שו"ת ברוך השם מט

לאברהם על קיום החסד של אברהם ע"ש היטב ולכן מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא נוהגין ג"כ רק בחותם דלומדין משם. וכפי שידעינן דכל ממשלה אפילו קלה שבקלות נקראת בשם מלכות כדאיתא בתפארת ישראל על המשנה דהוי מתפלל בשלומה של מלכות ולזאת נהוגין הסלסול הזה בעצמם הרבנים הדיינים להניח ג"כ חותמם על כל כתביהם

מד דבר נפלא ניתן לזכור שכל אדם מישראל לא יחשוב כי כל הנקרא בפי העולם בשם דודו שוין הן. אבל לפי האמת ע"פ דרכי התורה הק' הוי רק אחי אביו בשם דודו ולא אחי אמו. וכן ש"ב מן האב דוקא נקרא בתוה"ק בשם בן דודו ולא ממשפחת אם ותמצא זה מפורש בפסוק בירמיה קפיטל ל"ב פסוק י"ב בפירש"י שם בסה"ד וז"ל שלא מצינו בכל המקרא שאח האם יקרא דוד עכ"ל. וכן תמצא בדברי הש"ס יבמות ד' נ"ד ע"ב. ע"ש היטב

העיונים שנתחדשו לי באלו הב' לילות אשר עיינתי בענין שכירות קניא

א הא דקיי"ל דאסור ליתן מתנת חנם לעכו"ם כדאיתא בר"ם (פ"ג מה' זכי' ומתנה) מי שרי ליתן מתנה על מנת להחזיר. או לא

ב מתנה על מנת להחזיר בחצר כגון שמעון נתן חצירו במתנה ליהודה על מנת להחזיר לו לאחר חודש. ובתוך החודש הזה נמצא שם דבר הפקר מי הוה זה כשכירות דסובר הר"מ דקנה החצר להמשכיר או דעדיף משכירות וקני' לי' לשוכר

ג בהא דנמצא כמה פעמים בש"ס דבר הצריך חקירה אי כך או כך. צריך להבין החילוק לישנא בהן. כמו בהא דחקרו בש"ס קדושין שאין מסורין לביאה "הוי קדושין או לא "הוי קדושין. יאוש שלא מדעת "הוי יאוש או לא "הוי יאוש. וכן עוד כהאי גוונא בלשון הוי. ויש כמה דברים שנקט בהן לשון שמו ושמה. כמו הא דחקרו בכל הש"ס מתנה על מנת להחזיר "שמה מתנה ולא אמרו הוי מתנה. וכן לקיחה ע"י דבר אחר בש"ם (סוכה בלולב הגזול) נקט "שמה לקיחה. וכן טלטול מן הצד בש"ס שבת נקט שם טלטול על ידי דבר אחר או טלטול מן הצד "שמיה טלטול. וכן בש"ס (זבחים י"ד ב') הולכה שלא ברגל "שמה הולכה או לא "שמה הולכה

ד למה השמיטו הר"מ בה' אישות וכן הטוש"ע אהע"ז הדין הפשוט בש"ס ריש קדושין דאשה אינה נקנית בחליפין. וכן הובא בהלכות וכולם לא הביאו. ועוד דהביאו דאין אשה מתקדשת במעמל"ה ובש"ס איתא הטעם דאין אשה נקנית בזה משום דדמי לחליפין. והם הביאו הבנין והניחו יסודו

ה הגוזל מחבירו איסורי הנאה שלו. כמו ערלה של חבירו או שור הנסקל מי הוה על זה איזה חיוב ואיסור גזילה או לא. ואם יש חילוק בין הנסקלין לבין הנשרפין דאפרן חלוק מזה לזה

ו קושיא למה דפסקינן כאביי עדיו בחתומיו א לו גם אם לא הי' קנין א"כ קשה הלא מכאן מוכח דעדי חתימה כרתי כר"מ. וקשה להני פוסקין דפוסקין דבשאר שטרות נמי הלכה כר"א דעדי מסירה כרתי והו הר"ן בסוף המגרש דהסביר דרק דאין הלכה כדבריו דיהא סגי בשאר שטרות בע"מ ע"ז נפסק דבעינן שיהיו העדים נחתמין כדי שיהי' השטר ראוי לעמוד ימים רבים אבל עכ"פ אלו העדים החתומים הם נמי הן העדי מסירה בעת המסירה ואל"כ לא הי', מועיל א"כ אם נמסר בתשרי איך זכו לו מניסן ואיך פסק הוא כאביי. ובלאו הכי נמי קשה דהאיך פרכינן על אביי מהא דתניא מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה ושוברים הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן. ומשני ה"מ היכא דלא מטו לידן. משמע דגם בגיטי נשים אם מטי לידה אפילו אחר זמן אפילו הכי העדים זכי לה משעת החתימה. הלא בגיטין ע"כ ודאי אביי נמי מודה דהלכה כר"א דעדי מסירה כרתי כידוע. וא"כ קשה עליו מגיטי נשים

[פי' דיבורים קצרים המתחדשים לבקרים רשמתי למזכרת

] א דיני נפשות דוקא רק במקום הלשכת הגזית ובכוונה ירדו הסנהדרין כדי שלא לחייב הנידון כי מאוד גדול כח הצלת נפש (שבת ט"ו)

ב הרוצה לידע כמה בשמיטה ובע"ז ט' ע"ב) ר"ח הגיד קץ הגאולה ת' שנה אחר החורבן והמתניתא הוסיפה ת"ג אחר החורבן ועיין רש"י שם. ותוספת שם ע"ז ט' ע"ב

ג דין הסופר שהשמיט בשטר לבריאת עולם. וכמו כן אם השמיט הכלל מאלפים או מאות רק פרט הקטן התוספת והרא"ש (בע"ז פ"ק) מכשירין ומביאין שר"ת עשה מעשה כן

ד ראיה גדולה שחלב של נכרית ח"ו מטמטם. ולהיפך שחלב ישראלית מקדש ומטהר מהא דהביאו התוס' (ע"ז יו"ד ע"ב) דאנטונינוס שנתגייר הוא בעבור כי הי' סיבה שאמו של רבי הניקתו רגעים אחדים. עפ"י הירושלמי חלב מטמא וחלב מטהר

ה המילה נקראת בלשון הש"ס מכס. ובענ"ד אמרתי בעבור כי המדרש רבה עקב דורש שהמילה היא כמו מעשר שחייבה התורה. וא"כ שפיר מכס המלך הוא כמו התרומות והמעשרות

ו מה שאומרין העולם שמזוזה היא כמו שמירה נ"ל לרמז בעבור כי מצאנו שבש"ס (ע"ז י"א ע"א) אמרו שבפעם השלישי ששלח המלך אחרי אונקלוס הגר להרגו והצילו הסבר דבריו מהמזוזה עיי"ש

ז בל תשחית איכא אף בדבר טמא. תוספת ופסקי תוספות (ע"ז י"א)

ח שיטה גדולה שלרש"י ז"ל אסור לגרום טריפות לבהמה כשירה. ולתוספת מותר רק שלא יאכלנה עיין שם היטב

ט יש לדייק דהכותב מתנה לאדם למשל לראש ישיבה ולתלמידיו. או לרב העיר ולבעלי בתים. שיטול הראש ישיבה או הרב מחצה בכל ולא חלק כאיש אחד. (ע"ז י' מר"ע עם קטיעה בר שלום עיין שם

י אין לבני העיר בשום אופן ליתן לאדם א' ב' שררות כמו מי שמנוי לגבאי בבהמ"ד אין ראוי לעשותו גם גבאי צדקה כי בזה מבזין את בני העיר כולה עיין דבר זה בתוספת כתובות ד' ק"ה ע"א ד"ה קשיא תלתא אתרין ע"ש. ולכן מנעתי בעירי הארידישץ דבר הזה

יא אדם אין דרכו לטעות בתחלת הענין לא בתפלה ולא בלימוד. ש"ס ברכות כ"ט א'. ולכן כל מי שטעה בתפלתו סי' רע הוא (דף ל"ד ע"ב ע"ש) היינו בתחלת התפלה ומזה יש סמך גדול לדברי השל"ה שכתב דהתחיל בשבת אתה חונן ידאג כל השבוע הטעם פשוט דהא בש"ס שם קורא לתחלת אמצעיות תחלה וד"ל

יב כל תלמיד חכם ההולך בשוק או לאיזה מקום בדרך הילוכו יש עצה שיניח ידו על פיו בכדי שזה יועיל לו להרהר בד"ת כך נ"ל מן הש"ס ברכות כ"ד ע"ב דהא לר' יוחנן וריב"ל מועיל זה לכתחלה לקרות ק"ש ועכ"פ לדידן יועיל שיוכל להרהר בד"ת ולא חיישינן למבואות המטונפות אך יראה שלא יעמוד במקום א' כי אם ילך יעו"ש

יג סוחר העוסק במסחר כל ימיו או אומן בעל מלאכה ג"כ צריכין שיעסקו בשמחה והתחזקות (ש"ס ברכות ל"ב ע"ב) ד' צריכין חיזוק. יעו"ש: