שו"ת ברוך השם רעד

ד כמ"כ זה דכתב הרי"ל דבצולעת כ"ע מודו להפר"ח דכל מה דנוכל להשוות דברי הפוסקים משווינן. הס מלהזכיר פרט כזה נגד לומדי התורה. דהרי הודחו דבריו מכל הפוסקים המאירים לעינינו. הנוב"י בהדיא שם בצולעת שנפל השור על הארץ וצולע. הגבעת שאול בהדיא בצולעת והח"א והב"א והטור האבן וכל הפוסקים. והוא אך כמאן דלא ידע מאי דקאמרי רבנן. אדרבה בזה שנתעכל רק גיד הדק גם הפר"ח מודה ודאי

ה מה שכתב הרי"ל עוד שם לסתור ההיתר שלי בצירוף העיקר הגדול שהניבין היתירים היו טובים. ודחה זה בדברים של תוהו ובוהו אין מה להשיב עליהם כי אין מה לדבר מהם כלל. רק מה שיש קצת להשיב ע"ז הוא מה שתמה עלי שהחלטתי ליסוד מוסד מדלא נמצא שריטות ודאי דלא נשמט וכתב הוא הרי"ל דלא כן דלמא דרק שריטות מעידים על שמוטה אבל לא שיהי' מוכרח בשמוטה להיות שריטות. וכמה פעמים הי' אצלו שהבוקא דאטמא שף ולא היו שריטות. תמה תמה אקרא. אשר ממש לא ידע בין ימינו לשמאלו דהרי הכנה"ג בשם דמש"א כתב וז"ל להכיר אם נשמט אם יש שריטות בבוכנא דאל"כ א"א להכיר כי ע"י בדיקת הבודק נפרד ממילא. הרי כתב דאפילו רואין שנשמט אפ"ה תלינן כ"ז שאין שריטות דנשמט אח"ש ע"י הבודק. מכ"ש היכא שלא ראינו שנשמט פשיטא דבזה שאין שריטות זה סימן מובהק שלא נשמט מעולם. ואף אי מודינא דראה בעיניו שהי' נשמט ולא הי' שריטה ג"כ לא קשה דמה לך יותר סי' מובהק מהטריפה דאינה חי' י"ב חודש אפ"ה טריפה גמורה שחיתה י"ב חודש לא מהני זה להתיר. ואם ספק טריפה חי' י"ב חודש מהני. וה"נ כדכוותי' אם ברור שנשמט לא מועיל הסימן דאין שריטות. דהא ע"כ נשמט. אבל היכא שיש ספק אם נשמט ברור דאמרינן מדלא נמצא שריטות לא נשמט. ומכ"ש היכא שאין שום ספק בשמוטה דברור דיש סי' מהשריטות

ומעתה נתברר בעז"ה שהיסודות חזקים כברזל דהניבין היתירים היו טובים. (ועיין בספר תפארת ישראל על משניות פא"ט) דמפרש היתירות עור הגידיי הסובב על שפת האסיתא עיי"ש. וזה ודאי הי' שלם וחזק. וכל שרואין דהבוכנא בתוך האסיתא ולא היו שריטות כלל פשיטא דלכל הפוסקים כשר בלי שום פקפוק ע"ז

י תו מה שכתב הרי"ל דכשנבטל עדותו של ר' פייוויל נשארה הבהמה בספק עיכול וס' שמוטה. וזה נודע דבהמה הצולעת ונאבד הירך ולא נבדק אי איעכול ושמוט דטריפה. טעה בדבר שאפילו תשב"ר לא יטעו בו דכל הפוסקים כולם צווחין בהדיא. דנאבדה הירך היא כשירה גמורה. ומה שכתב עוד דאפילו להמקילין המה צירופי היתר רק לענין החלב ומשום דיש על החלב חזקת היתר אף מאמ"ה ולא לענין גוף הבשר מלבד מה שהוא שטות גמור להרואה דברי הפוסקים בזה. איך טחו עיניו מראות תשובת רש"י ז"ל לרבותיו שאסרו נאבדה הריאה אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נאסור את בשרה. ולדברי רי"ל ל"ד חלב להבשר. ובפרט דשם בודאי נולד הספק מחיים דטריפות הריאה שכיח. דלכן הוצרכו בדיקה הגם דליכא שום ריעותא. וגם האוסרין עיקר טעמייהו משום דכיון דהי' לבדוק מתק' חז"ל והוא עבר ולא בדק קנסינן לי' ואפילו הא דאוסרין בנאבדה באונס ג"כ משום דקנסינן שוגג אטו מזיד דכ"א יתרשל מלבדוק עד שתאבד ויאמר שוגג הייתי ואנן לא קיי"ל הכי. (עיין ט"ז סי' צ"ט חיו"ד סק"ח) ודו"ק. וזה לא שייך בהחלב. אבל לא עלה על דעת מי שיש מוח בקדקדו לחלק בין חלב לבשר בכה"ג

ז ובלא"ה דברי הרי"ל לחלק בין חלב להבשר המה דברי שטות דאס"ד דלכן אסרינן להבהמה משום דנולד הריעותא מחיים דאז היא בחזקת אמ"ה א"כ ממילא מוכרחין אנו לאסור החלב כיון דא"א שתהא הבהמה טריפה והחלב כשר דאפילו לקולא קיי"ל כר' יוחנן (בכתובות ד' י"ג ע"ב) דלדברי המכשיר בה מכשיר בבתה כ"ש לחומרא. וגם רש"י ז"ל (בקדושין ד' ס"ו) יודה לזה דשם הטעם דכבר מתה אמו של ינאי ואין אנו דנין עליה משא"כ הכא. וגם שם חלקו עליו התוס' וכל הראשונים כמבואר שם וכ"ש הכא. ודברים כאלו אינם ידועים לר' יוסף ליב כי בבית לחם יהודא לא דיבר ואלה הדברים

כ"ד עבדו ותלמידו המשתחווה מרחוק משה בהרב ר' יעקב יוסף ז"ל מהאראדישץ

סימן פ"ט

ואלה תשובת אדמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם רשכבה"ג הר' יוסף שאול זצללה"ה

מלבוב ממש אות באות. מכתיבת יד קדשו. ב"ה יום ה' מקץ תרל"ג לבוב

שלום וברכה וכל טוב לכבוד הרב המאור הגדול וכו' מהור"ר משה עסמאן נ"י אב"ד דק"ק האראדישץ. שלום שלום

ראיתי תכריך שטרותיו על כל הפסקים ועדות השוחטים ושלמתי בעדם (40) צ"ל פורטא כי לא רציתי לשלוח המכתב בחזרה כי מכתבים כאלו לא יקובלו מידי דאל"כ אין לדבר סוף. רק לבי אמר לי לקחת המכתב הזה ולשלם בעדו מכיסי ויפה פסק ולא יחוש למ"ש המו"ץ מ' יוסף יהודא מו"ץ דראחמיסטרובקא ולפי מה שכתב כבודו והרב מקארסאן היטיבו אשר דברו. וכ"ת הרבה בפלפולים. ואני אין הזמן מסכים עמדי אבל הדין דין אמת כמו שכתב מעלתו. והנני הדורש שלומו באהבה

הצעיר יוסף שאול הלוי נאטאנזאהן האב"ד דק"ק לבוב והגליל

סימן צ'

הרב הט"ז ז"ל ביו"ד סי' מ"ג סק"ב כתב דכל שנברא כך אין שייך שם נקב על זה. ולכן הכשיר בהני עגלים שבראש העב מהטחול נמצא נקב מפולש וניכר שמתחלת ברייתן כך. דאין לזה שם נקב אלא חסרון. עיי"ש. והנוב"י ז"ל בדגול מרבבה כתב צ"ע דהרי בברכת אשר יצר אומר וברא בו נקבים נקבים עיי"ש. והוא לכאורה צע"ג על הט"ז

אמנם הראיתי בעז"ה סמוכין לד' הט"ז ממשנה מפורשת. הנה בכל הש"ס ובכמה דוכתי. ובשבת (צ"ה ע"ב) אי' דכל הכלים שניקבו נתבטלו מתורת כלי. והיינו דכלי שלימה הוה עליו שם כלי אבל כשניקבה ואינה שלימה הרי בטל לעינינו שמה ממנה. והנה הט"ז (בסי' צ"ה ביו"ד) הביא בשם הרשב"א דביצת התרנגולת קליפתה החיצונה הויא מנוקבת (עיי"ש בט"ז סק"ב). והנה לפי"ז יוקשה מאוד להרשב"א משנה מפורשת (במסכת פרה פ"ה משנה וא"ו) ביצת התרנגולת [פי' הרע"ב קליפתה החיצונה לקדש בה מי חטאת] ר"מ ור' יהודא מכשירין וחכמים פוסלין עיי"ש. דהביא התוס' יו"ט בשם המהר"ם דלכן פסלי רבנן דאין דרך לייחדה לקיבול ולעשות ממנה כלי אבל ביצת בת היענה עושין ממנה כלי קיבול עכ"ל עיי"ש. וכ"ז רק טעמא דרבנן. אבל ר"מ ור"י מכשירין בפשיטות ואם איתא כהרשב"א דביצת תרנגולת קליפתה מנוקבת בבירור. א"כ איך מכשרי ר"מ ור' יהודא. הלא הי' להם לפסול מצד דהוי כלי מנוקב. ואפילו רבנן דפסלי הלא לא פסלי משום טעם זה. וכנ"ל דרק משום דאין רגילות לייחדה ולעשות ממנה כלי. וא"א הי' להפוסקים לומר פשוט דטעמא דרבנן משום דהוי כלי מנוקב ובטלה מתורת כלי. ותו הי' להם