שו"ת ברוך השם שה

כלל. א"כ באיך אנפין נימא בספר תורה כך דאם ח"ו נימא דל התיבה הפסולה מהכא אזי הא כל הס"ת כולה ממילא תהי' פסולה דהא כן אמרו אפשר הס"ת חסרה אות אחת ואתה אומר לקוח הס"ת פי' כל שהס"ת נחסרה אות כאלו כולה אינה. וזה פשוט. אבל השתא דאתינא להכי אמינא מלתא חדתא ת"ל דכל זה לדוגמא רק היכא שכתוב האות או התיבה בפסול נראה ונגלה לכל כגון על אב כתיב אם או על שור כתיב שה שמהפך הפירוש האמיתי אז לא שייך ביטול. אבל היכא דכתיב ממש כמו שצוה השי"ת כגון דא שאות הג' צריך באמת להיות רק גימ"ל. ואך זה בלבד שהגימ"ל נעשה ממילא דהתורה כתבה וכתב ולא וחקק. אבל עכ"פ אין מציאות שיכירו זה שום נברא שבעולם אם נעשה ע"י ח"ת או ע"י חק יריכות שפיר בטל. פירוש לא שהאות כולו בטל ברוב האותיות דאז תיהדר לדוכתא שהוי כאלו אמרת דל הג' מהכא. לא. אלא כך תאמר האיסור הזה שאסרה התורה שיהי' חק תוכות האיסור הזה נתבטל ברוב שנכתבו בחק יריכות וכאלו לא נכתב גם זה הג' בחק תוכות כלל וע"י הביטול אנו מחשיבין החק תוכות כאלו נתהפך ונכתב גם הוא חק יריכות ודו"ק היטב. אנא אחי יקירי וב"א יקירי להתבונן מעט על דקות הסברא הזאת ולהגיד לי אם ישר הלכתי בזה

ועוד הא כל עיקר סברת החתם סופר ז"ל סי' רע"ו שהשיג על היד אליהו רק משום דכל שניכר האיסור לא שייך ביטול. זה לא שייך כאן כלל וכלל דהא א"א להכיר האיסור עוד בשום אופן ודו"ק

השלישית שמא זה שנמצא הג' בתמונת נון כפופה נעשה רק ע"י טשטוש הדיו שבמשך הזמן ולא שנברא כך מתחלת כתיבתו ומסייעת לזה החזקת כשרות של הבעל מגיה המומחה מדלא מצא זה כשהגיהה ש"מ דלא הי' כן אלא אח"כ נתקלקל ע"י מעט דיו שנשתלשל למטה בהחלל שברגל הג' להתמלאות לעשותו כמו נ'. ואם כן הרי יש דעת הלבוש שהביא הבית שמואל באה"ע סי' קכ"ה ס"ק י"א דכל שנעשה אחר הכתיבה כשר גם לכתחלה ע"י גרירת הדיו ולא חוששין בכה"ג לחק תוכות. והגם שרוב פוסקים חולקים על הלבוש אבל אפ"ה נ"ל לומר דכה"ג שנעשה אחר הכתיבה לכ"ע פסולו רק מדרבנן וכל שיש ספק לן איזה חומש הוי ספק דרבנן הוא. וכהא דאמרו אינהו מיכל אכלי לדידן מסתם לא סתומי ה"נ להלבוש לכתחלה כשר נימא אנן דלדידן גם מדאורייתא נפסלה. זה א"א

עוד השבתי להנ"ל

ע"ד שתפסת מועט שימושי שלא ראיתי השו"ת עין יצחק לזקן העדה ר' יצחק אלחנן סי' א'. חלילה להאשים אותי בזה. אבל גם זכר לא נמצא שם מענין ביטול. ובעצם שאלתו הלא תראה בשו"ת שו"מ מהדורא תליתאה חלק א' סי' ש"ץ שם תמצא נחת ובקיצור. ובסברתי שיתבטל האות ברוב הנני על מקומי דבודאי היא מתבטל ועיין בידות נדרים סי' רע"ט שנגע בדברי השו"ת יד אליהו ופוסק בנתערב עור בהמה טמאה בעור בהמה טהורה היא בטילה וכשרה הס"ת אע"ג דכשתתחסר היריעה הטמאה אין כאן ס"ת כלל ומוכרחין אנו להיריעה הזאת ג"כ אפ"ה בטילה ודו"ק. רק האמת הברור פשוט עיין קדושין דף למ"ד ע"א למה נקראו ראשונים סופרים שסופרין ומונין האותיות שבתורה שאומרים ו' דגחון חצי האותיות מכה"ת הרי שכל חכמינו ז"ל היו מונין אותיות התורה א"כ הוי פשוט דבר שבמנין דאפילו באלף לא בטל, וזה האמת

סימן קכ"ט

מה שהשבתי להרב ר' ארי' ליב צבי גאלדבערג הרב דעיר טיראוו שרצה לומר דיש לומר דלא יעשו הפדיון הבן בלילה משום דכתיב על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. א"כ י"ל דהוקש הפדיון להזביחה דבכור בהמה א"כ כשם שאין הזביחה בלילה כידוע בש"ס מגילה כ' ע"ב ה"נ הפדיון עכ"ל. ואגב העיר על הש"ך סי' ש"ה ס"ק י"ב דכתב דמשמע מהש"ס ורש"י דקדושין כ"ט דפודין בלילה והיינו ע"כ כונתו על זה דא"ת דלילה אין פודין הא יהי' מ"ע שהז"ג והי' בלא"ה נשים פטורות. וקשה למה לא הראה הש"ך פשוט מהגמרא דקדושין ל"ד ע"א דאומרים דפה"ב מ"ע שאין הז"ג. עכ"ל. וע"ז השבתי לו מה שרוצה לדון היקש מעצמו. הגם שרש"י בר"ה ד' ל"ד ע"א כתב דאדם דן היקש מעצמו לא נאמר זה רק להתנאים ואמוראים אבל אנן מה כחינו ומה גבורתינו בדור יתום כזה להעלות על הדעת לעשות היקש שלא נמצא בש"ס בשים מקום. ועוד הנה אראהו מש"ס מפורש להיפך. דהנה קיי"ל דכהנים ולוים פטורים מבכור אדם. כן פטורים מבכור בהמה טמאה ולא מק"ו דאם פטרו של ישראל במדבר וכו' דאז הי' הדין דיהיו פטורים גם מב"ב טהורה ולאמת חייבין אלא רק מחמת ההיקש המבואר בש"ס דבכורות ד' ע"א כתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה טמאה תפדה ואמרינן כיון דהוקש בכור אדם לבכור בהמה טמאה דכל שישנו בבכור אדם וכו', וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה והוא היקש אמיתי וא"כ אם איתא כדבריו דהוקש גם לבכור טהורה בכור האדם הרי נהי' מוכרח לומר כל שאינו בבכור אדם לא יהי' בבכור טהורה ג"כ וזה היפך ההלכה המוחלטת בלי שום חולק בעולם שהם הכהנים חייבין בבכור טהורה. א"ו דזה ליתא כלל ועיין בתשובת הרשב"א שהביאו הרמ"א סי' שכ"א דגם כהנת ולוי' פטורה מפטר חמור ועיין בספר המקנה על קדושין ד' כ"ט שרצה לומר שיהיו הנשים כולן פטורין מפטר חמור גם ישראלית מחמת זה ההיקש הברור שאיתקש בכור טמאה לבכור אדם וכיון דנשים פטורין ואינן בבכור אדם אינן נמי בבכור טמאה יעו"ש שיש לו סברא גדולה לחדש זה רק שלא מלאו לבו להחלט ונשאר בצ"ע וא"כ איך עולה על דעת להקיש גם לבכור טהורה אשר נפטור כל הנשים מבכור טהורה נמי וחלילה לומר כן והלא ידוע דאין היקש למחצה וצריך להיות היקש שלם דכל דתקישו לבכור טהורה צ"ל נמי דנקיש בכור הטהורה לאדם וד"ל

וגם בלא"ה תמיהא איך תלי זה בזה נוכל להקריב בכור בהמה טהורה בלילה דעבור זה לא נפדה הבן ג"כ בלילה התם גופא רק הקרבה לא הוי בלילה אבל לא דפטור בלילה ועיין היטב בש"ס גבי הפלוגתא דלילה מחוסר זמן או לילה אינו מחוסר זמן ובחגיגה ד' ט' ע"ב דפירש"י דאין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר הלכך מחויב הוא בקרבן רק שהלילה מעכבו מלהביא ודו"ק שם וה"נ כן דאך היכא דבעינן זריקת דם על המזבח אינו בלילה אבל עכ"פ חיובא עליו בלילה ג"כ. וא"כ מה שייכת פדי' להקרבה. רק הקרבה היא דלא אפשר בלילה אבל פדי' הא אפשר בלילה

ועוד הרי הקדש בכור בהמה טהורה גופא ישנה בלילה כדאי' בש"ס חולין פ"א ע"א הא לילה חזי וכו' הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה הרי דקדושתו של בכור טהורה וכל הקדשים יכולין להקדיש בלילה ולא הוי כמקדיש פסולים. וגם נעלם ממנו עוד ש"ס מפורש ר"ה ז' ע"ב דפריך מרגלים דלא חייל מאורתא וקחשיב ומשני כיון שצריך לאתויי מעיקרא מחייב וקאי ופירש"י שם דוק היטב והיינו דעובר בבל תאחר מתחלת הלילה והכונה דרק מצד דבר אחר אסור להקריבו בלילה בעבור הרצאת הדמים אבל בלא הרצאת דמים שפיר כל קדשי שמים גם בלילה וא"כ פדיון הבן דאין בו הרצאת דמים שפיר גם בלילה

ועוד הנה ש"ס מפורש. דהנה עכ"פ את זה דאיתקש בכור אדם לפטר חמור ודאי מוכרח להודות דהוא היקש של הש"ס וא"כ כיון דאין היקש לחצאין אנו מוכרחין לומר