שו"ת ברוך השם כח

רב אמר במשהו מקום שחיטה הוא. ושמואל אמר ברובו לאו מקום שחיטה הוא. ושם (דף מ"ד ע"א) אמר רמי בר יחזקאל לא תציתו להני כללי דכייל יהודא אחי משמי' דרב. הכי אמר רב וושט נתנו בו חכמים שיעור מכלל דתורבץ לאו מקום שחיטה היא וקאמר במשהו. ופירש"י שם אפ"ה אמר רב במשהו מידי דהוי אגרגרת שלא חילקו בו חכמים בין מקום שחיטה לשלא במקום שחיטה ושוה שיעורו. והנה מ"ש הש"ך שם דבש"ס משמע דהוי רק טרפה ולא נבלה. לפענ"ד לא משמע כלל בש"ס. דלא מיבעיא למאי דס"ד בש"ס דסברת רב הוא דמקום שחיטה הוא ופירושו דא"כ הרי הוא בכלל וושט לגמרי פשיטא דודאי יסבור רב דהוי נבלה דהא נקובת הוושט הוא ממש. אך גם למאי דמסיק דרב ג"כ סובר דלאו מקום שחיטה הוא אפ"ה אין מכאן ראיה ע"ז שתהא רק טרפה. ולדעתי אדרבה יש להוכיח דהוי נבלה. דהנה ממ"נ אם נימא דסברת רב דלדידיה אין חילוק בין מקום שחיטה ובין למעלה ממקום שחיטה א"כ פשיטא דנבלה הוי דאם רק טרפה א"כ אתה מחלק ביניהם וחזר הקושיא מנלן דבמשהו אלא ע"כ דאין חילוק ביניהם אף לדידיה. וגם אם נימא דיליף מגרגרת במה מצינו וכדפירש"י הרי א"כ ע"כ לא תחלוק וושט מגרגרת. ובגרגרת הא מבואר הדין דגם למעלה ממקום שחיטה הוי נבילה וע"כ דגם בתורבץ הוי נבילה. ועיין יו"ד (סי' ל"ד סעיף א') במחבר גרגרת שנפסק בין במקום שחיטה או למעלה הוי נבילה עיי"ש. ואף אם נימא דבגרגרת למעלה ממקום שחיטה ג"כ לא הוי רק טרפה כשיטת הכנה"ג (שם סי' ל"ד) אפ"ה בש"ם לא מבואר מזה א"כ במאי נוכל לדחות זה דמדמי לגרגרת ותהא רק טרפה דילמא להיפוך והוי נבילה. ומכ"ש לפי מה שנפסקה ההלכה בשו"ע דבגרגרת הוי נבילה פשיטא דאי מדמינן לגרגרת הוי נבילה ולא טרפה. אך עדיין יש להקשות נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון דאי מגרגרת ילפינן לה תהא דינה כגרגרת מה גרגרת ברובו אף תורבץ ברובו. ומנלן דבמשהו. וע"כ צ"ל משום דסובר רב דון מינה ואוקי באתרה ושוב אמרינן דון מינה מגרגרת דאין חילוק בין במקום שחיטה ובין למעלה ממקום שחיטה דינם ושיעורם שוה. ואוקי באתרה דכמו בוושט עצמו שיעור נקיבתו במשהו כן למעלה ממקום שחיטה ג"כ נקיבתו במשהו. ולפ"ז גם אם נימא בגרגרת דהוי רק טרפה כשיטת הכנה"ג אפ"ה יכול להיות דבתורבץ הושט הוי נבילה דהא לא ילפינן מגרגרת רק לענין שלא נחלוק בין במקום שחיטה ובין למעלה ממ"ש. אבל לענין טרפה וברובו לא ילפינן מגרגרת רק מדמינן שלא במ"ש בוושט לבמקום שחיטה דהוי במשהו והוי נבילה. ואין להקשות הא הרי"ף נמי גורס בתורבץ טרפה י"ל דמשם אין ראיה דהרי"ף לא מחלק בין נבילה לטרפה כלום כידוע. אבל אם נימא דון מינה ומינה יהיה לנו קולא וחומרא קולא דרק ברובו ולא במשהו. וחומרא דגם למעלה ממקום שחיטה הוי נבילה. והשתא יבואר על נכון מה שפוסק השו"ע דהוי נבילה והא דפוסק הר"מ דהוי רק טרפה. וגם מה שלכאורה סותר הר"מ דבריו מפ"א לפרק ו'. וסתירת השו"ע במחבר לדבריו בכ"מ הכל יתבאר על נכון אי"ה

דעת המחבר שפוסק דהוי נבילה משום שסובר דסברת רב הוא דמדמה התורבץ להוושט לכל מילי הן לשיעור משהו והן דהוי נבילה. דכמו שבגרגרת שיעורו שוה במקום שחיטה ולמעלה ממ"ש לכל דבר הן לענין ברובו והן לענין נבילה כן בתורבץ ובוושט שוין לכל מילי ודו"ק אבל הר"מ סובר דנהי דלמידין מגרגרת דשוה. היינו רק שיש שם טרפות אבל לא לכל מילי. דהא יוקשה דאי מגרגרת ילפינן תהא נידון ברובו. משום שסובר דון מינה ומינה. אך היכא דאיתרמי מילתא שניקב התורבץ ברובו דאז נוכל לדמותו שפיר לגרגרת לכל מילי. ושוב סובר הר"מ דהוי נבילה דהא דמי לגרגרת בכל דבר אבל אם ניקב רק משהו אז לא משום דלמידין מגרגרת רק הסברא בעלמא נותנת כן דאין חילוק בין למעלה ממ"ש ובין במקום שחיטה. מש"ה לא מצינן למימר בזה דתיהוי נבילה ג"כ רק טרפה לחוד הוי ודו"ק. ובזה יבואר לנו ג"כ דברי הר"מ שלא יסתור דבריו בשו"ע. דמשום שראה הכ"מ שהר"מ פסק (בפ"ו מהלכות שחיטה) דרק טרפה הוי לכן סבר לומר דהר"מ מפרש דלא נלמד כלל מגרגרת רק משום הסברא החיצונה עכ"פ דשם וושט עליה. וכי גרע וושט זה בלמעלה מן הוושט שבכרס שניקב דג"כ טרפה. אבל לא משום שנלמד מגרגרת. וזהו שהביא הכ"מ שם תורבץ וכרס פי' הוושט שבכרס וכרס ודו"ק. ומשו"ה לפי שיטה זו ודאי שפיר מקשה הכ"מ על הר"מ ז"ל דנקט כאן שחיטתו פסולה דמשמע נבלה דנהי דנעשה נקב עכ"פ לא הוי רק טרפה להר"מ ז"ל דאילו לדידיה לא קשה דאיהו סובר דגם במשהו הוי נבילה דילפינן מגרגרת. אבל באמת דברי הר"מ ז"ל מאירים כספירים דבשלמא אם ניקב רק משהו שפיר לא הוי רק טרפה משום דמגרגרת לא מצינן למילף דהא התם ברובא דוקא ורק דעכ"פ שם וושט עליה. אבל די בזה שתהא טרפה. ולא נבלה. אבל אם שחט שם א"כ הרי ניקב רובו ואז הא שוב נוכל לדמותו לגרגרת גם אם נימא דון מינה ומינה. הרי אז אין שום דרך אחרת לומר דתהא רק טרפה דלמה גרע מגרגרת. ומשו"ה פוסק דשחיטתו פסולה. ובזה יש להסביר גם דברי הש"ך ולא יוקשה למה לא הביא דברי הר"מ שבפרק ו' דהש"ך אזיל בשיטתו דהוי רק טרפה גם בניקב רובו וכ"ש במשהו. וא"כ הרי אם ישחוט אח"כ הושט במקום שחיטה אע"ג דהתורבץ כבר ניקב רובו אפ"ה שחיטתו מטהרתו מידי נבילה. והוא מפרש דברי הר"מ שבפרק א' בששחט שם ולא יותר אז שחיטתו פסולה. וא"כ אם יביא מפרק ו' אין ראי' רק על משהו ולא על רובו

ועוד אמרתי ליישב דברי הר"מ והמחבר על דרך אחר. דהנה יש לומר סברא חדשה שלא הוזכרה במפרשים. דהא לכאורה יש להקשות דהא (בסי' כ' סעיף ב') פסק המחבר דבין שחט למעלה ממ"ש ובין למטה ממ"ש שהוא עד הזפק שחיטתו פסולה. דהוי נבלה. ואלו (בסי' ל"ג סעיף י"א) פסק המחבר וכן הר"מ דניקב גגו של זפק כל שנמתח עם הוושט הוי רק טרפה וסותר דברי עצמו. אמנם הנה ידוע דהגרמה היא אחת מחמשת הלכות שחיטה. ופי' הגרמה היינו אם שחט משהו למעלה ממ"ש וגמר השחיטה במקומה הראויה הוי הגרמה. ועיין (סי' כ"ד) דהא דצריכין שיעור למעלה היינו רק בקנה אבל בוושט גם במשהו למעלה הוי הגרמה עיי"ש. ובזה נלפע"ד ברור דאין שום שינוי בין אם שחט למעלה ממקום הראוי ובין אם ניקב למעלה ממ"ש דבין כך ובין כך הוי הגרמה. ובזה אין עוד קושיא על המחבר שפוסק דניקב התורבץ הוי נבלה משום דהא אם ישחוט אח"כ גם במקום שחיטה נמי תהיה הגרמה בודאי. והוי נבלה. ובזה יש לתרץ נמי דברי הר"מ ז"ל. שפוסק בפ"ו דהוי טרפה בתורבץ ובזפק. וכי יחלוק ח"ו על דין הגרמה. אלא ודאי דצריכין אנו לחלק באחד מהנך תרי אנפי או די"ל דבפ"ו איירי ע"י חולי דע"י חולי שוב לא נוכל לדמות להגרמה. ובפ"א איירי בשחיטה וכמו כן בניקב ודו"ק. וגם דברי המחבר עצמו נמי נתרץ כן. דבסעיף י"א גבי זפק איירי ע"י חולי. ובסעיף ג' איירי ע"י קוץ. דבקוץ שוב י"ל דהוי הגרמה דדמי לסכין או די"ל דהר"מ איירי בפ"ו שלא שחט עדיין וליכא בזה עדיין חשש הגרמה. וכן המחבר בסעיף י"א איירי בהכי. אבל (בפ"א הלכה ו') מיירי הר"מ ששחט כבר וא"כ נעשה כבר ההגרמה. וכן המחבר בסעי' ג' דניקב התורבץ פירושו ששחטו דאז ודאי הוה נבלה ודו"ק: סימן

ט'

(פ"ט מהלכות נזירות הלכה מ"ו)

עיי"ש בר"מ שפסק שאם אמר אחד לשני נזירים ראית טומאה שנזרקה ביניכם ואיני יודע לאיזה מכם ומת