שו"ת ברוך השם נב

חידושי ש"ס

סימן א'

עפ"י המאמר רז"ל בשבת ד' ל"א דבשעה שמכניסין האדם לדין שואלין איתו פלפלת בחכמה. דלכאורה אינו מובן רק דוד המלך ע"ה הי' יכול לומר על עצמו פי ידבר חכמות וכו' אבל מי דומה לו ואיך ישיב כ"א על שאלה כזאת אטו יודע הוא אם בחכמה הי' פלפולו או לא אבל פשוט הכונה אם פלפולו הי' בסדר קדשים שנקרא חכמה לעיל מזה ע"ש ולכן אקדים ענין הזה בתחלה שהוא שייך לסדר קרבנות מסדר קדשים שנזכה לזה בבבהמ"ק בב"א

יש לחקור בדין שעיר המשתלח אם נעשה רובע ונרבע או נוגח אחר ההגרלה אם כשר להשתלח אם לא

והנה ראיתי בספר העמק דבר פרשה אחרי מות דבש"ס (חולין דף ק"מ ע"א) מוכח דשעיר המשתלח כשר בנוגח וע"כ אחר ההגרלה עיי"ש היטב. ולפענ"ד לא כן ההלכה כאשר אבאר והן אמת אשר בהש"ס דחולין שם צע"ג למה לא הקשו גם כאן התוס' דלרבינא הרי למה נ טהורות לאפוקי שהרגה נפש ולא נגמר דינה הלא מתנא דבי ר' ישמעאל נפקא שהרי פסולין לכפרה כדקיי"ל ומן הצאן להוציא הנוגח וא"כ אינו ראוי לשם ושוב אינו ראוי לעזאזל ושוב הרי בעינן מכשיר כמכפר. ואלא דידעו התוס' לפרושי דקאי על אחר ההגרלה א"כ יוקשה שם דברי התוס' בד"ה לציפרים דלישני גם התם דלעולם בנעבדין ואיירי אחר ההגרלה וכמו דמפרשינן לרבינא וצ"ל דכל שיש לפרש גם קודם ההגרלה עדיפא להו להתוס' ולכן בשלמא לרב פפא יש לנו לאוקמא גם קודם ההגרלה ולא בנעבדין אבל לרבינא ע"כ אחר ההגרלה. ואמנם על כל אלה הנה יש לי להאריך ולברר דרובע ונרבע ונעבד ונוגח כולם פסולים גם אחר ההגרלה והש"ס דחולי לרבינא למה לא ילפי מתנא דבי ר' ישמעאל יתפרש לנו על נכון ודו"ק

והנני להקדים דמש"ס (זבחים דף קי"ג ע"ב) יש לי ראיה מוכרחת דפסולין כל הני גם אחר ההגרלה דז"ל התורת כהנים שם כפי שהובא הגירסא בגליון הש"ס שם אוציא את הרובע והנרבע שהם אינם כשרים ליקרב ולא אוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' המיוחדים לשם ואם איתא דשעיר המשתלח כשר ברובע ונרבע א"כ הרי על כרחך ממילא מתמעט ודו"ק וזו ראי' נפלאה. ואין לומר דמיירי קודם ההגרלה דהרי אז חייב כרת בחוץ גם עליו כדאי' בש"ס יומא ס"ב ע"ב וד"ל. וכאשר הראיתי זה לחכם א' כתב לי וז"ל וראיה של כ' מעלתו מהא דמצינן בש"ם (זבחים דף קי"ג ע"ב) אינה ראיה לפענ"ד דהא אפשר לומר דכוונתו על שעיר המשתלח קודם הוידוי דבזה פשוט דפסול בו רובע ונרבע מחמת דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם וכאשר מבואר בלח"מ ובמל"מ מש"ס (חולין דף י"א) ושם ג"כ אמר הש"ס סתמא אתיא משעיר המשתלח וכוונת הש"ס על קודם ההגרלה ועוד כתב להביא ראיה לדין זה וז"ל אחרי שבש"ס (תמורה דף כ"ח) יש שני למודים לפסול רובע ונרבע. א') מן הבהמה. ב') מן כי משחתם בהם מום בם והר"מ (פרק ג' מהלכות איסורי מזבח הלכה ו') הביא הך דרשא דמשחתם הרי הכריע שהדרש לפסול רובע ונרבע הוא מכי משחתם. וטעם הדבר של הרמב"ם שהכריע דהילפותא ממשחתם ולא מברייתא קמייתא דמן הבהמה הוא לפי ענ"ד משום דבמסכת בכורות (דף נ"ז) סוגית הש"ס סתמא דנלמד רובע ונרבע ממשחתם לכן פסק הרמב"ם כן דהלימוד הוא מן משחתם. וממילא נפשט חקירה דשעיר המשתלח משום דהרי מום פוסל בו הרי רובע ונרבע פוסלו עכ"ל כת"י. ולפי דעתי לא העמיק יפה ובמחכ"ת שגה. ראשית מה ראה לומר דהרמב"ם הכריע דהילפותא לפסול רובע ונרבע ממשחתם מחמת שהוא הביא הדרש ולמה לא ראה תוס' מפורש שם במקומו (בבכורות דף נ"ז ע"א) ד"ה כל דכ"ע אית להו הך דרשא אפילו מאן דממעט רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ממן הבהמה וממן הבקר בתמורה עכ"ל התוס'. ועוד מפורש בהדיא בפשיטות בתוס' לחולין דף כ"ג ע"א) בד"ה כי וז"ל כאן משמע דכ"ע אית להו הך דרשא דמשחתם אלא ודאי כולהו דרשי להו ואפ"ה איצטריך מן הבהמה ומן הבקר להוציא רובע ונרבע ולא הוי דרשינן ממשחתם דהא בהא תליא אלא משום דאשכחן כבר בקדשים דשווין בהן ערוה ועכו"ם ומום ונ"מ דרשה דמשחתם למעשר בהמה דחל על רובע ונרבע כמו על מום עכ"ל התוס'. הנך רואה דברי התוס' דהברייתא קמייתא נמי דילפי רובע ונרבע ממן הבהמה אפ"ה אית להו הך דרשא דמשחתם וא"כ מה חידוש ראה כ"ת בהרמב"ם שנאמר משום שהביא הדרשה ש"מ שפוסק כן הא לעולם מצינן למימר דודאי הרמב"ם יפסוק כהברייתא קמייתא ואפ"ה שפיר הביא בהלכות איסורי מזבח הדרש דמשחתם דהרי כ"ע אית להו הך דרשא

ומלבד זה אתפלא איך כתב שטעם הרמב"ם משום דבבכורות סוגית הש"ס סתמא הוא דילפינן רובע ונרבע מן משחתם הלא הא התם בהדיא מפורש ההיפוך דהא הש"ס פריך שם ותנא דידן אי גמר תחת תחת מקדשים הני נמי לא ופירש"י הני נמי לא דהא כולהו פסולי בקדשים דתניא בתמורה 'מן 'הבהמה להוציא רובע ונרבע 'מן 'הבקר להוציא הנעבד 'מן 'הצאן להוציא את המוקצה א"כ הא מפורש להיפוך ומשני הש"ס שם התם לעולם גמיר והני רחמנא רבינהו דכתיב כי משחתם ומעשר הואיל ולא פסל ביה מומא וכו' הלא כל מי שרואה בעין יראה דהן הן דברי התוס' בחולין הנ"ל מפורשים הן בש"ס זה דבכורות דלעולם יליף פסול רובע ונרבע ממן הבהמה ואפ"ה סברי הדרש דמשחתם דהיכא שהתירה התורה מים אז רובע ונרבע נמי ראויין דרובע ונרבע לא עדיפי ממומין משום דהא אקשינהו רחמנא בכתוב וכדפירש"י שם. והיינו אך היכא שמום אינו פוסל אז רובע ונרבע נמי אינו פוסל אבל לא ההיפוך דבזה העיקר שפיר פליגי דלהת"ק דיליף ממן הבהמה יסבור בבירור דיש מום פוסל ורובע ונרבע אינו פוסל. ואפילו לפי דברי כ"ת שהייתם מדמין דיש סתמא דש"ס (בבכורות דף נ"ז ע"א) מן משחתם ג"כ תמיהא לי מאוד איך רציתם לומר דלכן פסק הרמב"ם כן בעבור שראה סתמא דש"ס אחת ולמה לא ראה סתמא דש"ס באמת בשלשה מקומות (בב"ק דף מ' ע"ב) מן הבהמה להוציא רובע ונרבע וכו' (ובבכורות דף מ"א ע"א) סתמא דש"ס מן הבהמה להוציא רובע ונרבע וכו' (ובנדה דף מ"א ע"א) סתמא דש"ס להוציא רובע ונרבע וכו'. ועיין ברש"י (ע"ז דף כ"ב ריש ע"ב) וז"ל רובע ונרבע ומוקצה ונעבד פסול לקרבן דתניא בב"ק 'מן 'הבהמה ועיין רש"י (זבחים דף ע"א ע"א) דכל אלו פסולין להקרבה כדתניא מן הבהמה וכו' ועוד ש סתמא דש"ס (זבחים דף פ"ה ע"ב) אבל האמת עד לעצמו דהרמב"ם ודאי ידע לפרושי כי האי דהתוס' חולין הנ"ל ומרמז זה בלשונו הזהב בפירוש המשנה (בתמורה פרק ו') וז"ל ואלו