שו"ת ברוך השם רסב

ספיקא דדינא ולהקל אבל באמת לדידי נראה דלא שייך דברי המע"ר לכאן. ובנדון כזה אשר ילך ויהי' כופר ח"ו בכה"ת כולה. גם המע"ר מודה והוא לא אמר רק לעבור על כולם אבל לכפור בהם חלילה ודאי חייב ליהרג ולא יכפור

ו דהנה יש לעיין באמת להבין למה בשלשה ע"ז ג"ע ש"ד יהרג ואטו כתיבי בתורה כן ומנלן להעמיד הפסוק דבכל נפשך על השלשה אלה דייקא. אבל באמת בשלמא הא דג"ע וש"ד שפיר. דהיינו דהנה מבואר בספר (קרית ספר להמבי"ט ז"ל בהקדמתו פ"א) דביאר שם לברר איך התורה שבע"פ נלמדת מתורה שבכתב. וכתב דדבר הנלמד בסברא הוי כמפורש בהדיא בקרא עיי"ש. וכן חידש שם דהקישא למ"ד דעדיפא מגז"ש הוי נמי כמפורש בהדיא בקרא. ושם בפ"ב הביא דהרמב"ם (בה' בכורות) סובר דאין היקש כמפורש בקרא. אבל דעתו של הקרית ספר הוא דהיקש ודאי כמפורש בקרא. דהא מסיים שם בפ"א דהחמשה החלקים הראשונים וכן השביעי הוי כמפורש בקרא ובאמת י"ל דע"כ לא אמר הר"ם דאין היקש כמפורש רק היכא דהוי ההיקש מיתור אות דמוסיף על ענין ראשון כהא דש"ס (ב"מ ד' צ"ד) וכי ישאל וא"ו מוסיף ואיתקש תחתון לעליון עיי"ש. אבל היכא דההיקש גופא מפורש בהדיא בכתוב מפורש אין ספק כלל. וא"כ ג"ע וש"ד הוי סברא וכל דבר הנלמד בסברא ידוע בהקרית ספר דהוי כמפורש בקרא יעויי"ש. וממילא ג"ע נמי דהא איתקש לרוצח מכי כאשר יקום איש. אבל ע"ז מ"ט. א"ו דהוא פשוט דהוא הא ככופר בכה"ת כולה. וממילא יותר מזה אם הוא יהי' כופר בכה"ת כולה הגם שאינו עובד ע"ז ודאי דחייב ליהרג ולא יעבור. כן נלפע"ד ברור ואמת בזה: משה בהרב ר' יעקב יוסף ז"ל מו"צ מהאראדישץ

סימן ע"ט

ב"א הרה"ג ר' י"צ נ"י הקשה על הפרי מגדים מש"ז בסי' צ"ד ס"ק י"ג דמבאר דעת הט"ז דמשום השמנונית בעי כ"נ גם באב"י ולא סגי בקליפה דשוה לסי' ק"ה. והא בסי' צ"ו סק"א כתב הט"ז בעצמו דבקליפה סגי. עכ"ד ולכאורה היא קושיא נכונה. והשבתי לו בזה דלפע"ד נוכל לתרץ בעז"ה דבר על מכונו. ובב' אנפין. פן הא' כדברי הפרמ"ג ומ"מ לא קשה מידי עליו. הפן הב' להיפך מדברי הפרמ"ג. וזה החלי בעזר צורי. אופן הא' כן הוא. רק דמקודם מוכרח אני להקדים הקדמה אחת וזה תוארה. הנה ראוי שתדע שיש שני כדי נטילה. א' היכא שהנטילה מדינא. וב' היכא שהנטילה רק לחומרא. והיינו היכא שהוא שמן ומפעפע בכולו ויש ס' אז הכ"נ רק לחומרא. אבל היכא שהוא כחוש דלפי הכלל שלדעת המחבר חם לתוך חם בלי רוטב גם באיסור מ"ע אינו אוסר רק כ"נ. ורק לדידן משום דא"א בקיאין בין כחוש לשמן אוסר עד ס' אז נהי שיש ס' מכ"מ הכ"נ אוסר מדינא. ודבר זה מבואר בהדיא (בפרמ"ג סי' ק"ה בשפ"ד ס"ק ט"ו. ובמש"ז שם ס"ק י"א עיי"ש). ועיין עוד (בפ"ת סי' ק"ה ס"ק י"א בשם שו"ת שמן רוקח) ופירוש הדבר דחומרא ודינא הוא. דהיכא שמפעפע דכל החתיכה נאסרת עד ס' כמו בבישול אז מדינא דש"ס לא בעינן יותר רק הרשב"א ז"ל חידש מדעתו דנהי דיש ס' מ"מ צריך ג"כ נטילה משום דבאותו מקום האיסור נסרך ונדבק ביותר (עיין ט"ז סי' ק"ה ס"ק י"א) וזה אינו אלא חומרא בעלמא. אבל היכא שהוא כחוש הרי אין האיסור הולך יותר מכ"נ. וכדי נטילה זו היא מדין הש"ס. וד"ל. והשתא נחזור לדברי הט"ז שבסי' צ"ד ס"ק י"ג דהט"ז העלה דבין בסכין ב"י ובין אב"י צריך ס' בב"י צריך ס' נגד פליטת הסכין ובאב"י צריך ס' נגד השמנונית. ועוד זאת דבין בב"י ובין אב"י צריך ג"כ כדי קליפה דהגם דיש ס' אפ"ה שם נדבק ונסרך האיסור טפי והוא כהרשב"א שבסי' ק"ה סעי' ה' דנהי דשמן ומפעפע בכולו אפ"ה צריך כ"נ. וא"כ מוכרח הי' הפרמ"ג לפרש כדי קליפה של הט"ז כוונתו כ"נ. ורק שיגרת לשון דהרי"ף. דהא מהרשב"א נובע. והרשב"א והמחבר שהביא הרשב"א בסי' ק"ה והרמ"א והש"ך והט"ז שם כולם כ"נ נקטו ע"כ ג"כ כאן כ"נ וכ"ק דנקט הט"ז כאן בסי' צ"ד ס"ק י"ג לאו דוקא ר"ק כ"נ. ואני מוסיף עוד דלהכי באמת לא דק המחבר כאן ונקט לישנא דכ"ק הגם דבעי כ"נ משום דכיון דאינו אלא חומרא הכ"נ זאת לכן לא דק. והשתא מה מאד ניחא לפ"ז דברי הט"ז בסי' צ"ו סק"א דהקשה למה שם בסי' צ"ו דק המחבר ונקט כ"נ ובסי' צ"ד נקט כ"ק ולא דק בלישנא ותירץ דבסי' צ"ד כיון דיש ס' הרי הכ"נ אלא חומרא. דהא ע"כ מוכרחין אנו לפרש שם בסי' צ"ד ברישא דבעי המחבר ס' ולא סגי נטילה כדין חם לחם בלי רוטב לשיטתו ע"כ דמשום שהוא שמן הבליעה שבתוך הסכין (וזה דלא כמ"א סי' תנ"א ס"ק ל"ז ודו"ק) או שהבשר שמן (ג"כ דלא כמ"א) או משום דדוחקא עדיף (והמ"א ע"כ סובר רק תירוץ וזה ודו"ק) כהש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ז. א"כ הרי הכ"נ אינו אלא משום חומרא לחוש להרשב"א דשם נסרך האיסור טפי לכן כיון דאינו אלא חומרא לא דייק לא המחבר ולא הט"ז בלישנם ונקטו כ"ק במקום כ"נ. משא"כ כאן בסי' צ"ו דאינו מתפשט יותר הרי זה הוא מדינא הכ"נ כמו בכחוש חם לחם דודאי כ"נ מדינא האיך אפשר שלא לדייק בעיקר וכלל גדול כזה דבידוע דכ"נ בעינן מדינא לנקוט כאן לשון כ"ק במקום כ"נ. זה כונתו של הט"ז שבסי' צ"ו סק"א. וז"ש הט"ז שם דהתם (גבי ט"ס וצ"ל גם) גם הקליפה "אינו "הכרח "כל "כך דהא יש ס' עכ"פ נגדו והיא רותח ומוליך הטעם בכולו עכ"ד. פירושו דאינו אלא חומרא כיון דמתפשט בכולו משום רותח ושמן או משום רותח ודוחקא כנ"ל. הרי לפי הכלל דהשמן רוקח והפמ"ג הנ"ל כ"נ אלא חומרא ואינו הכרח כ"כ דאלו בשלוהו בלי הכ"נ שרי בדיעבד לכן לא דייק ונקט כ"ק הגם דצריך ודאי כ"נ משא"כ כאן דאינו מתפשט כלל יותר מכדי נטילה פי' דהוה הכ"נ מדינא צריך לדייק בכה"ג ולינקוט לשון ברור ואמת וד"ל. ולפ"ז בהש"ס עצמו דפסחים שנקט סכו בשש"ת יקלוף מקומו לדברי הרשב"א אליבא דהט"ז קשה ודאי למה נקטו דיקלוף ולא יטול מקומו. ובהש"ס א"א לתרץ דלא דייק בלישנא. (ובאמת הפמ"ג בסי' ק"ה מש"ז סק"ז הביא קושיא זאת על הש"ס לפי הרשב"א אליבא דהט"ז ונשאר בצ"ע עיי"ש). ועוד יש לי לעצמי לבאר דהא קשה מאוד מהט"ז עצמו באותו ס"ק בסי' צ"ד ס"ק י"ג שסיים שם והביא שוב ראיתי באשר"י בפג"ה וכו' עכ"ל התם ג"כ קאמר אחר שיש ס' רק שיש חשש ממש מחמת מקום הנפילה בזה סגי בקליפה ולא צריך נטילת מקום כנלפע"ד פשוט עכ"ל הט"ז מה נוכל לפרש כאן דהא דייק היטב הט"ז לומר דרק כ"ק ולא כ"נ. אמנם גם זה ניחא דמוכרח לומר דרק על חום השחיטה קאי דבלא"ה חום של בית השחיטה אינו יותר מכדי קליפה ולא על רותח דהבשר. העולה לדינא לפי"ז להט"ז לא מהני הסברא דהש"ס דסיכה משהו עבדי לי' לשום דבר דלעולם ס' בעינן נגד הסיכה הגם שהוא משהו ודבר מועט. וגם חומרת הרשב"א דנהי דיש ס' בעינן כ"נ הכל כדינו ופליגא זה על הב"ח והש"ך ס"ק כ"ט דלדידהו משהו ודבר מועט לא בעינן ס' נגדם ואינו אוסר רק כדי קליפה ולא כ"נ כלל. כל זה הוא ע"פ האופן הא'. אמנם יש לפע"ד אופן ב' לפרש כאן דברי הט"ז בסי' צ"ד ס"ק י"ג באופן אחר דלא כהפמ"ג דבאמת נלפע"ד דהוא דוחק גדול מאוד אחרי רואינו שזכר הט"ז כאן יותר מעשרה פעמים לשון כ"ק שנימא כ"ז לא דייק בלישני' זה דבר שאין לו שחר. וגם הסיום שלו הנ"ל ילך רק על חום השחיטה ג"כ דוחק גדול. ועל כולם שישאר הש"ס בקושיא כאשר עשה הפמ"ג בסי' ק"ה מש"ז סק"ז ודאי קשה מאוד לכן