שו"ת ברוך השם שו

דכן איתקש בכור אדם לפטר חמור. והרי פטר חמור דפודין בשה הא הדין דפודין בלילה. והראי' לזה דהנה בלשון משעה שנולד הוא גם בלילה כדאי' בר"ה ד' ו' ע"ב בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד ופירושו שם ע"כ רק גם בלילה דרב אחא בר יעקב אמר משעה שנראה להרצאה כונתו רק לכשיאיר היום אבל אביי אומר מתי שנולד היינו רק בלילה ג"כ וז"ב. והנה בפטר חמור קיי"ל דפודין לאלתר משעה שנולד כדאי' בש"ס בכורות י"ב ע"ב וכן בר"ם פי"ב מה' בכורים ובש"ע יו"ד סי' שכ"א כהאי לישנא משיולד ופשוט כיון דקיי"ל בש"ס ביצה ז' ע"א כל שתשמישו בין ביום בין בלילה נולד ביום ובלילה דרק תרנגולת אין יולדת רק ביום אבל לבד זה כל הבריות נולדין בלילה ג"כ א"כ חמורה שילדה בכור בלילה והוי הדין דתיכף ומיד יפדהו להבכור הרי נמי בלילה ובש"ע ובר"ם להדיא לשון מיד הרי רגע לידתו חייב לפדותו כדי שלא להשהות המצוה וכיון דבכור אדם איתקש לו בבירור מההיקש דהש"ס הרי ע"כ הדין נותן דתיכף ומיד שיכלה כ"ט י"ב תשצ"ג גם בלילה יפדהו בה' סלעים כמו דחייבין לפדות הפטר חמור כיון דאיתקש לו ובפרט לענין פדי' דלפדי' ודאי הקשתיו וד"ל

וכן השבתי להרב הנ"ל על מה שרצה לתרץ קושית התוס' דקדושין כ"ט ד"ה אותו שהוא סבר דהתוס' מקשי למה לא יהי' פשוט ממ"ע שהז"ג ותירצו שם דאח"ז נוהג גם בלילה. והוא אומר דהרי ממילא לא הוי מ"ע שהז"ג דהא לא דמי למצה ושופר דקודם הזמן פטור לגמרי משא"כ מילה אם הי' התינוק נולד קודם הי' גם המילה קודם והשבתי לו שטעה בפשט הפשוט של התוספת הוא דימה דהתוס' רוצים לאמר דמחמת זה שקודם יום השמיני אין מולין עבור זה נחשב לזמן גרמא והוא טעות גדול דזה לא עלה על דעת התוספת מעולם דהרי את זה פשוט מחמת שלא הגיע זמן החיוב עדיין דאטו חלה שאין חיובה קודם שתתגלגל העיסה ג"כ זמן גרמא וכן תרומה ובכורים מחמת שקודם שנגמר התבואה והפירות וכן קודם ראית פני הבית במעשר ג"כ חלילה תאמר דזה זמן גרמא יתקרי אבל הוא טעות דהרי פשוט זמן החיוב לא בא עדיין. והראי' דהרי א"כ יהי' פשט הקושיא הרי לא יהי' שום פירוש להתירוץ שלהם כלל דעל זה שקודם שמיני הא לא תירצו כלום. ועוד למה לא הקשו גם על פדיון הבן ותלמוד תורה ופו"ר דאיך קורא הש"ס להן מ"ע שאין הזמ"ג הא פה"ב נמי אינו רשאי ואינו מחויב לפדותו קודם כלות החודש אפילו כלו לו חדשיו כדאי' בס' תפארת ישראל על המשנה פ' יש בכור ס"ק נ"ח. וכן פו"ר בקטן מי איכא קודם בן ט' שנים וכן תלמוד תורה מי איתא קודם ארבעה וחמשה שנים משנולד. אבל האמת עד לעצמו כי מעולם לא יקשו התוס' כזה דכל שלא הגיע הזמן החיוב הוי כאלו שלא בא בעולם עדיין כלל וקודם יום שמיני ובשעה שהי' בבטן שוה וכן כל העונות חיובים של כל מצוה וחיוב דהתורה אבל התוס' שהקשו הוא פשוט דהי' ס"ד שלהם דנימא כיון דיום השמיני אמרה תורה אפשר שמיני ולא תשיעי וא"כ רק עבור זה שלא תשיעי הוי אפשר מ"ע שהז"ג, וע"ז שפיר תירצו שהשמיני רק למצוה אבל החיוב קאי על לעולם תשיעי ועשירי עד כל ימיו עד שימול וד"ל. ועיין נמי בהמקנה קדושין שרצה לומר דכל הקדשים הוי נשים נמי חייבות משום דלילה אינו מחוסר זמן יעו"ש היטב והרי יוקשה עכ"פ כל הקדשים מחוסר זמן שבעת הימים דקודם זה הזמן הא אסורים הן גם בכלו חדשיו ואשר בזה השיב המקנה בטוטו"ד קושית התוס' ממילה שלא בזמנה ביום ולא בלילה יעו"ש היטב ואשר העיר על הש"ך מה שכתב מד' כ"ט ורש"י ולא, מהש"ס הערה נכונה אבל ניחא דעיין בעירובין ד' כ"ז ע"א וברש"י שם שרק נובע מהלימוד דתפדה תיפדה וכן מה שהעיר לומר דלכן נוהגין שלא לפדות רק ביום כדי לפרסם המצוה וכ"ת הראה רמז לזה מתוספת מגילה ד' ע"א דקריאה דיממא מפורסמת יותר הוא נכון

הנני הדו"ש משה ראטמאן חופ"ק האראדישץ

סימן ק"ל

בשנת תרמ"ז בעת שלא הייתי בביתי הי' שאלה ששור א' אכל ביראקעס ונחנק בביראק שבגרונו ולא הי' יכול לאכול עוד ושחטו השו"ב ורצה הקצב לילך לשאול השאלה מהרב ואמר השו"ב שהוא יבדוק הושט ובדק הושט והכשירו והי' שערורי' גדולה על השו"ב. ובבואי הסכמתי לדברי הרב שלא עשה השו"ב כהוגן שלא הניח לשאול את הרב ולא הי' לו להכשיר השור בעצמו והוכחתי על פני השו"ב בתוכחת מגולה אבל מה שרצו אז ממני שאחוש על הבשר שהי' עוד שיהי' אסור. זה הביאני לרשום לזכרון דהדין הוא דהשור כשר בבירור. וכהאי שאלה זאת כמעט אותה השאלה ממש הלא הי' אצל רבינו שר התורה המהרש"ק ז"ל והיא בטוטו"ד קמא סי' מ"ג. ובטוטו"ד תליתאה בק"ד לה' טריפות ד' ל"ח ע"ב אשר פרה אכלה תפוחי אדמה קארטאפליע וחנקה בגרונה ולא היו יכולים לעזרה ושחטוה והכשירה השו"ב ולא שאל כלל להרב והרב רצה לעורר ולהטריפה וצחק הגאון על ערעור הרב ואמר דאפילו אם לא הי' השו"ב בודק כלל הושט הי' ג"כ כשרה וכ"ש כשבדק הושט ואמר שלא הי' שום ריעותא דודאי כשר ע"ש היטב ומסיים דהבדיקה בזה הוי ג"כ לחומרא בעלמא. ורק מכ"ז לכבודו דהרב עשיתי דעכ"פ השו"ב עשה כסומא בארובה. אבל הדין הרי מפורש דיש להתיר בכל ענין בלי פקפוק כלל

סימן קל"א

ע"ד הפעקארניעס שעושין הגרעקין הישמעאלים בכל עיר מישראל כך הוא לענ"ד. הנה ידוע דעיסת נכרי פטורה מהחלה כדאי' במשנה ה' פ"ג דחלה ובש"ע יו"ד סי' ש"ל סעי' א' עריסותיכם ולא של נכרי אבל אחרי שהש"ך ז"ל ביו"ד סי' ש"ל ס"ק א' הביא דברי הדרישה על המנהג שנשים קונות בצק מעכו"ם ומפרישין חלה דהמ"ב סי' א' שאג לבטל דהוי ברכה שא"צ וחתר הש"ך להסביר תרי טעמי א' משום מעות קונות והשנית משום דכיון דכן נהגו הוי כאלו קנו מקודם וכאלו נתן העכו"ם לישראל במתנה קודם הגלגול ועיין ט"ז סי' שכ"ו ס"ק ב' שהראה ראי' מש"ס גיטין ד' ל' במכירי כהונה ואני בעניי הבאתי ראי' מש"ס חולין ד' ו' ע"א כי אמרו שם ואם אמר לה עשי לי משליכי דחושש ופירש"י דהוי כאלו לקחן מקודם. וא"כ הגם דלדינא ודאי אינה חלה כלל אך אעפ"כ בעיר קטנה שהפדיון של הפעקארניע רק מיהודים א"כ י"ל דהוי כאלו הקנה להם מקודם הגלגול לכן לא מופרך ליטול חלה בכל עת ועת ולהשליך לתנור אבל ודאי חלילה וחלילה לברך על חלה הזאת וגם חלילה וחלילה ליקח שאור מעיסתן של הגרעקין לחמץ בה עיסות ישראל כי יהי' ח"ו מפריש מהפטור עה"ח ועיין לב"ש בח"ד לה חלה. ורק לחמץ בה בארש"ט שרי. וגם יראו להעמיד משגיח כשר שישגיח על ההיסק של התנור כי כיון דאנן לחומרא חשבינן שהוי כאלו קנאו מקודם והוי פת ישראל שאפאו עכו"ם שהחמיר מאוד הש"ך ביו"ד סי' קי"ב ס"ק ז' דלא דמי לפלטר נכרי וד"ל וגם לחוש לתערובת שלא יערבו דבר איסור בהבצק כי חשידי לזה כדי לתקן הלחם שיהי' מוטעם לאכילה לכן צריכין להעמיד משגיח כשר שיסיק הוא בתחלה התנור וישגיח וגם יטול חלה ג"כ לזכר בלבד

וביותר ביאור קצת דהנה הדרישה שבש"ך יו"ד סי' ש"ל ס"ק א' הביאו דיש מנהג דקונים בצק מנכרי