שו"ת ברוך השם שח

לחם אשה לה'. והקדים השי"ת עוד לאבינו אברהם כשיהי' נולד ב"ז יקדיש כל אדם הזכר לה' אלהיו למולו ולשפוך דם הברית אשר כרת עמם באביהם הראשון וזה יהיה לו להשי"ת כקרבן עולה וכליל. ובזה ינחם אותם עד ביאת משיחנו שיהי' להם תמיד הכח הקדוש של הקרבן הזה

וזהו שרק צוה אותו ולא אותה כי קיי"ל דלכל הקרבנות נשים פסולות לעבודה ואשה שעשתה אחת מהעבודות לא די שלא כיפרה אלא הביאה הקדשים לפסולן וד"ל וכן הדין דכל קרבן הרצאתו רק ביום. כדר' אפטוריקי וכן כל הקרבנות כולם רק מיום השמיני והלאה ירצה. והדין מפורש במשנה למלך ובכל הראשונים ובהש"ס ג"כ דמחוסר זמן של הקרבן לאו מטעם נפל אלא פשוט דהדין ברור דגם בכלו לו חדשיו אסור ופסול להקרבה קודם יום השמיני ולכן כל הדברים הללו הפוסלין הקרבן פסולין נמי למילה דקרבן נקרא גם זה ולכן הנשים פסולות הן. וגם לילה אסורה למילה. וגם רק אחר עבור שבעת ימים ומיום השמיני והלאה ירצה דוקא. דהיא היא ככל דין קרבן הקרב ע"ג המזבח. ושוב מצאתי ראי' מפורשת בפדר"א פרק יו"ד ועיין בדרש משה פ' לך לך וזהו שכל הראשונים ז"ל דקדקו בסנדק שלא יתנו לאדם אחד שמעשרת כקטורת דזה ככח קרבן המקריבין לפני ה' בזמנו

למען לעשות זכרון טוב להאי גברא רבא ויקירא כ' מחות' המנוח שעוד בדור הקודם הי' מפורסם לירא ה' מרבים ולמדן יקר וגדול בישראל בתורה וגדולה הרה"ג ר' גרשון העפנער ז"ל מביאליסטאק הוא האב שזכה לבנו האדיר הגביר המפורסם באדירי תבל ר' יואל העפנער נרו יאיר חתנא דבי נשיאה חתן כ"ק אחי הרב הגאון ר' ברוך עסמאן זצ"ל לכן הנני להעתיק פה קושיא נחמדה שלו בה' מילה משמו. שכתב לי ביום ג' חיי שרה שנת תרנ"ד כשבא לקיוב ליום ה"ג מל שנכנס בן בנו יקירו שלמה' לי לבריתו שא"א וזה לשונו

אחר דרישת שלומו הטוב וכו'. ת"ל אשר לא עזב חסדו ואמתו מאתנו וזכני לבוא ולשמוח עם בני י"ח ועם כל בני משפחתי על הבן הנולד לנו למזל טוב. הראשון שבראשון שאין למעלה הימנו. הן מה גדלה שמחתי ושמחת אחיו הגאון וכל משפחתו הלא למותר לתאר על הגליון אך מה מאוד ידאג לבי כי זה האיש משה אשר בו אכבד והנצמד בקרב לבי לא בא לקחת חבל עמנו יחד בשמחתנו וכו' וכו'

ואגב אגיד אם נא מצאתי חן בעיניו שישיב לי תשובה על מכתבי לעיר מגורי ביאליסטאק ואמרתי לשאול ממנו להביננו מה הוא כונת ר"י בש"ם ע"ז ד' כ"ז ע"א באמרו וכי היכן מצינו מילה בתורה לשמה. אלא מוהל והולך עד שתצא נשמתו עכ"ל הש"ס וקשה לי הלא העיקר בדברי ר"י שמילה אין צריך לשמה. ודי בהדברים וכי היכן מצינו בתורה מילה לשמה. למה לו לסיים אלא מוהל והולך עד שתצא נשמתו. וגם פשטות הדברים מוזרים המה לגמרי אם נאמר שכונתו שמוהלין לגדול בע"כ גם עד שתצא נפשו. כי אין צריכין כונה. לבד שאין פה מקומו ומה גם שהלא בכל המצות אמרו מכין אותו עשת"נ. בהכרחי לקצר כי היום לעת ערב אחשוב עוד לשים לדרך פעמי לעיר מגורי ועוסק אנכי במצוה ע"כ דברי מעטים ואתו הסליחה ענותנותו תרבני כי בטח יכבדני במכתב תשובתו ואשתה בצמא דבריו הנעימים. המכבדו כערכו והמשתחוה נגדו ביראת הכבוד גרשון העפנער מביאליסטאק

וזה אשר השבתי לו אז פ' תולדות תרנ"ד לביאליסטאק: כבוד מחות' הרה"ג המפואר ומפורסם לתהלה וכו' וכו' ר' ג' העפנער נ"י. על קושייתו הנחמדה הנני להשיבו שדברי ר' יוסי קלורין לעינים הן והיינו דהנה דרכן של בעלי הש"ס תמיד לדבר בלשון כזה דהיכי דעסוקין בענין רשע העושה מעשה שעובר עבירה בעשייתו אותו המעשה אזי מקללין אותו ומסכימים שיעשה עד שיאבד ויכלה מן הארץ ולא יזכר שמו לעולם עוד וכדרך שאמרו במשנה פ"ה דמעשר שני וכן בגמרא ב"ק ד' ס"ט ע"א הלעיטהו לרשע וימות וכן על דרך זה קצת בש"ס שבועות י"ג ע"א וע"ב גבי רשע האוכל במזיד ביוהכ"פ כגון דעבר בלילא ומית או כגון דאכל אומצא וחנקי' ומית דרוצין רז"ל שיתמו חטאים מן הארץ ויעבור עושה זדון מהעולם והכא נמי ברור כשמש כונתם כן ודלא כאשר נראה לפום רהיטא לומר דקאי על הנימול שימולו כל כך עד שתצא נשמתו. הס מלהזכיר כזה. דאדרבה שומר מצוה רבה כזה לא יפגע בו דבר רע ח"ו אבל הפשט האמיתי דקאי על הכותי המוהלו דכלפי שהוא כותי והוא מוהל לשם עבודה זרה שלו כידוע וכדפירש"י להדיא בסוגיא זו לעיל ד' כ"ו סוף עמוד ב' דמוהל לשם יונה ע"ז שלו א"כ הא חייב מיתה כל העובד ע"ז דזה הוי משבע מצות ב"נ שכולם חייבים מיתה ולכן אומר ר' יוסי וכי מצינו מילה בתורה לשמה אלא מל והולך עד שתצא נשמתו. פי' שימח שמו וזכרו וימות הרשע הזה המוהל שעובד במעשה זאת ע"ז ימות ויאבד מהעולם והנימול יכנס ודאי לחיים טובים ארוכים ולשלום זהו הפשט הפשוט הברור. והנה יראו עיניהם ותגל נפשיהם בתוספתא דע"ז פרק ג' ושם הא מבואר כמעט להדיא כדבריי אלה דכן איתא שם אמר ר' יוסי וכו' אלא ימול לשם הר גריזים עד שתצא נפשו עכ"ל הרי בהדיא לומדין אות באות כדברינו דמחמת דהוא מל לשם הר גריזים תהי' עונשו שתצא נפשו אבל הנימול יראה זרע ויאריך ימים: