שו"ת ברוך השם רעג

פ"א) וכל הפוסקים דיש על הבהמה חזקת כשרות מכח רובא דיש להחזיקה שהיא מרוב הבהמות דכשירות הן רובן עיי"ש היטב והנה להיפך כתבו הפוסקים כולם היכא שאיתיליד ריעותא מחיים דבהמה דלא נימא בה שוב אוקי על חזקתה בחזקת היתר דהא אין לה כי אם חזקה מכח רובא שהיא מהרוב. והכא דנראה לן שיצתה מהרוב דרובן אין להן זה הריעותא ע"כ אינה מהרוב. וזה מבואר היטב בהפוסקים סי' נו"ן (ובס' ש"ש בטוטו"ד). על דברי הרמ"א ז"ל והד"מ. והמהר"ם מלובלין החולק עליהן ומכשיר. והנה נבא לבאר ולברר פסק ההלכה בזה לפי הנראה לנו כעת מדברי האחרונים האיך פוסקין בספק השקול אי מוקמינן על חזקה, והאיך פוסקין בריעותא מחיים וספק השקול להעמידה על חזקתה או לא הנה הש"ך ז"ל בסי' נו"ן ס"ק ג' מסיק להלכה דבהפ"מ יש להקל כהר"מ מלובלין. הפרמ"ג והכו"פ האריכו והחליטו לפסוק להחמיר אף בהפס"מ וכן הח"א והלחה"פ ושארי אחרונים. מלבד הגאון הגדול ר' אליהו מווילנא זצ"ל (בביאורו ליו"ד סי' נו"ן) פסק להקל אפילו בלא הפסד מרובה כהר"מ מלובלין וסייעתו דמוקי על חזקתה. ועיין בפמ"ג ובדברי האחרונים המדברים בנדון זה דבריעותא מחיים דקיי"ל אפילו בהפס"מ אסור חידשו בזה לחלק דבר נכון. דעד כאן לא מחמירין מדרבנן אלא בשאנו רוצין להעמידנה על חזקה מכח רובא הנ"ל בזה הסברא נותנת כיון דאיתיליד בה ריעותא גמורה שריעותא כזה לא נמצא ברוב בהמות בהא לא מוקמינן על חזקתה. אבל היכא דאנו דנין על ריעותא מה שיש לומר בה העמידנה על חזקת הגוף בשעה שנולדה. אז אפילו בספק השקול ואפילו בריעותא מחיים מעמידין על חזקתה דחזקת הגוף לא איתרעי בזה הריעותא. וד"ל. ומשו"ה הוכרחו לומר דבמחט בחלל הגוף הסברא דשכיח לאיסור. דאם הי' רק ספק השקול היינו מעמידין אותה על חזקתה דמעיקרא דבשעה שנולדה ברור לנו ע"כ שלא הי' בה מחט בגופה ועיין (בפתיחה לפרמ"ג בה' טריפות) שהסביר נכון בזה. וכמ"כ בחכמת אדם (בשער רובא וחזקה סי' כ"ה). והדברים עתיקין

ולפ"ז נחזור לנ"ד בסתירת ראיות הנ"ל. ראי' הא' מדהכשירו בנאבד הירך בצולעת רק מטעם ס"ס ולא בחד ספק דשמוטה. י"ל משום דהפוסקים הכשירו גם באין הפס"מ ומשו"ה הוצרכו לטעם ס"ס דבחד ספק לא מוקי אחזקה בספק השקול נמי גם בלא נולדה ריעותא מחיים כדכתבו הפוסקים בסי' נו"ן. ועוד י"ל דהפוסקים איירי כי אם היכא דהי' ניכר בחייה שהי' שף הבוקא מהאסיתא כדאיתא (בשו"ת טור האבן סי' מ"א) דנשאל בכגון זה. ומשו"ה הוצרכו לסברת ס"ס דוקא דלא"ה הרי הי' שכיח לאיסור יותר מלהיתר דלכ"ע אסור היכא דשכיח כידוע וגם אז כיון דהי' נראה שהי' בחייה שף ומתנדנת הבוכנא תוך האסיתא הרי ריעותא מחיים ברור ע"ז. ראי' השניה מדברי המרדכי בנשמט הירך ספק קו"ש ספק לאח"ש ג"כ נדחה די"ל כיון דרואין שמוטה לפנינו וגם עיכול הניבין לפנינו תלינן יותר דבחיים נשמט הירך משנתלה לאח"ש דשכיח יותר ע"י דריסת הבהמה בעיכול הניבין שתהא נשמטת הירך ג"כ והיינו נמי כיון דעכ"פ ריעותא דשמוטה לפנינו נראה ורק שאנו מסופקין אימתי נשמט אבל ע"כ אנו רואין שמוטה ועיכול בזה שפיר לא מוקי על חזקה. אבל בנ"ד שר' יוסף ליב חושש ומחזיק ריעותא בעצמו אולי לא בדק יפה אבל ע"כ מודה עכ"פ שלא ראה שום שמוטה כל דהו רק פן טועה בדמיון שזה שראה שהיתה מונחת בתוך האסיתא לא ראה כהוגן בזה יש ב' סברות לומר אוקי על חזקתה לכל הפוסקים א) דהא החלטנו לעיל דמה שנתעכל גיד הדק. ואפילו הי' רואה עיכול שניהן נמי לא הוי ריעותא כלל וגם כי יש לומר דזה שנתעכל הוא ע"י מלאכת החרישה נתעכל הניבין כאשר העידו המנקרין בבל"י ובפמ"ג הביאו דע"י החרישה נתעכל הניבין לפעמים. אע"ג דלא סמכינן עלייהו היכא דנשמט. אפ"ה לע"ד היכא דלא נראה שמוטה רק שלא יהי' זה העיכול שם ריעותא מחיים ברור דנכון אמת דלא הוי ריעותא כלל וכיון דלא הוי ריעותא הדר הדין דבספק השקול בהפס"מ מוקי על חזקת נשחטה הותרה. ב) אפילו נימא דעיכול הניבין הוי ריעותא גמורה וגם נימא בו דזה הוי ריעותא מחיים. אפ"ה כשרה דהא ידוע לעיל דע"כ לא החמירו רק בשבאין לעמוד על חזקה מכח רובא אבל בבאין לעמוד על חזקת הגוף לא מגרע ריעותא מחיים. א"כ הכא י"ל דדמי למחט בחה"ג דהא ה"נ יש בזה חזקת הגוף דבשעה שנולדה לא נולדה בשמוטת איברים. ונמצא סברא זו דלא נולדה בשמוטת איברים נמצאת בדברי התוס' גבי נפולה דודאי לא נולדה בריסוק איברים ה"נ בשמוטת איברים. וכמו כן מובאה בדברי הפוסקים סברא זו. וא"כ הרי ריעותא מחיים נגד חזקת הגוף לא מגרע כלל. והדין פשוט דמוקי על חזקתה. והא דהוצרכו הם להכשיר בנאבד הירך מטעם ס"ס ולא הוכשרו בחד ספק דאוקי על חזקת הגוף. וגם על המרדכי שהכשיר רק מטעם דבשעה מועטת לא איעכול ניבין ג"כ קשה, בחד ספיקא דקודם שחיטה נימא אוקי על חזקת הגוף. הא לא קשיא דבכה"ג דהפוסקים שנראה קצת שמוטה לפנינו וכנ"ל או שמוטה גמורה כהמרדכי רק דלא נודע אימתי נשמט בזה ודאי י"ל דכמו שתירצו הפוסקים במחט משום דשכיח. ה"נ כן כיון דנשמט ועיכול ולא ידעינן אימתי שכיח יותר דמחיים נשמט אבל בנ"ד שלא ראינו שמוטה מעולם אין לומר שכיח שיהא נשמט כיון שנתעכל. אדרבה להיפך. השמוטה גורם שיתעכל אבל לא העיכול יגרום שנשמט. אולם לפי החלט דעתי לא אוכל לומר בשום אופן דיהי' על העיכול שם ריעותא כלל דהא אין זה בעצם עיקר הטריפות רק בגמר הענין וההתחלה לא נראה כלל מה זה ריעותא. ולפיכך גם אפילו אין חזקה דגופא בשמוטה ואפילו נתעכלו שניהן לא מיבעי בהפס"מ פשיטא דכשר דהא בספק השקול מוקי על חזקה בהפ"מ אלא אפילו באין הפס"מ אפ"ה יש להכשיר דע"כ לא החמירו עכ"פ בשיש ספק וריעותא כל דהו. אבל בנ"ד דלא הוי ריעותא כלל הרי דינו כמו בא זאב ונטל ב"מ והחזירן נקובין. וכמו נאבדו שארי איברים שלא נבדקו דפירש"י כמה פעמים בפא"ט דסמכינן ארובא וכשירה. כמו דלא בדקינן אחר הח"י טריפות. ה"נ כיון דלא ראה שמוטה מעולם לא איכפת כלל בעיכול הניבין. ולא כהרב ר' יוסף ליב דמחליט ע"ז שם ריעותא מחיים בלי שום ראי' ולדידי א"צ כלל לומר בזה העמד על חזקתה אלא שם אחר המוזכר בש"ס כמה זימנין אחזוקי ריעותא לא מחזקינין. וכל הפוסקים המדברים בזה לא דברו רק היכא שיש ריעותא בשמוטה או מקודם זמן או עכשיו או שנשמט לפנינו וא"י מתי או ניכר שף קצת עכ"פ ריעותא בשמוטה אבל ריעותא דעיכול שאין שום שם טריפות על זה תהא מצרכת בדיקה לשמוטה לא נראה כלל. מכ"ש דאם לא בדק דכשר. וק"ו הדברים היכא דבדק וראה שלא נשמט. שיהי' חוששין שוב לומר פן לא ראה יפה וטעה ברואה. זה אין הדעת סובלתו כלל וכלל. דכללא בכה"ת כולה אין מחזיקין ריעותא מספק וכי ניתנה תורה למלאכי השרת. וכיון שראה שהיא מונחת בתוך האסיתא שלימה הרי אתברר שלא נשמט אפילו לדברי ר' פייוויל. א"כ הדר הדין עיכול בלי שמוטה כשר מהש"ס ושמונה ועשרים פוסקים

ג כתב הרי"ל על ההיתר הרב מקארסאן דזה קשה המציאות וא"א בקיאין אם נתרחק. טעה הרבה אם הוא אינו בקי הפוסקים כולם בקיאין בזה ולא אישתמיט חד מהן לומר בזה דלא בקיאין כמו שכתבו בשמוטה דאין בקיאין בעיכול. ובזה סתמו כולם דכשר. והכי יודע יותר דינים מהנוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' י"ז) דאין שום צורך בקיאות לזה וראי' מפורשת דבקיאין מהלבש"ר (בפתיחה לדיני טריה"ע סי' נ"ו) דכל שהעצם האסיתא קיים אין לחוש שמא העצם הבוכנא שף וניזוז דהאסיתא מעכבו מלזוז עיי"ש: