שו"ת ברוך השם מו

כוכבי בוקר

א צ"ע בש"ס (מנחות דף מ"ב) פלוגתא דר"ח ור"נ אי ציצית חובת גברא או חובת מנא עיי"ש. דהא איך אפשר לומר דציצית הוי חובת מנא דהיאך יפרש ההלכה הפסוקה דקיי"ל וראיתם אותו פרט לכסות לילה ואם איתא דחובת מנא למה פטרה התורה כסות לילה. וכי בכסות יש בינה להבחין בין יום ובין לילה אלא ע"כ דהוי חובת גברא. וכן יש לעיין על הפוסקים בשו"ע (או"ח סי' י"ח) דלילה לאו זמן ציצית הוא. וא"כ ממילא מוכח דציצית חובת גברא הוא. ולמה הוצרך תו לפסוק (בסי' י"ט) דהוי חובת גברא דהא כבר נשמע לנו מהא דלילה לאו זמן ציצית הוא. אבל נזכרתי שהתוס' בברכות י"ד ע"ב ד"ה ויאמר הקשו כזה ותירצו יעו"ש

ב עיין בש"ם (סוכה דף כ"ח) כלים נאים מצעות נאות "מעלן לסוכה. עוד אמרו שם ירדו גשמים "וירד אין מטריחין אותו לעלות ושמעתי מדקדקים למה נקטו בכניסה לסוכה לשון עלייה. וביציאה מסוכה לשון ירידה ואמרתי דהדבר פשוט הוא משום דשם (לעיל דף כ"ה ע"ב) פירש"י דדרכן של בעלי הש"ס שהיו עושין סוכותיהן על גגותיהן ע"ש. ומש"ה שפיר דנקטו לכניסה להסוכה בלשון עלייה דהא היו צריכין לעלות על הגג. וכשיצאו מן הסוכה לבית היו יורדין מן הגג. וזהו ג"כ הא דתנן במשנה עולין לה ביו"ט ואין "עולין. וכן שם במשנה והביאו לו לר"ג שני כותבות ואמר להם העלום לסוכה. והיינו מטעם הנ"ל

ג קשיא לי במשנה התם ר"א אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה. והא בכל שבעה ימים ע"כ שבת יש בינתיים. וא"כ בשבעת ימי החג יש שבת אחד ויש כאן סעודה שלישית של שבת וא"כ הו"ל למימר ט"ו סעודות. ועיין ש"ס (שבת דף קי"ח) שדקדקו כן במילתא אחריתא. ובדוחק י"ל דמדין סוכה ליכא חיובא כי אם שני סעודות בכל יום כדרך כל העולם שאוכלין ב' פעמים ביום. ועדיין צ"ע. שוב נדפס ס' דברי משה המיוחס למרן הרמב"ם ז"ל שהדפיסו הר"ר יעקב מהרש"ק ומצאתי שכבר עמד שם בקושיא הזאת ועיי"ש מה שתירץ בזה

ד בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אינם מתייראין מליקוי המאורות כלל. ואין שום חולק ח"ו על זה עיי"ש (סוכה כ"ט ע"א)

ה שרו של עשו הוא סמא"ל. שם ברש"י

ו אדם העובר על איסור כרת ח"ו אם עשה תשובה בחייו אז נפטר מהכרת של עוה"ב. עיין בש"ס (סנהדרין דף צ' ע"ב)

וכלי זכוכית יש להם תקנה בהתכה לחזור ולעשות מהם כלים חדשים מהשברים (סנהדרין דף צ"א ע"א) ונוחין לאבדן ככלי זכוכית הנאמר (בחגיגה דף ט"ו) היינו לשעתן

ח התורה הקדושה היא נחלתן של ישראל שנחלו וירשו אותה מששת ימי בראשית כמו שנאמר בראשית ברא אלקים (סנהדרין דף צ"א ע"ב) וברש"י שם

ט מה שנקראו ימי ביאת משיח צדקינו בכתוב, בשם קץ הימין היינו משום שיהי' קץ מזה שהשיב אחור ימינו וישיב אותה לפניו (סנהדרין דף צ"ב ע"א) ברש"י

י שמתא חמירא מנגידא. כלל זה איתא בב"י (באהע"ז סי' קי"ט) עיי"ש. ולדעתי כמעט מפורש זה בש"ס (שבועות דף מ"א ע"א) דשמתא חמירא מנגידא

יא סתם סוסים אדומים הם. היינו שע"פ הרוב הם אדומים. רש"י (בכורות דף ו' ע"א)

יב רוב קרבנות שמביאין בני אדם רק עולות. רש"י (בכורות דף י"ד ע"ב) ד"ה הקדיש

יג סתם תלמיד חכם שבש"ס היינו תורתו אומנתו ועוסק בה ומהרהר כל שעה ואינו הולך ד' אמות בלא תורה עיין תוס' (סוטה דף כ"א ע"א)

יד יוהכ"פ אינו מכפר אלא ביום ולא בלילה. כן מוכח מש"ס (שבועות דף י"ג ע"א. כריתות דף ז' ע"א) ורש"י שם דכתיב כי "ביום הזה יכפר עליכם. ביום ולא בלילה. ועיין מה שכתבתי בזה דבר נכון בעזה"י בחי' ש"ס למסכת תענית

טו אדם אינו יכול לישן כשהוא עומד אפילו רגע אחת. רש"י (יבמות דף קכ"א ע"ב) עיי"ש

טז הדום מיוחד בין חיות השדה בזה שאין לו מנוחה לעולם אף רגע אלא הולך ובא כל שעה. רש"י (ע"ז דף ב' ע"ב)

יז הולכי מדבריות לא שכיחי הן לענין הטבע והן לענין הלכה דלהכי לא הוי מדבר רה"ר לענין שבת. רש"י (שבת דף ו' ע"ב)

יח יש סמך מש"ס (ר"ה כ"א ע"א) דבמחרת יוהכ"פ מרבים בסעודה במעדנים מדאמרו שם בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבא דמערבא והיינו באחד עשר בתשרי עיי"ש

יט אפשר להיות אדם בעולם שיהי' גדול במעשים כמו משה רבינו ע"ה דאמרו רז"ל (בר"ה דף כ"א ע"ב) דחד אמר בנביאים לא קם כמשה אבל במלכים קם. ויש חולק על זה שם דאפילו במלכים לא קם

כ ע"ד לידע איך יש להתנהג בעניני דרך ארץ כשבא איש אחד לבית חבירו לדבר עם חבירו הבעה"ב באיזה דבר סתר. ובתוך דבריהם בא עוד איש אחד לדבר עמו איזה ענין. באופן אשר דברי אחד הם דברי סתר מן השני ואין ראוי לו שישמע השני את דבריהם. וכן אם נזדמנו שנים לדבר ברה"ר או באיזה בית ובא עוד שלישי אליהם ורוצים לדבר שלא ישמע השלישי או אם היו שלשה בני אדם ויותר עומדים יחדיו ומדברים ושנים מהם רוצים לדבר בינם לבין עצמם שלא ישמעו הנשארים. איך יתנהגו אם יאמרו המדברים להנשארים שילכו לנפשם וכן הבעה"ב יאמר להשלישי שילך לו או אותן החפצים לדבר ילכו להם ולא יוציאו את השלישי כי אין זה מדרך ארץ לאמר לאיש הבא לבית חבירו שיוצא מביתו אלא ילכו המדברים אל המקום אשר יוכלו לדבר שם כאות נפשם. ויען כי דבר זה שכיח תמיד בכל יום. ומכש"כ באנשים אשר רבים ידפקו על דלתותיהם יום יום להתיעץ אודות כמה ענינים ודברי סתר. והשבתי דדבר זה יש ללמוד בהדיא מתוה"ק. דהרי בפ' בהעלתך שקרא הקב"ה לשלשה אנשי השם משה אהרן ומרים לדבר עמהם. ואח"כ כשרצה הקב"ה לדבר עם אהרן ומרים אשר לא ישמע משה רבינו בדברו עמהם. אף שהי' הקב"ה עם אהרן ומרים הצריכים לדבר ומשה נשאר רק יחיד אשר לא הי' צריך לשמוע