שו"ת ברוך השם רצז

אדרבה זה יותר עוד בזיון יהי' להברכה שהם פונים עורף לפניהם של הכהנים. וזה קושיא עצומה. אבל אסביר לך בעזה"י כונת רש"י ע"ד הלימוד דבכונה גדולה דבר. דהנה הפשט כך דלמה באמת הוי הדין שהכהנים יעלו למעלה ויהיו מוכרחים לעמוד כל שעת הברכה באחוריהם לשכינה כביכול הי' לעשות כך שיהיו הכהנים עומדין בצד מזרח שם בבהמ"ק ובבתי כנסיות שלנו בצד מערב לגמרי והעם כולו הא ממילא פניהם הם כל העת כלפי ההיכל והארון ואזי הי' יוצא פעולה שלא היו מצטרכים הכהנים להפוך פניהם להעם ולא היו אחור הם להיכל כלל אפילו בשעת ברכה על זה לחודא פריך הש"ס או אינו אלא אפילו פנים כנגד עורף שאין הצבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים. פי' דאז אם הי' במציאות ובאפשרות לעשות כן הי' נתקן שיהי' תמיד בעת הברכה הכהנים בצד מערב אחורי העם. וכולם בין פני העם כולו ובין פני הכהנים היו פונים לצד השכינה והתיבה וההיכל. ואז הא לא היו נקראים העם בכלל שהם כאחורי הכהנים כיון שעושין זה שאין פונים וחוזרים פניהם לצד הכהנים הוי רק מצד כבוד ההיכל והאה"ק לכן הי' אפשר שנאמר שיעשו כן כי אין זה חיוב גדול שהצבור יסבו פניהם לצד פני הכהנים ודו"ק וזה אמת ויציב ת"ל וע"ז גופא השיבו ת"ל אמור להם כאדם האומר לחבירו דודאי הוא מדבר עמו פנים כנגד פנים ודו"ק. והשתא מובן מה שברש"י ז"ל לקמן הביא בד"ה דלא אניסי הפסוק דכה תברכו דהרי קשה אטו מכאן מוכח. הלא רק מאמור להם מוכחא. אלא הוא הדבר התם דלא מחמת קדושת ההיכל הם פונים ורק מעצמם עומדים אחריהם לא צריכי כלל למימר משום אמור להם רק מכה תברכו סגי דכיון דאין הברכה חשובה ודו"ק אך הכא דצריכין הש"ס לאסור אפילו כה"ג שיעמדו כולם הן הכהנים הן העם כולם כלפי הקודש ולא יהי' העם באחוריהם של הכהנים אלא הכהנים יעמדו לאחורי העם אפ"ה נאסר. וא"כ הרי אדרבה טעמא מאי למה באמת נאסר. הרי סוף כל סוף יהי' א' מאלה ויהי' הכהנים אחוריהם. ע"ז בא הגמרא עצמה בסוטה ד' מ' ע"א ואומר רבי יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה. עכ"ל הש"ס. היינו דמחמת כבוד הצבור כולו התירו שיהי' עכ"פ הני כהנים המועטין מהצבור הם בלבד יהיו רק אחוריהם בשעת ברכה בלבד לההיכל. ובא לאפוקי האופן הנ"ל שלא יהי' הצבור למעלה שאז לא היו רשאין הצבור להפוך ח"ו אחוריהם כלפי השכינה שאצלם לא יהי' הסברא דאימת הצבור. הרי אתה רואה עד היכן הדברים מגיעים שרק היכא דהתירה התורה בפירוש שיהי' כן לאיזה הוראות שעה אבל בלי היתר מפורש מהתורה עצמה הוי איסור גדול לעמוד באחוריו כלפי הארון

ועתה הנני להראות מקור חזק ואמיץ כברזל מה שמצאתי בבית עקד הספרים ספר מגדל חננאל מהרבינו חננאל מבעלי התוספת שנדפס מחדש בברלין שנת תרל"ו פירושי ר"ח על התורה שם בפ' כי תשא פי' למה כתיב ויפן וירד משה מן ההר מלמד שהי' משה פניו כלפי הענן וירד כדרך עלייתו מה עלייתו פניו אל הענן אף בירידתו כן וכן הי' הכה"ג ביום הכפורים יוצא מבית קה"ק דתנן יצא ובא לו דרך כניסתו יומא ד' נ"ב ע"ב. וכן דרשו בו ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ויצא ועשה כאשר נכנס כן יצא. וכן כתוב בשלמה ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון בירושלים בדה"י ב' א' ופירושו מהבמה כענין שכתוב במדבר ל"א הבאים למלחמה ובאורו מן המלחמה. והמעשה כך הי' שהי' בשעת יציאתו מהבמה נותן פניו אליה כמו שבא אל הבמה וכמו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. שיהי' פניו לפני ה' השוכן על הקודש וכן התלמיד חייב כשנפטר מרבו שילך לאחוריו פניו כנגד רבו וכן מנהג כל ישראל עד עכשיו כשמשלימיו תפלתם נמשכים לאחריהם ג' פסיעות עכ"ל הרבינו חננאל. הרי רואין כמה גדול מקור הדין הזה שיהי' פנים כלפי הקודש

ועוד דבר גדול למדנו מדברי הרבינו חננאל שהשורש לזה מהש"ס דיומא נ"ב ע"ב. והרי הגר"א ז"ל כוון בעצמו ג"כ לדעתו הקדושה של הרבינו חננאל שהראה שם בסי' רפ"ב ביו"ד שלא יחזיר לו אחוריו מראה מקורו מש"ס דיומא הזה. וגם הרי בפירוש אומר הר"ח דגם בבמה בגבעון שלא הי' שם קדשי קדשים ג"כ הדין כן. וגם מי לנו גדול ממשה רבינו. וגם עוד שהי' נושא על שתי ידיו הלוחות העדות כדכתיב באותו הפסוק ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו וכו' והלוחות מעשי אלהים המה אעפ"כ לא הועילה כל הקדושה הגדולה הזאת להתיר לו לילך כדרכו והלך רק בדרך ביאתו שלא יהי' אחוריו כלפי הענן ונהי דתאמר דהענן הוי כמו השכינה ממש כמו שאומר הר"ח שם הרי הש"ס קורא ג"כ בפה קדשו שהכהנים כשמהפכין פניהם להעם הוי אחוריהם כלפי השכינה. ואשר בזה למד ר' יצחק אימת צבור דזה קאי על זמן הזה שאין לנו מקדש רק הבהכ"נ וב"מ שהתיבה שם שהוא ג"כ הוי מקום השכינה. וא"כ רק מחמת ב"כ הותר ולא במקום אחר

ועתה אראה לך עוד מקור גדול דהרי בש"ס ברכות אפילו בבית הכנסת דקילא קדושתו מהתיבה שהיא הארון הקודש אמרו בש"ס אסור להתפלל אחורי בהכ"נ. ואמרו לא אמרן אלא דלא מהדר אפי' לגבי בי כנישתא אבל מהדר אפי' לית לן בה הרי אפילו לעמוד באחור לצד בהכ"נ אסור מכ"ש כלפי הארון. ונקרא בש"ס רשע ג"כ ח"ו. ועיין היטב בשו"ע או"ח סי' צ' סעי' ז' ועיין בב"ח שם ועיין בעטרת זקנים שהביא הב"ח דהקפידא הוא על הכותל שהארון קודש שם וכלל הדבר שלא יחזיר אחוריו דמבזה הבהכ"נ ע"ש. וק"ו ב"ב של ק"ו באחוריו כלפי הארון. והנה יש לי להטעים זה גם בלשון הש"ס במקום אחר. דהנה איתא בש"ס שבת דף ל"ב ע"א תניא ר' ישמעאל בן אלעזר אומר בעון שני דברים ע"ה ר"ל מתים בעבור שקורין לארון הק' ארנא. ולבית הכנסת בית עם. ואיתא בהדיא בתוספת שם ד"ה על דקאי על הארון דבהכ"נ ולא הארון שעשה בצלאל דוקא. והיינו דהם סוברין דהט"ז ז"ל דסי' רפ"ב דאמר דהוי רשות אחרת הוי שוב כמו ארנא ח"ו כארגז אחרת בלבד ולא כן אלא דבקדושה גדולה עומד כמו ארון הקודש דבצלאל לפי פשט התוספת שם והט"ז דאמר רק באקראי ובאופן שיהי' רק הדורש דברי התורה הקדושה וגם זה בדרך ארעי כדפוסק הפמ"ג בהדיא בסי' ק"נ באו"ח במ"ז ס"ק ב' ע"ש להלכה

והנה כעת יש לי להראות האיך שהרי"ף ז"ל והר"ן ז"ל כלל כל זה בדין וטעם א' אחרי שבארנו דהאיסור גדול מאוד ורק כיון דלא סגי בלא"ה מחמת הפסוק המפורש דאמור להם התירו להכהנים להפך אחוריהם לההיכל ורק בשעת הברכה ולא קודם כלל גם רגע הנה תראה שהאלפס כשהביא זה בפ' הקורא במגילה הביא שם פסוק מפורש להתיר ממקום אחר וכלל שם התוספתא ג"כ דהנה זה לשונו וכיצד יושבין הזקנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש והכהנים כשנושאין כפיהם פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש וכו' שנאמר ותקהל העדה פתח אוהל מועד ועיין בר"ן שם פ"ד דמגילה דמפרש כלפי הקודש היינו הארון שהס"ת מונחים שם הרי בהדיא דרק מחמת היתר התורה שהיו הזקנים מלמדין דבר ה' זו הלכה להעם הי' להם אז הדין כמו הכהנים בעת הברכה של נשיאת כפים. שהותרה להם התורה ק להזקנים. אבל לא בענין אחר. וא"כ מכאן גופא לא די שלא הוי סתירה כדברי המערער בלא טעם כלל אלא אדרבה לכל מי שיש לו עינים יראה בהדיא דרק כה"ג דהוי ככהנים בנשיאת כפים. דאל"כ למה סמכן הרי"ף וכללן ביחד. וע"ז גופא הא בא הרמ"א ז"ל. והשמיט באו"ח סי' ק"נ דברי הלשון דאחוריהם כלפי הקודש. ולא זכרן כלל. ואח"כ בא