שו"ת ברוך השם רפב

אסור להגעיל מבשר לחלב או איפכא. אדרבה הטור סי' קכ"א כתב להדיא להתיר ההגעלה. ואדרבה ההגעלה זו קלה משום דהיתרא בלע ודו"ק. כמו כן (בסי' תנ"א באו"ח שם) ג"כ בטושו"ע ובכל האחרונים לא מוזכר איסור בזה. והרי לפי זה הי' הסברא פשוטה שיגעילנה. אולם לפי האמת הלא תראה (באו"ח הלכות יו"ט סי' תק"ט במג"א ס"ק י"א) בשם חכמי פוזנא. דאסור להגעיל מבשר לחלב או איפכא. עיי"ש חידושו בזה. ולפ"ז הנה יש לדון להחמיר גם בזה. וא"ל דאפשר דלא בעינן הגעלה כלל. הא ליתא דהא דבר חריף הוא ומפליט טעם הבשר. ולא שייך בזה לא נותן טעם לפגם ולא נ"ט בר נ"ט. אלא לענין דיעבד הייתי אומר סברת החכם צבי ז"ל דאחר י"ב חודש אין עוד כח כלל וכלל בתוך הבליעה ואפילו כעפר ג"כ לא נחשב. עיי"ש. אבל לכתחלה הרי התם נמי מחמיר החכם צבי ז"ל לא להשתמש לכתחלה. ועיי"ש (בתשובתו סי' ע"ה) אולם אמרתי מלתא דתתקבל דע"כ לא מצאו חכמי פוזנא החילוק בזה רק בין איסור להיתר דכלי איסור מודו גם הם דמגעילין ורק מבשר לחלב דהוה מהיתר להיתר לא. והנה אם באמת מטריפין הכלי חלב או הבשר קודם שפיר יכולין להגעילה אח"כ. (עיין פרמ"ג או"ח סי' תק"ט שם). וא"כ בנדון דידן הלא קיי"ל פת מרובה של חלב אסור לאוכלו אפילו בחלב משום תקלה. א"כ הכי נמי החבית זאת קודם ההגעלה היא לענ"ד אסורה אפילו לבשר משום תקלה וא"כ היא כאיסור ויגעילנה. ודו"ק בזה היטב

סימן ק"ב

נשאלתי בנמצא קוץ ארוך יותר מטפח מונח בתוך המעי היוצא מן הקורקבן של בר אווזא להוושט והי' דבוק בתוך המעי הזה. אבל לא תחוב בפנימית העור אפילו במקצת רק דבוק ודחוק שם ברוחב והי' נראה רשימת מראה אדום בתוך העור זה וסוף הקוץ לתוכו של הקורקבן ובדקתי הקורקבן ולא הי' בו שום נקב. מה דינו של בר אווזא הזאת

והשבתי הנה בשערי דורא (סוף הלכות טריפות) מסתפק אם זה המעי נידון כקורקבן וטריפה בניקב או כזפק. פי' תחתית הזפק דכשר בניקב. ונשאר שם בספק ולא אמר לא איסור ולא היתר. ושם בהג"ה בשם ש"ל כתב דהוא הי' אוסר מצד ב' סברות. א) כי זה המעי דומה לוושט יותר מלזפק. ב) את"ל דאין לנו לדמותו לוושט כי רחוק ממנו א"כ דינו כקורקבן דנקיבתו במשהו טריפה ומסיים וכן עיקר עיי"ש. הנך רואה שמחליט הדבר דדמי לקורקבן הוא בכל מילי. הן דאין לו דמיון לזפק והוה חומרא בזה. והן דאינו מדמו לוושט ג"כ ויש קולא כי בכמה פרטים הקורקבן קיל מהוושט וד"ל. על כל פנים אנו רואין שההג"ה הזאת שהוא מחמיר פשיטא לי' דאנו דנין על המעי בשם קורקבן. כמו כן תראה בחכמת אדם שהביא בשם האו"ה בדבר ברור שהמעי הזה דמי רק לקורקבן או שהיא כשארי הדקין ולא ניתן עליו שם זפק בשום פעם עיי"ש. ולפי זה הנה לא מיבעי בבר אווזא דאין להם זפק כלל בתולדה הרי פשיטא דכולי עלמא מודי דדינו של זה המעי כקורקבן או כדקין. אלא אפילו בעופות היבשה דיש להם זפק מ"מ אין לעשות מזה סניף גדול פן דינו כזפק. כיון שכל הפוסקים מחליטין דאין דומה לזפק. וד"ל. אמנם אם יהי' הפסד מרובה ג"כ לדעתי יש לצרף הסברא של השערי דורא בעוף היבשה לעשות מזה ספק עכ"פ וד"ל. והנה נברר בקיצור נמרץ דין קוץ בוושט ובקורקבן ובדקין. קוץ בוושט ואינו תחוב רק נמצא קיימ"ל דכשר אפילו יש קורט דם בפנים. לא כט"ז ואפילו באין הפסד מרובה. וביש קורט דם מבחוץ ג"כ בהפסד מרובה עכ"פ כשר כהש"ך. ועיין בחכמת אדם כלל ט"ז דין ח'). ובתחוב הקוץ ודאי דטריפה בוושט אפילו אין קורט דם כלל. עיי"ש היטב בסי' ל"ג. קוץ בקורקבן אפילו תחוב הקוץ בתוך העורות רק שלא ניקב לחוץ כשר אם לא נמצא כלל קורט דם. ואם נמצא מונח הקוץ ולא תחוב ויש קורט דם כשר ג"כ ואם גם הפסד מרובה פשיטא דמורין להיתר וד"ל. קוץ בדקין אם תחוב הקוץ בהן אפילו לא ניקב כל העור מעבר לעבר. ואפילו אין בהם קורט דם כלל טריפה. ואם נמצא הקוץ מונח בהדקין ולא תחוב אז אם יש בהן קורט דם מבחוץ טריפה אפילו בהפסד מרובה, ואם אין קורט דם מבחוץ אז דייקא בהפסד מרובה כשר. אבל באין הפסד מרובה טריפה וכדעת המחבר וד"ל

ועתה נראה דין מחט וקוץ במעי הזה. להג"ה שערי דורא בשם הש"ל דמדמי דינו לקורקבן א"כ כשר ג"כ במעי הזה בנמצא הקוץ רק מונח ולא תחוב אפילו יש קורט דם כנ"ל בקורקבן. ובפרט בהפסד מרובה דפשוט להיתר כנ"ל בקורקבן. וכן אם תחוב ואין קורט דם פשיטא נמי דכשר ולא דנחמיר פן דינו כוושט וד"ל. אמנם להחכמת אדם הנ"ל שנותן על המעי הזה גם דמיון דקין כנ"ל. הלא לכאורה יש להחמיר בזה דאם דינו כדקין הרי קיי"ל בדקין דאם יש קורט דם טריפה אף בהפסד מרובה אפילו רק מונח. ובתחוב ג"כ טריפה אפילו אין קורט דם. וא"כ לכאורה הדבר ספק אם הדין כהג"ה או כהחכמת אדם. אמנם לפי האמת הברור כאן החכמת אדם ג"כ מודה. דהנה בשלמא בדקין שפיר המחבר סובר דאסור בנמצא ג"כ רק משום דעורן דק והוא דעת הר"ן. וכמו כן יש סברא אחרת עוד משום דדקין הולכין בהקיף ושכיח שיתחוב וינקוב מפני דחקות ההיקף. אבל כאן המעי הזה הולך ביושר בשוה. עיין (ערוגת הבושם סוף סי' ל"ד) וד"ל. א"כ פשיטא דלענין זה דין הקורקבן ממש על זה המעי. ולא כתב החכמת אדם דדמי זה המעי לדקין רק לשלול דאין לו דמיון זפק כלל. רק דמיון דקין אבל לעולם חומרת דין קוץ בדקין ליתא במעי זה בשום פעם רק דין קוץ בקורקבן. ומשום הכי כיון שהי' הפסד קצת ג"כ יש להתיר בר אווזא הנ"ל. כיון שיש ג"כ ספק אם זה המראה האודם הוי כקורט דם כלל. ואפילו אם תימצא לומר דהוי כקורט דם כיון שבקורקבן כשר בהפסד כהאי גוונא הכא נמי כן דכל דין הקורקבן על המעי הזה ולא יותר וזה ברור לענ"ד ודו"ק

סימן ק"ג

עיין רמ"א (סי' צ"א סעי' ה') בהג"ה שניה שכתב בשם המרדכי דהא דטהור מליח וטמא תפל שרי היינו היכא ששניהם גושים אבל אם האחד צלול אסור הכל ובבשר בחלב אף אי רק הבשר לחוד מליח צריך ס' נגד החלב עיי"ש. והנה לפע"ד יש בזה להאריך קצת. והנה במליחה אמרינן דמבליע ואינו כחו גדול שיהא מחמם עד שיפליט אין בו כח זה. והיינו בכחוש אבל בשמן כגון בשר שמן הגבינה אסור כולה וגם הבשר דכיון ששמן מפעפע בכולה ומבליע בגבינה ופולט הגבינה ע"י השומן ואסור הכל היכא שמליח למטה. אבל אם המליח למעלה אף בשומן אינו בעי כי אם קליפה לחוד. וזה לדעת הטור והמחבר בשם הרשב"א. ויש חולקין וסוברים דבמליחה אין חילוק בין אם למעלה או למטה. הלכך בשמן אוסר הכל בכל ענין ובכחוש סגי בקליפה בכל ענין אפילו היכא שהמליח למעלה בכחוש בעי קליפה. דאין כח בתפל לבטל כח המליח. ולדידן בכל מליחה בעינן ס' דאין בקיאין בין כחוש לשמן וצריך ס' וא"כ לפי"ז ודאי אם אין ס' אסור גם המליח שמא הוא שמן ובשמן הא כולי עלמא מודו דאסור הכל. וגם לדידן אין חילוק בין תתאה גבר במליחה. וא"כ קשה למה הוצרך כאן הרמ"א להביא המרדכי הלא לדידן אף בגוש אסור הכל. ואין לחלק ולומר דדוקא בשהטהור תפל אמרינן כן. אבל בתפל טמא אף בשמן מותר בהדחה לפע"ד דודאי בבירור דלא אמרינן כן דהא כל עיקר טעמא דשמן הוא משום דאף דאמרינן דאין כחו גדול כל כך אפילו הכי משום השומן הולך ומפעפע. והכי נמי כאן הטהור מבליע בטמא. ומשום השומן