שו"ת ברוך השם מב

על הלכה למשה מסיני אין זה עדיין בכלל נביא שקר. ואלו על הלכה למעשה הוי נביא שקר כדאיתא בפי' שם על קצותה את כפה ודו"ק

סימן ל"ז

העתקה מה שכתבתי בילדותי לכבוד אדמו"ר הרה"ג המפורסם מהור"ר ר' נפתלי זצ"ל האלברשטאם מטשערקאס בעודו הי' בחיים חיותו. צע"ג על הה"מ. בספ"ר מה' גזילה. והרבה הערות מהרמב"ם ז"ל [וחבל על דאבדין ולא משתכחין]

כ"ה יום ג' לסדר תולדות שנת תרכ"ד לפ"ק

כבוד אדמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם החריף ובקי בחדרי התודה. עוסק בחוקי חורב ומרה. עטרת ראשי וכתרה. לימודו הטהורה ברה וזכה. נועם חירותיו לחכי מדבש מתוקה. הי ניהו הרב ר' נפתלי האלבערשטאום שליט"א. חיים וברכה ישפות לו אדה"ש המושל בעולמו

רצוף פה מכתב משבוע העברה. ועת אשר הזדמן לפני האיש הר"ר דוד דמחנינו. ציר נאמן להשיב אלי תשובה מכ"ק. לכן אמרתי אוסיף נא עוד הפעם להודיע את אשר עמדתי בצ"ע. על מה שכתב הה"מ (בספ"ד מה' גזילה ה' י"ז) דדעת הרמב"ם ז"ל דנשבעין בעד א' בטענת ספק ולא מודה במקצת בטענת שמא עכ"ל עיי"ש

עיין רמב"ם (פ"ב דה' שכירות ה"ז) שכתב דה"ט דנשבעין השומרין בטענת קטן הוא משום שכל השומרין שבועתן שבועת שמא הוא עכ"ל. הרי לפי שיטתו דהטענה של הקטן דמי לטענה של הגדול בשמא. ולא גרע ממנה. וכל היכא דנשבעין מדברי תורה בטענת שמא אז נמי נשבעין על טענת קטן

ועיין רמב"ם (פ"ה מה' טוען ה' ט') שכתב דקטן שאמר לגדול מנה לי בידך והוא אומר אין לך בידי כלום וע"א מעידו שיש לו מנה אז פטור משבועת התורה עיי"ש. הרי בהדיא דע"א אינו משביע בטענת ספק. דאם הי' ע"א משביע הי' בטענת קטן נמי חייב שבועה. ועוד הרי הרב המגיד כתב בעצמו (בפ"ב מה' שכירות) דדעת הרמב"ם דהא דתנן בשבועות אין נשבעין בטענת קטן היינו בין בע"א בין במודה במקצת דטענתן ברי. אבל לא בשבועת השומרין דשמא הוא הרי הוא סותר את דברי עצמו. וצע"ג

ואם לא היו דברי ה"ה הא היינו מפרשין דכוונת הרמב"ם (בספ"ד מה' גזילה) הוא משום דכיון דעד אחד מעיד שהוא נכנס לביתו ונטל כלים. והוא טוען עשרה נטלתי והם שלי והוא מגלה את הכלים לפני בעה"ב והבעה"ב טוען ודאי בלי ספק הם שלי (פי' דמכירן בטביעות עין). כמו בההיא דר' אבא דעל העשרה הוא ודאי מחויב הוא לשבועה ואינו יכול לשבע משלם עפ"י הדין שמבואר (בחו"מ סי' ע"ה סעי' י"ג עיי"ש היטב). והא שכתב רבינו הדין בנכנס שלא בפני הבעה"ב היינו על העשרה האחרונים שהבע"ב טוען עשרים היו לי והוא כופר שלא נטל. וגם העד אינו יודע האמת עם מי. והא כיון דכאן הגזלן אומר שלא נטל ודאי אינו רואה אותן הבעה"ב דאז שפיר הדין על הנך הוי טענתו רק טענת ספק ואינו יודע ודאי דמשו"ה פטור אף משבועת היסת כמו שכתב הוא ז"ל (פ"א מה' טוען ה' ז') הביאו הש"ך (בסי' ע"ה ס"ק ס"ג עיי"ש). וא"כ לפי"ז ניחא נמי קושיית הראב"ד בהשגות שם. דודאי על העשרה הוי טענת ברי. ודו"ק היטב

עיין תוס' פ"ק דשבת (ד"ג ע"א ד"ה מאי טעמא) וכו' שהוסברו דעת רש"י ז"ל דגם ברשות אחד מיקרי ידו לא נח ולכן הוקשו עליו התוס' עיי"ש. אבל אני אומר הא רש"י ז"ל לקמן (ד"ט ע"א) ד"ה הכא נח כתבו להדיא דהחפץ נח ביד העומד על האסקופה הרי לא כסברתן. ודו"ק

אנא אהובי אדמו"ר ישיבני נא בכת"י קדשו איזה דיבורים אחדים. אם על דברי. או אם יש את נפשיכם מה שלא שמעתי מכם ודאי מה טוב. ותחייני ממש. גם לכתוב לי בנועם צחות לשונו איזה הנהגה טובה. בדרכי ה'. הלא אתם ידעתם מה מאוד כלתה נפשי ולבבי לשמוע מכם בדברי חסידות. הלא הכתוב אומר שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו ופירושו היינו תלמידי, חכמים שבדור. ולחכם כמוכם אין מהיושר להאריך הלא, ודאי יבינו את כל לבבי ואשר אין להעלות על הכתב הלא לפניכם גלוי וידוע. וד"ל. גם מאוד בקשתי להודיעני אם יש ביכולתם ללמוד עמי איזה סוגיא או שאר לימוד על שבועות אחדים אבוא בירור תיכף למחנם ואנכי עומד ומצפה על זה להודע זה על בוריו. דברי תלמידו הק' המתאפק ומייחל ומצפה לד"ק משה בהרב ראטמאן

המכתב הזה נשלח ביום א' פ' ויצא עם הנכבד הגביר הישיש ר' אברהם עי האלפערין דפה. אנא מאוד להודיעני ע"י המוכ"ז הבע"ג אם יש את נפשיכם ללמוד עמי לימוד הגון על איזה שבועות. ואבוא אי"ה תיכף למחנם. וע"ז קבלתי אז מכתב כתב יד קדשו הטהורה שביקש אותי לבוא לפניו. ללמוד עמו בנחת. והנני העתקה מהמכתב

ב"ה ידידי המופלג החביב עלי עד לאחת האברך השנון המשכיל רצוני ללמוד עמו בנחת כ"מ משה יחי'

קבלתי מכתבך עם חד"ת ברגע זו ותאמין לי כמעט אין לי פנאי בעת הזו לקרוא את המכתב לבד אך ראיתי שרצונך לבוא לפה גם רצוני בזה ורצון אחיך ידי"נ הר' ר"כ נ"י כי אמר לי קודם נוסעו מפה [כי חשב דרכו להיות במחניכם] שישלח אותך לפה ע"כ תשים דרכך ותבוא לפה לשלום וברצון ב"ב כידוע. ואנכי אי"ה אקבלך בפנים יפות כיד ה' הטובה. ידידך החפץ הצלחתך בכל עניניך לטוב דוש"ת באה"ר נפתלי האלבערשטאם

ובפ' וישלח באתי לפניו. ובפ' וישב אור ליום ד' כ"א כסלו תרכ"ד בשעה ג' אחר חצי הלילה לא הי' שום אד אצלו כי אני בלבדי ויצא עמי החוצה ולעיני שכב ויצאה נשמתו הטהורה בנשיקה ברגע אחת ויגוע ויאסף אל עמיו. ועל זה בכה רבינו ואמר ויש נספה בלא משפט. תהא נשמתו הקדושה צרורה בצרור החיים וימליץ טוב בעדי ובעד כל בני ישראל

סימן ל"ח

עיין ברמב"ם פ"ד מה' מילה שכתב דאב המל את בנו מברך אקב"ו למול את הבן עיי"ש. ובה' חו"מ כתב שהבודק מברך על ביעור חמץ. והאוכל מצה בל"ה מברך על א"מ וכן בה' שופר כתב שמברך לשמוע ק"ש. וכן היושב בסוכה מברך לישב בסוכה. עיין בכל דבריו שם. ואחר העיון בש"ס (פ"ק דפסחים ובדברי הראשונים שם) נראים דבריו שבה' מילה תמוהין מאוד. דהנה בכללא דהאי ענינא פליגי הראב"ד ז"ל והרמב"ן ז"ל. הראב"ד ז"ל כתב שעיקר טעמא דמילתא הוא כן. דכ"ד שעשייתו גמר מלאכתו. פי' מצוה שעיות. מברך בתיבת "על. וכ"ד מצוה זמניות. מברך בתיבת למ"ד. ועי"ש בתוס'. כתבו ליישב מהדלקת נ"ח. שמברכין בלמ"ד. הוא משום דאע"ג שגמר ההדלקה. אפ"ה מחויב ליתן בו שמן כשיעור (פי' חצי שעה) א"כ לא מיקרי ההדלקה גמר המצוה. ובזה יהי' מתורץ ג"כ מהא דמברכין לישב בסוכה. ע"כ גם בזה הטעם משום דבעינן תשבו כעין תדורו א"כ הא עדיין לא גמר המצוה. ולפי דבריו מברך "על אכ"מ. וכן ודאי מוכח לשיטתו דהמל את התינוק אף אי האב בעצמו מל אותו