שו"ת ברוך השם מה

אבל הכא דלית לי' בגוה עדיין כלום אפשר דרק אירוסין עושה ולא נשואין לגמרי וז"ב

וכעת יצאו לנו דברי הר"מ במז"ל בה' סוטה הנ"ל ככסף מזוקק דכיון דהוא אזיל לשיטתו בה' אישות כהרי"ף ז"ל דביאה בתר קדושין גומר כחופה להיות נשואין לכל דבר. א"כ הרי יוקשה קושיית הר"ן הנ"ל דאיך אפשר דביאת איסור יקנה וצריך לומר החילוק בין בועל לשם נשואין דמותר וקונה בין לשם זנות דאינו קונה ולוקה. וא"כ יוקשה האיך הי' הס"ד ביאה נשואין עושה וצריך לומר כנ"ל באופן שהוא מותר. וא"כ לפי"ז בתר המסקנא דפסקו כל הראשונים דביאה הראשונה קודם קדושין אירוסין עושה גם באופן שהוא היתר א"כ הרי שפיר יש לפרש לשון הש"ס בסוטה דף כ"ד ע"ב אמר רמי בר חמא משכחת לה (דקדמה שכיבתו של בעל לבועל) כגון דבא עליה ארוס בבית אביה פי' דלא צריכין לפרש כרש"י ז"ל דבזנות רק פשוט דקידשה בביאה וקיי"ל דביאה זו אירוסין עושה והיינו ע"כ ביאת היתר כנ"ל דקדם שכיבת בעל ואפ"ה הוי רק ארוסה. ואפ"ה לא יהי' עון על הבעל והוא מנוקה מעון. כן הוא פשט הש"ס זה לפי' הרמב"ם ז"ל בלשון הגמרא. והוא בעצמו קאמר ענין אחר דאם בא על ארוסתו בבית חמיו שאסור מדברי סופרים פי' דהוא קדשה מכבר בכסף וכה"ג. ואח"כ בא עליה ולא לשם נשואין דבה"ג מותר וקונה כנ"ל רק לשם זנות דאסור ולוקה אז הוא אינו מנוקה מעון ואין המים בודקין

וכעת ספור נא בעין אור לשון הש"ס ולשון הר"ם לשון הש"ס דבא עליה ארוס בבית אביה ולא אמרו בבית חמיו כמו גבי שומרת יבם שם ודו"ק ואלו הר"ם ז"ל נקט לשונו בבית חמיו. ולדעתי הוא דיוק גדול ומוכרח הכל כנ"ל דאלו הש"ס דקאי על קדושין הראשונים שמקדשה בביאה זו לא שייך לומר בית חמיו דעדיין לית לי' עלה זיקה כלל ואביה לחוד ולא חמיו. משא"כ בש"י וד"ל. ואלו הר"ם ז"ל דע"כ קאי כנ"ל היכא דקידשה כבר דאז דייקא הוא האיסור שלא לבא על ארוסה כיון שהיא מאורסת לו מקודם כידוע אז מוכרח לנו להודיע זה דהוא איירי רק בכה"ג מש"ה מודיע לנו זה בלשונו הזהב בבית חמיו דהיינו שהיא מאורסה לו מקודם ואביה כבר חמיו הוא. וג"כ מוכרח ומיושב בטוב טעם ודעת מה שמסיים שאסור מד"ס דלכאורה אך מיותר דהא אין כאן מקום להודיע שאסור דידוע בפ"י מה"א הל' א'. אך משום שע"כ איירי הוא בבא עלי' אחר אירוסין א"כ יש אופן שמותר היינו בלשם נשואין ולזאת מוכרח לפרש שאסור מד"ס פי' בשבא עליה שלא לשם נשואין וד"ל. וז"ב בעזה"י

ואחרי כל אלה הדברים הברורים ראה נא בעיניך אשר א"א לומר כלל כמו שהסביר דלהכי לא תני בש"ס נ"מ להשקותה משום דאפילו אם נשואין עושה לן יכול להשקותה משום דאין האיש מנוקה מעון. השמע נא לאזניך מה שפיך מדבר אם אפילו נשואין עושה. איך שוב תוכל לומר דיש לו עון. דאם נשואין אין עון ואם עון אין נשואין. דכללא הוא דאין ביאת איסור עושה נשואין לעולם. כנ"ל בהר"ן ז"ל. וזה פשוט. וא"כ דברור לנו דאם נשואין עושה ודאי דביאת היתר הוא וא"כ ודאי דיכול להשקותה, וא"כ אחר כל אלה הרי הדק"ל למה לא אמרו בש"ס זה הנ"מ נמי. הנה במקום שיש לומר עפ"י פשוט הוא האהוב לי מאוד. ולזאת ידע נא כי בפשיטות אין כאן קושיא כלל. דכללא בש"ס תנא ושייר ואת"ל מאי שייר דהאי שייר. אמנם באמת קא חזינא דשייר טובא. ראשית שייר כל המבואר במשנה המובאה לפנינו בסוגיין דהיינו מציאתה ומעשי ידיה ושאביה מקבל את גיטה ושהבעל אוכל פירות בחייה אם נשואין הוי משא"כ אם אירוסין לחוד עושה הכל מודים דאין לבעל כלום מכל הנ"ל ואני באמת תמה עליך מה הצרכת להביא ממרחק לחמה של נ"מ בין אירוסין ונשואין ולא דקדקת כמה שאמרתי שמפורש במקומו. ואם אפילו ממקום אחר הרי יש עוד נ"מ רבתי לענין מזונות אשתו שבודאי דאורייתא כדכתיב שארה וכסותה כו' ואפ"ה היינו דוקא בשנשאת אבל בעודה ארוסה קיי"ל דאין לה מזונות כדאיפסק בש"ע א"ע סי' נ"ה רק ביתומה הנזונת מן האחין ע"ש היטב. וכמו כן יש עוד נ"מ רבתי לענין כתובה שלה אם ארוסה אין לה תוספת ואפילו העיקר הוא ג"כ רק מבני חרי ואלו נשאת גובה גם התוס' ע"ש. ועיין בש"ע שם סי' ס"ז וא"כ למה פרצת עליך פרץ נ"מ זה מהשקאת המים יותר מכל אלו. וא"כ עכצ"ל דתנא ושייר

ואמנם אסבור לך מלתא בטעמא למה באמת לא אמרו נ"מ זה מהשקאתה והוא לא כמו שהסברת דאפילו נשואין עושה א"י להשקותה לא דזה אי אפשר רק בהיפך והוא דהנה מה שהביאני לזה שלא להסביר בדרך הפשוט דתנא ושייר. הוא משום דחזינא דהרב המגיד בפ"י מה' אישות דייק מקושיא כזו דינא דהר"מ דאפילו קידשה בביאה אסור לבוא עליה פעם שנית עד שיכניסנה לחופה משום דאם איתא דמותר למה לא תני הש"ס נ"מ זה דאם נשואין עושה מותר לבא עליה עוד הפעם וע"כ דמוכח דאפילו את"ל דנשואין עושה אפ"ה אסור לבא פעם שנית עכ"ל ע"ש. וא"כ על ה"ה נמי יוקשה למה לא תירץ תנא ושייר אלא ע"כ דלית לי' סברא זו רק היכא דמוכרח וד"ל. וא"כ כיון דמהתם הרי תברא בצדה דהכ"מ שם השיג על ה"ה בזה ומדחה לו פן משום הכי לא תני נ"מ זה משום דפשיטא להו דאפילו אירוסין עושה מותר לבא עליה עוד ע"ש היטב. וא"כ הרי שים נא עיניך וראה אשר בין להרב המגיד ובין להכ"מ אין שום אופן להעמיד נ"מ זה לענין להשקותה דהנה בדיני סוטה ידוע דבעינן עיקר הענין שיהא הבעל האיש של האשה עמה ביחד לענין השכיבה והביאה כאשר גמרו שם דבעינן שכיבת בעל לבועל וזה הוא עיקר האישות שמה וא"כ ארוסה דנתמעטה הוא משום דאין האשה יושבת תחתיו עדיין וד"ל וא"כ להרב המגיד הרי אפילו אם נשואין עושה ויורשה ומטמא לה ומיפר נדריה אפ"ה כיון דאסור לבא עליה להש"ס אליבא דידי' א"כ עדיין אינה שותה וד"ל ואלו להכ"מ הרי אם אפילו אירוסין עושה ואינו יורש ומטמא ומיפר אעפי"כ כיון דמותר לו לבא עליה להש"ס אליבא דהכ"מ אפילו אם אירוסין עושה א"כ ודאי דיכול להשקותה דתחת אישה קרינן בה וד"ל

ועוד אמינא לך מלתא דמסתברא דהנה באמת הא בהא תליא אם הבעל יורשה ומטמא לה ומיפר נדריה אז אישה נקרא לה ושפיר תחת אישה הוי אבל אם אינו יורשה וכו' פשיטא דאינו אישה וא"כ למה הוצרך ליתני נ"מ זה עוד כיון דממילא הוא וחדא מכלל חבירתה אתמר וז"ב. ועוד דהא י"ל דלא תני רק מלתא דלא תלייא במעשה ורק באותו רגע יש מציאות לכל אלה משא"כ השקאתה דבעי מעשה הקינוי והסתירה וכמ"כ מציאתה ומעשי ידיה וקבלת גיטה ולהביא לה מזונות וד"ל. וז"נ

ועיין בס' עצמות יוסף על קדושין דכתב נמי בפשיטות דיש עוד נ"מ רבות רק דקצר במובן. וכ"כ היש"ש על קדושין. ע"ש