפוסלין בקדשים פוסלין בפרה שנאמר אשר אין בה מום ואפ"ה לא כתב אח"כ דלכן רביעה פוסלה מחמת דהא מומין פוסלין בה רק כתב וז"ל היתה יו"ד ומחיר ואתנן וטריפה או "שנרבעת פסולה שכל הפוסלין את הקדשים למזבח פוסלין את הפרה ואע"פ שהיא כקדשי בדק הבית הואיל וקראה הכתוב "חטאת עכ"ל הרי לנו בהדיא דהרמב"ם פוסק דלא כר"ש ותנא דבי ר' ישמעאל רק כרבנן. וזה הוא היפוך ממש מדברי כ"ת שכותב שהר"מ פוסק דילפינן רובע ונרבע ממשחתם דאם היה כן למה לא פסק כאן כן. וזה ברור ופשוט. ועוד ביותר ביאור שמע נא ידידי לדבריי דהנה באמת נראה לומר לפענ"ד דבר נכון ומתקבל. דמלבד מה שמוכח מסוגיא זו דהר"מ פוסק כאן דלא כר' שמעון רק עוד מוכח דגם ר' שמעון ותנא דבי ר' ישמעאל עצמן נמי סוברין דילפותא לכל הקרבנות שיפסלו ברובע ונרבע הוא ממן הבהמה ולא ממשחתם. והט נא אזנך ושמע דאם איתא דהילפותא בכל הקרבנות ג"כ ממשחתם א"כ היאך אמרינן אליבא דרבנן שאני פרה דחטאת קרייה רחמנא הלא בחטאת גופא מנא ידעינן מן משחתם בהם מום בם והלא א"כ למה לך לומר דפרה חטאת נקראת פשוט מום פוסל בה וד"ל אלא ודאי הא מוכרח דהמאמר חטאת קרייה מבאר להדיא דחטאת גופא לאו מן משחתם נלמד ורק מילפותא אחרת. וזה ברור. וא"כ למה הוצרך הש"ס לומר אלא אליבא דר' שמעון ונדי מהתירוץ דחטאת קרייה רחמנא וכדפירש"י בפירוש וכמו כן התוס' להדיא דר"ש לא מטעמא דחטאת קרייה הלא אם איתא דר"ש ותנא דבי רי"ש סברי דחטאת גופא דפסולה ברביעה הוא מן משחתם הלא הא יכלו לומר לעולם גם לר"ש נמי דחטאת קרייה רחמנא לענין זה שתפסול ברביעה והיינו דהא חטאת גופא לא ידעינן כלל רק מן משחתם בהם מום בם ופרה ג"כ כדכוותיה דחטאת דהא בהדיא כתיב בה אשר אין בה מום וד"ל אלא ודאי דזה מודה ר"ש דחטאת הפסול ברביעה לא ילפי מן משחתם רק ממקרא אחר ולכן כשרצה ר"ש לפסול בפרה רביעה מצד משחתם לבד ההכרח היה לומר לדידיה דסובר דלא קרייה רחמנא חטאת לזה ודו"ק

אך לכאורה שהתוס' (בב"ק דף מ' ע"ב) ד"ה מן הבהמה סותרין דבריי שכתבו שם להדיא דתנא דבי ר"י חולק ע"ז דמן הבהמה אבל לדעתי נראה דלעולם דבריי נכונים ותנא דבי ר"י ור"ש נמי מודים דכל קרבנות ילפינן ממן הבהמה ודברי התוס' דב"ק לא סותרין לזה דהתוס' אמרו שם דהך ברייתא פליגא אתנא דבי ר"י דנפקא ליה בפ' אין מעמידין מכי משחתם פי' דלהך ברייתא נמי לא ילפינן פרה רק ממן הבהמה דהא מצד חטאת קרייה וחטאת ממן הבהמה. ואלו התנא דבי ר"י יליף פרה מן משחתם אבל אמרו שהתנא דבי ר"י חולק על הך ברייתא. ובאמת (בתמורה דף כ"ח) לא אמרו הש"ס רק תנא סתם כמו שאמרו שם והאי "תנא מייתי לה מהכא ודו"ק. ודייק לן טובא כעת לשון התוס' (חולין דף כ"ג) ד"ה כי שלא כתבו שם בפירוש תנא דבי ר"י ולא ר"ש רק תנא סתמא דתנא דמשחתם ודאי משמע ליה לש"ס דמפיק רובע ונרבע ממשחתם לחודא וד"ל עיי"ש. אך איך שיהיה עכ"פ זה יצא לנו ברור דרבנן דר"ש דאמרו דלכן פסולה פרה ברביעה משום חטאת קרייה רחמנא ודאי סברי דחטאת גופא לא ממשחתם דאל"כ למה להם לתלותה בחטאת אחרי שחטאת גופא רק ממום ומום כתיב גם בפרה עצמה אלא ודאי כנ"ל. א"כ הרי הרמב"ם ז"ל שהביא זה הדבר אות באות פוסק ודאי כברייתא דמן הבהמה ולא ממשחתם דאי בחטאת גופא ממשחתם הא רבנן ור"ש אומרים דבר אחד ממש ועל מה יאמרו רבנן שאני פרה דחטאת קרייה רחמנא והפוכי מטרתא למה לן א"ו ברור כשמש דמ"ד בפרה דלכן פסולה ברביעה מחמת דחטאת קרייה רחמנא הוא ברור בלי ספק שסובר דחטאת גופא נלמד ממן הבהמה א"כ הא לך הרמב"ם שפוסק דלא ממשחתם רק ממן הבהמה. היוצא לנו כעת דלרבנן דר"ש דאנן פסקינן ודאי כוותייהו דרביעה דפוסל לא תליא במום כלל ויכול להיות שמום יפסול ורביעה לא תפסול דרק לקולא בההיפוך דאם מום אינו פוסל מודים כולם דאית להו הדרשא דמשחתם דכל שמום אינו פוסל רביעה נמי אינו פוסל אבל שתפסול ברביעה זה לא תלוי במום וכנ"ל דאל"כ למה להו בפרה ילפותא אחריתי וד"ל. הרי לדידהו ודאי לא ידעינן בעיין בשעיר המשתלח אחר ההגרלה ווידוי דלעולם י"ל מום פוסלו ורביעה לא תפסלנו וזה ברור. אבל אמינא דאפלו לר"ש דש"ס (ע"ז דף כ"ג) הנ"ל דפוסל פרה ברביעה רק מחמת דמום פוסלה ותליא הא בהא אפ"ה אין ראיה מזה לשעיר המשתלח ואבאר לכם דהקדמת החקירה שלי היא נובעת מחמת שידענו דברי ר' אליעזר (בפ"ד ממסכת פרה מ"ג) דתנן התם שחטה ע"מ לאכול מבשרה ולשתות מדמה כשירה ר' אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת בפרה ופי' הרע"ב שם ור"א סבר אין מחשבה פוסלת בפרה כלל אפילו בהזאות דאזיל לטעמיה דמכשיר בריש פירקין בשחטה שלא לשמה ואינו מדמה אותה לחטאת דהואיל דהיא נשחטת בחוץ 'אין 'לה 'דין 'מדיני 'הקדשים עכ"ל הר"ב וכן פי' שם בריש פ"ד עיי"ש. א"כ מזה הביאני חדרי החקירה לשעיר המשתלח אחרי שגם הוא אינו נשחט בפנים ועוד יותר שאפילו בחוץ אינו נשחט רק דמייתו לצוק זו היא שחיטתו אבל עכ"פ בחוץ הוא אם יש לו דין מדיני הקדשים או דילמא לא [וזה רבות בשנים אשר הקשיתי על הר"ב שפירש (בפ"ב דפרה מ"ב) דר"א מכשיר באתנן ומחיר דוקא ולא פליג ביו"ד הלא כיון דלית ליה לר"א חטאת קרייה רחמנא אפילו יו"ד נמי יהיה כשר וכתוב בגליון המשניות שלי דבאמת הר"ש פי' דר"א פליג נמי על יו"ד וסבר כר"ש אך דמקשה הר"ש א"כ ליפרוך הש"ס בע"ז שם דר"א אדר"א. ואמרתי דהש"ס ידע דר"א אית ליה דפרה כשירה ביו"ד וכל כדכוותיה דהא אומר אין לה דין מדיני הקדשים כלל ורק אינה ניקחת מן העכו"ם מחמת בני ישראל ויקחו, ועיין בפי' הגר"א ועיין בר"ש וברא"ש (ריש פ"ב דפרה) דאפילו היו משמרין אותה מלידתה נמי פוסל ר"א עיי"ש וד"ל]

והנה עיין תוס' (חולין דף י"א ע"א) ד"ה חטאת שהקשו לר"ש דלית ליה חטאת קרייה רחמנא מנ"ל דטריפות