שו"ת ברוך השם רפד

חסה על ממונם של ישראל. ועיי"ש בד' נ"ו בההוא דא"ל עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל. והשיב לו הרי איסור תורה הוא. א"כ עד מתי אתה מאכיל נבילות לישראל. מכל הלין מבואר דבאיסור תורה אין להקל משום הפסד ממון. ורק שם יש חילוק בין איסור עשה לאיסור לאו. דבאיסור עשה יש סברא דגם בעשה ד"ת נקל בהפסד מרובה עיי"ש בשו"ת או"ת סי' הנ"ל. אך בשו"ת (שואל ומשיב מהדורא תליתאה חלק א' סי' ק"ד) לא שמיע לי' ולא סבירא לי' החילוק דבין עשה ללאו. דאל"כ מה לו לאמר שם כיון דהוי רק דרבנן הא אפילו אי הוי ד"ת ג"כ הוי רק עשה. עיי"ש אבל על כל פנים גם השו"מ פוסק דבדרבנן אמרינן התורה חסה ולא בדאורייתא עיי"ש. א"כ הא מדמקלינין בהפס"מ מזה גופא ידעינן דהוי רק איסור דרבנן. וא"כ לא צריכין לקונסו בדברי חבירות בהשבת אבידה בדב"ח (סנהדרין כ"ה) אלא במזהירין על להבא סגי. אמנם הרי על העבוה"ג גופי' הנה השו"ת (או"ת סי' מ"א מ"ב) התעורר בהשכל ודעת דהרי מאי ראי' הוא מסי' ס"ד התם לא עבר מחמת חמידא דממונא דמה הנאה קיבל כשמכר קרום או חוט בלאו זה הי' נמי לוקח ממון כזה ממש. ואפילו פמשו"פ לא נתוסף לו עבור הקרום. אבל היכא שמחמת חימוד ממון עשה מה חילוק יש בין איסור ד"ת לדרבנן. ועוד הסביר שם דעכ"פ גם בשהכשיל באיסור דרבנן נמי עבר על איסור תורה דלפני עור דמה נפקא מינה בלפני עור לא תתן מכשול בין מכשול דהוי ד"ת או מכשול ד"ס. על כל פנים שם מכשול הוי. ועל מכשול איזה שיהי' אמרה תורה לא תתן מכשול. ואפילו עצה רעה בעסק מסחר נמי עוברין לאו ד"ת. ועוד הביא שם בשם הנטע שעשועים דמהסס על עבודת הגרשוני והמהריב"ל דהרי באיש המוני כקצב איך יודע בין איסור דהוי רק דרבנן לדאורייתא א"כ כשעבר הא סבר הוא דהוי ד"ת ואעפי"כ עבר א"כ למה לא נענישו כראוי. אך על כל פנים אחרי שהעבוה"ג והמהריב"ל ממעטין בענשו לא נוכל להחמיר עליו אבל העברה קצת משום פריצות גדר אין ספק שצריכין להעבירו על משך קט א"כ ניחזי אנן בנדון דידן הרי הא הי' יכול להיות דהי' מכשיל בזה דהיינו שהרי אם הבעל בשר הי' מכחישו ולומר לו דאינו מאמינו כלל. הרי הא לא הי' נאמן הקצב. דהא כן נפסק וביו"ד סי' קכ"ז) דבאינו בידו אינו נאמן לומר נאסר דבר שלך או אני אסרתי. וביותר דהא כשאומר אני אסרתיו הא הוא משים עצמו רשע דהא מה"ת אסור לילך ולהזיק לחבירו. ואפילו אם נתפוס דזה הוי היזק שאינו ניכר אעפי"כ הא גם השא"נ נמי אסור מה"ת רק מן התורה פטור מלשלם אבל איסור דאורייתא ודאי עבר כדכתב הטור (חו"מ סי' שע"ח) דלמדין מגניבה וגזילה כשם דיש איסור תורה על גניבה כן נמי יש איסור על להזיק לחבירו דבר מה. וא"כ הרי נהי שישלם עכ"פ איסור עבר א"כ הרי כהאי גונא אין אדם משים עצמו רשע. ולא הי' נאמן ובפרט היכא דאינו בידו. כי הרי גנב את עצמו ועשה זה שלא בידיעת הבעלים כי הי' סגור המקום הבשר של זה הקצב הבעל הבשר. א"כ הרי אינו בידו ולא הי' נאמן. והיו כל ישראל רשאין לסמוך ולקנות א"כ הי' גורם להכשיל את הרבים. ועוד הא על כל פנים כיון שביארנו דעוברין על איסור תורה באם מזיקין לחבירו ממון גם היכא שלא הי' לו הנאה. א"כ הרי אפילו כשישלם עדיין צריך תשובה על מה שעבר צווי השי"ת דנהי דהרמב"ם ז"ל (פ"ה מהלכות חובל) פוסק דבהזיק לחבירו את ממונו. אין צריך לפייסו ונתכפר בשישלם לחבירו. ולא דמי לגזלן דהרי בגזל הא ציער חבירו בשעה שגזל אבל במזיק הא לגופי' לא ציערו רק ממון חסרי' וכשימלאו אז נתכפר. הנה לפי ענ"ד ברור דרק מחבירו אין צריך מחילה. אבל מהשי"ת דעבר על אזהרתו שלא יזיק לחבירו ודאי דצריך כפרה מהשי"ת כמו בגזילה. א"כ כיון דצריך מחילה ממלך מוחל וסולח הא צריך תשובה ולכן כיון שצריך תשובה יש לקונסו ושב ורפא לו. כן נלפע"ד

סימן ק"ה

על דבר השאלה אצל אלמנה אחת ענייה ומדוכאה ואין לה במה להתפרנס ולה בנים ובנות יתומים קטני קטנים התלוים בה וכל פרנסתה הוא מבהמה חולבת שמוכרת החלב ומזה מתפרנסת. והבהמה שלה היא יקרה מאוד שרצו ליתן לה שבעים רו"כ. והיום בבוקר ילדה הבהמה הזאת ב' עגלים. והיינו עגל אחד הפילה מת. ולאחר שעה ילדה עוד עגל חי. ונשאלתי מה דינם בזה

והשבתי הנה זה לשון הצואה המובא (בספר חסידים אות נ"א) פרה אשר תלד ב' עגלים "יחד או כל דבר שאינו רגיל להיות כגון תרנגולת שתלד ב' ביצים ביום אחד צריך לשוחטן מיד עכ"ל הצואה. והנה יש לדייק מלשון הצואה דגבי תרנגולת שתלד ב' בצים כתוב שם ביום אחד ואלו גבי פרה כתוב בלשון אשר תלד ב' עגלים יחד. למה כאן בעי דוקא יחד. ואלו בתרנגולת הקפיד אפילו רק ביום אחד. ונראה לפע"ד דהיינו טעמא. דכל עיקר הטעם הוא משום דהוה דבר שאינו רגיל להיות כדמסיים בעצמו. ולכן הרי איזה נקרא שאינו רגיל דהלא גם במין האדם הרבה יולדות תאומים. ומעשים בכל יום שאשה יולדת תאומים ואדרבה הוא סי' ברכה כידוע. וא"כ קשה למה הקפיד הקדוש גבי בהמה. ולכן מוכרחין אנו לומר דזה דייק הקדוש בלשונו שתלד ב' עגלים יחד. ולשון יחד מורה רק על בבת אחת ממש שיצאו מרחמה בבת אחת שני עגלים בבת אחת ממש. דזה הוי דבר שאינו רגיל דבאשה כהאי גוונא היולדת תאומים דרכן להוליד זה אחר זה. כמו גבי יעקב ועשו פרץ וזרח כי נולדו זה אחר זה. ועיין נמי בשו"ע (יור"ד סי' רס"ה) לענין למול מי שנולד תחלה. וכהאי גונא גם גבי בהמה אין זה חידוש ויציאת חוץ לטבע. ולכן הוצרך הקדוש שתלד הפרה ב' עגלים יחד ממש דזה ודאי הוה דבר שאינו רגיל להיות. ובתרנגולת שידוע דרכן שאינן מולידין ביום אחד רק ביצה אחת לכן הוה שינוי גם אם יצאו הביצים זה אחר זה. כל שהיו ביום אחד הוה שינוי. ונהי דקיי"ל כרבנן דפליגי על ר' יוסי הגלילי בש"ס (פ"ב דבכורות ד' י"ז ע"א) במשנה דאמרי אי אפשר לצמצם שיצאו שני ראשיהן כאחת. מכל מקום י"ל דאפילו לרבנן רק שיצאו שני הראשים כאחד אי אפשר אבל מכל מקום יצאו שניהם הגופים בבת אחת. ועיין פירש"י (בכורות ד' ח' ע"ב) בראש העמוד. ודו"ק. ויש להתיר לה גם להחזיקה ולא צריכה לחוש כלל ואפילו למכרה לא צריכה ובאמת בכל אנשים גם בע"ב שאינן עניים ג"כ נמצא מקום להתיר בפרה שילדה ב' עגלים יחד שלא מחויב לשחוט הפרה דוקא. כי אם למכור בלבד כי זה לא כבר נדפס ספר מחשבות בעצה מהרב מטוראוו ע"ש יו"ד סי' ח' דמתיר בפשיטות למכור הפרה ולכן הגם שבזה איני מסכים לו להקל כ"כ אבל, עכ"פ כה"ג שלא ילדה ביחד ודאי דמותרין למכור וגם אפילו להחזיקה בהפסד מרובה כזה. והסכים אדמו"ר הרה"ק והטהור. ר"י מראחמיסטריבקא ג"כ לדברי ומאן דקפיד ומחמיר לעצמו לשוחטה וגם מחמיר עוד לשחוט גם העגלים שילדה בתוך שבעה מעל"ע ולמכור בשר העגל לעכו"ם ודאי רשאי עפ"י דברי הלבושי שרד חדושי דינים ליו"ד סי' א' ס"ק ב' ע"ש והכא נמי כדכוותי' וד"ל

סימן ק"ו

ביום א' כ"ג בחודש שבט שנת תרכ"ח ילדה אשה נקבה. וטבלה באור ליום ב' י"ד ניסן ושמשה ובבוקר כשבדקה הכתונת שלו ושלה נמצא דם על עד שלו וגם על שלה. וזה הי' סדר שימוש ביתה בפעם הראשונה אחר לידתה ובליל ג' שהי' יום כ"ט בחודש ניסן טבלה ושמשה עוד הפעם וקנחה עצמה תיכף סמוך לתשמיש. והדליקה הנר ומצאה ג"כ