שו"ת ברוך השם שט

השמטות

ותקונים

בהקדמה ד' ג' ע"א בסוף שורה ל"א. אבל שוב נמצא בהר"ן שעל האלפס פרק ר"א דמילה בד"ה והיכא דאשתפוך חמימי וכו' ששם ג"כ מפורש להדיא שיטת הרמב"ן להיפך ממש מהרז"ה דאין לחוש כלל מה שאחר המילה יחללו שבת. אבל הרז"ה גם שם חולק דאסור למול אם נשפך החמין ע"ש

בחידושי ש"ס בסי' כ"ה ד' י"ב ע"א בשורה י"ד. דכן משמע בש"ס ד' ה' ע"א דמתקינין לו שיהי' עליו דין כה"ג א"כ הא כבר עוד קודם יוהכ"פ הי' מרובה בבגדים

בחידושי רמב"ם סוף סי' ל"ה ד' ט' ע"ב. דהר"ם מפרש הטעם דרבא דאדם חשוב מותר פי' דהוא ג"כ יטה רק דלא יטה בידו ככל האנשים אבל הוא מחמת חשיבותו לא מלכלך ידיו ויטה לאחר יד דבכל המלאכות אם עושה שלא כדרכה של המלאכה פטור וא"כ הא זה הביא בפ' י"ב מה' שבת ולכן לא הוצרך להביא זה בפ"ה ודו"ק

בקונטרס ככבי בוקר הראשון סי' ג' דהעירותי על ר"א די"ד סעודות ע"ש. הנה יש לתרץ באופן אחר דהא בש"ס שבת קי"ח עשה שבתך חול וא"ת לבריות פירש"י דלא יאכל כלל סעודה שלישית יעו"ש וכן במג"א סי' רמ"ב ודו"ק א"כ אתי שפיר דברי ר"א דאומר י"ד סעודות חייב כל אדם פי' גם העני הדחוק ביותר חייב עכ"פ י"ד סעודות בסוכה דהוא פטור מס"ג וד"ל

והככבי בוקר השלישי סי' יו"ד בדיוק גדול רשמתי לאדם אחד דייקא אבל לפי הנהוג בזמנינו כעת שממנין לכל שררה א' שלשה או שנים רשאין לפי דברי התוספת נמי לתת להן עוד איזה שררות

בשו"ת או"ח סי' פ"ו בשורה י"ז ד' כ"ח ע"ב. מזכירין יום המחרת להדיא דמה שמזכירין שמשבחין שבח של יום השבת לא הוי סתירה דהא עד מוסף לא מזכירין לשון דהיום הוי שבת רק סתם שהקב"ה קדש את יום השביעי מתי שיהי' אם מחר או לאחר כן ורק במוסף אומרים "ואת מוסף יום השבת הזה" וד"ל. משא"כ בשבועות תומ"י אומרים ותתן לנו את יום חג השבועות הזה הרי ממש סותר להספירה וז"ב כשמש תה"ל

שם בסוף סי' צ"ו בסד"ה דהנה עוד וכו' דמסתיים דבסוכה קיי"ל דנויי סוכה אסורין אבל רק לבעה"ב אבל לאחר פשוט דשרי הוא טעות הסופר וכך צ"ל אבל לאחר יש מקום לומר דיהי' שרי דהא זהו החילוק בין עצי הסכך ועצי הדפנות לנויי הסוכה דבעצי הסכך ואפילו בהדפנות י"ל דהוי כמו קדשי שמים דחל הקדושה אבל נויי סוכה הוי רק משום ביזוי מצוה דהקצו למצותן ויש מקום לומר דרק הבעל הסוכה הקצה אותו ולא איזה מן השוק

בשו"ת יו"ד סי' נ"ח בסה"ד אך יש לעיין אם רשאין לקחת זה הצאם הישנה ולהניחה על מת עני אחר. הנה בשו"ת בית דוד הקדמון סי' קע"ו משמע דלכתחילה אסור. וי"ל דבד"ז שייכת הפלוגתא דר"י והרשב"א דהובא בטוש"ע יו"ד סי' שס"ד ודו"ק ומ"מ אני נוהג דאם מתחלה מתנין התנאי ומכוונין שלא יחוקקו אותיות שפיר דמי כי הרי על תנאי ניתנה וד"ל

שם בסוף סי' קט"ז השמטה דהרה"ג מסמילא לא הביא רק מהמעבר יבוק אבל באמת נמצא כבר בספר הקדוש צרור המור פ' שופטים על הפסוק דם הנקי שהסביר הקדוש ההיא דהנפטר שנהרג בידי אדם רשע ר"ל עושה פלילי עם קונו א לו מנוחה לנשמתו עד שינקמו נקמתו בהרוצח ולכן שפיר דלא מקברים אצלו כי להשכן שלו לא יהי' ג"כ מנוחה ע"ש היטב. וגם אח"כ מצאתי זה במדרש תלפיות דפוס זיטאמיר דף צ' ע"א ג"כ בשם צרור המור א"כ רק כשנהרג בידי אדם ח"ו אבל בידי שמים מאן דכר שמי' והוא כמו כל המתים של ישראל עם קדושים ולא יבדל ח"ו

שם בסי' ק"כ בד"ה והנה יש לי וכו' בהפירוש של הפסוקים מי זה אמר ותהי מפי עליון לא תצא מה יתאונן הנה אחר שכתבתי הפלפול ההוא ראה אז זה בכתב כ' ב"א הרב הגדול בישראל ר' יצחק הירש ואמר לי שזוכר בזכרונו הטוב שבאלשיך הקדוש על מגלת איכה מפרש כן. וסהדי במרומים שלא ראיתי ח"ו ביאור זה באלשיך רק ב"ה שחונן לאדם דעת שכוונתי לדעתו הקדושה

שם הסימן קכ"ז אחר שנדפס ראיתי שנשמט בסוף שנמצא בספר בית הילל על אהע"ז השגה על הב"ש כדבריי וכן נמצא עוד בספרים עיין בספר תאמי צבי' כמש"כ דמותר באכילה: