שו"ת ברוך השם רסא

סי' קכ"ד) ובאמת נ"ל להלכה דהדין עם הש"ך ז"ל גם לקולא דמותר גם ללות מהן בריבית אחרי שדינן כעכו"ם גמורים. והגם שכל האחרונים תפסו על זה האיך יש כח בידינו לעקור ולגזור גם להקל. אשר ע"ז העירו כולם היינו התפארת למשה וגם התפארת צבי והחוות דעת. והנה מכולם נשמט כרגע דברי (ב"ש מפורש באה"ע סי' מ"ד ס"ק י"ג) דהביא דהש"ס דסוף פ"ק דיבמות הוא נגד דברי המשמעות שבש"ס דחולין ומסיק להדיא דלפי דברי הש"ס דיבמות הם כעכו"ם גם לקולא נמי והיינו כהש"ך ז"ל. ועיין נמי גם בספר (עצי לבונה יו"ד סי' קנ"ט) דהוא הראה ראיה לזה מדברי תוספת (ב"מ דף ד' ע"ב). ובאמת סברת הש"ך הרי מקורה על דברי הש"ס (עירובין ד' ז' ע"א) דתרי חומרי דסתרי להדדי לא עבדינן ולכן אין לנו להשגיח ע"ז שבמק"א יהי' קולא לפי הגזירה אחרי שעיקר הגזירה ורובה ככולה הוא לחומרא וד"ל. א"כ ההלכה פסוקה ומוחלטת עד האחרון שבאחרונים דהלכה כהש"ך דהקראים מומרים גמורים בלי ספק לחומרא לכ"ע וחלילה לעשות מזה שום סניף כלל לצירוף שום סברא. ולא כאשר דימה כ"ת בראש דבריו

ג ומעתה אבא למה שפלפל כבודו ורצה לומר דכלפי שמצינו בהש"ס (דנדרים ס"ב) דשרי למימר עבדא דנורא אנא להבריח ממכס משום דמשתמע לתרי אפי. וה"נ י"ל דכיון דמצינו בש"ס (קדושין מ"ט) ע"מ שאני קריינא או ע"מ שקרא אנא עד דקרי תנ"ך. וה"נ י"ל קראים היינו שקורא מקרא וכיון שיש לפרש כן הוי לישנא דמשתמע לתרי אפי. מרא דאברהם איך לא שת לבו להבין ואיך דימה הענין הזה להתם. הנה אקדים להם מה דאיתא בש"ס (ברכות דף ל"ה ע"א) אמר רב פפא כרם זית איקרי כרם סתמא לא איקרי עיי"ש. ועוד בש"ס (יומא יו"ד ע"א) קסבר ר' יהודא כל בית שאינו עשוי לימה"ח ולימה"ג לא איקרי בית איתבי' אביי והכתיב והכיתי את בית החורף על בית הקיץ א"ל בית חורף ובית קיץ איקרי בית סתמא לא איקרי ועיין כה"ג (עירובין ב') פתח שער החצר איקרי פתח סתמא לא איקרי. ועיין נמי (חולין פ"ח ע"ב) עפר שריפה איקרי עפר סתם לא איקרי. וכן עיין (בחולין דף קל"ט) דרך נשר הוא דאיקרי דרך סתמא לא איקרי. וכמוהו בכמה וכמה דוכתא בש"ס. וא"כ איך טעה כ"ת בדבר פשוט כזה בשלמא בענין הש"ס דקדושין הרי בעינן רק שיהי' יתקיים התנאי שאמר לה שלא יהי' טעות בקדושין שקדשה הנה כל שהוא קורא ג"פ או שקורא תנ"ך נוכל לתארו בתואר הזה שתיאר את עצמו לפני האשה אבל עכ"ז עדיין איך אנו אומרים כאשר נרצה להזכירו את זה האיש המקדש הרי רק עם עוד שם המובהק שלו כמו שנאמר ראובן הקריינא או הבעל מקרא וכמו שנמצא רבבות פעמים בש"ס בעלי מקרא בעלי משנה בעלי אגדה היינו עם שם הידוע שלו מכנין אותו גם בשם תואר שנמצא בו. אבל היעלה על הדעת או על הלשון שנאמר קריינא קידשה בלבד או קראה קידשה הרי מה שם הוא הנמצא בעולם שם כזה לבן אדם. אלא מוכרחין אנו לומר בעל קורא או בעל משנה או בעל אגדה קידשה אבל קריינא סתם או קרא סתם לא איקרי. אבל לאפוקי בשם יהודי או קאראים. הרי אם על שקורא מקרא תפרשו איך סתם קאראים הנקרא משא"כ הכופר בתורה ובנביאים ובכל המצות קאראים סתמא איקרי. ושכח לגמרי כל זה

ד ועתה יראה בעיניו וישמע באזניו איך שתלה זה בזה. הלא ידוע דלכל אדם יש שם עצם שבשם זה הוא מובדל מחבירו שכשיבאו לדבר ממנו ונרצה להודיע ממי אנו מדברין אנו מוכרחין לשם העצם שבו הוא מובדל ועוד יש לכל אדם שם תואר כמו חכם או למדן או עשיר או מנגן וכיוצא. וזהו על אדם פרטי. ועל אומה בכלל יש ג"כ הבדל בשם להודיע מאיזה עם הוא. והנה נראה בענין הפאס. הנה תקפיד הממשלה שיהי' כתוב בהפאס שמו ושם אביו ושם עירו וחניכתו שהוא ג"כ דבוק וצרוף לשמו. ואח"כ תקפיד שיהי' כתוב מאיזה עם ואמונה הוא. אבל לא נשמע בכל אפסי ארץ שיהי' קפידא כלל לכתוב בבילעט תואר האיש אם הוא חכם או למדן או בעל צורה וכדומה. וא"כ איך תאמר שזה שכתוב בבילעט קאראים היינו שקורא מקרא אטו ראינו ושמענו בעולם שיכתבו כזה בבילעט שם תואר ומעלה של האדם. ומלבד זה הוא הבל לומר כן דאטו בפאס של הקיר"ה מדברין בלשון הקודש או ארמית שתוכל בשום רמז לפרש כן הלא הא כל מדינה ומדינה בכתבה וכלשונה תדבר ותכתוב. ובשלמא אם תפרש עליו שהוא מן הכת של הכופרים שפיר הדבר שנכתב בבילעט כן שכן קוראים אותו גם האומות כולן את הכופרים בתורת משה בשם קאראים. אבל אם תרצה לפרש שהוא קורא מקרא א"כ מה לכהן בבה"ק ומנין בא שם זה לכאן לפאספורט. כלל הדבר דבר זה מביא לידי גיחוך לומר סברא כזה

ה ואח"כ כתב כ"ת דגם בלשון ב"א מצינו לחלק בכך ונשא ידיעתו למרחוק למקום שלא הלך אדם שם. ומה מאוד היטב אשר דיבר בזה לבטל כל דבריו אלה כבוד אחי הרב הגאון מוה' ברוך עסמאן בעהמ"ח ספר "חד וחלק" שהראה כמו רגע איך ששכח כבודו משנה מפורשת (בנדרים ד' ל"א ע"ב) קונם שאיני נהנה מערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי או"ה ק להיפך עיי"ש ומפרש המשנה עצמה שאין הערלה קרויה אלא לשום נכרים. וכן היא הלכה פסוקה בטוש"ע עד האחרון שבאחרונים. וה"נ אם בלשון ב"א אתית עלה הרי ע"פ זאת המשנה הדין חרוץ דכל לשון קאראים אצל בני אדם בין בלשון ישראל בין בלשון העמים אין לשון קאראים קרוי רק על הכופר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת ואיך יאמר היפך כזה. ועוד מה ענין קאראים לקריינא או קראה. בשלמא בעבדא דנורא שפיר כהאי לישנא ממש עם כל האותיות והנקודות ממש שייך נמי בעבדא דקוב"ה נמי יאמר עבדא דנורא אבל הכא אם יחיד הוא בעל קורא או קריינא ולא קאראים. ואיך לא דקדקו בזה. ואטו מצאתם בכל התורה שבע"פ שום רמז בשום מקום שיהי' ישראלי נמי בשם קאראים. וכאן נמי הא בש"ס עצמה קרא אנא דוקא. ובר"ם ע"מ שאני קורא. ובטור נמי קראה אנא. ובשו"ע נמי ע"מ שאני קראה. אבל לא קאראים. זה לא דמי לקראה. ובהפאס הא נכתב בלשון קאראים. והרי כל החילוק בין צדיקים שכל ישראל נקראו בשם זה וכמו שנאמר ועמך כולם צדיקים והרשעים ההם נקראו ג"כ בשם כזה ממש צדוקים ואין הבדל בהם רק בחילוק משהו שזה ביו"ד וזה בוא"ו אחר הדל"ת. ומכ"ש בין לשון קאראים לקראה

ומעתה אראה לו איך שכבודו טעה בזה. והנה ניחזי אנן אם ע"פ ד"ת מחויב ליהרג ואל יעבור בנדון כזה. הנה קיי"ל בכה"ת דבאלו השלשה ע"ז. ג"ע. ש"ד. יהרג ואל יעבור. והיינו אפילו אם לא הי' שעת גזירה ואין האונס מכוין להעבירו על דת אלא מתכוין להנאתו ואפילו בצנעה אפ"ה באלו השלשה יהרג ואל יעבור. אבל בשאר כל המצות יעבור ואל יהרג אם לא הי' בשעת הגזירה ומכוין להנאתו או שהי' בצנעה. עיין כל זה בביאור (בספר החינוך ובס' מצוה"ש פ' אמור). והנה יש להסתפק אם רק בא' מכל השאר מצות אבל אם כופין אותו לעבור על כולם או רובם שהם ככולם אם בזה ג"כ הדין דיעבור וא"י או אחרי שבאים להעבירו על כל המצות אפשר ששקולים כא' מהשלשה. הנה מצינו להמעשה רוקח שעל הרמב"ם (ח"א פ"ה מיסה"ת ה' א') שסובר בהדיא דגם על הרבה משאר מצות נמי הדין דיעבור. ועיין (בפ"ת סי' קנ"ז סק"א) שהביא דמהרדב"ז (חלק א' סי' צ"ב) משמע דפליג עלי'. אבל לפי"ז אחרי שמצינו דברי הב"ח (ביו"ד סוף סי' קנ"ז) דכל היכא דהוי ספק אם יעבור וא"י או יהרג וא"י פסקינן להקל דהוא ספק נפשות ולהקל. וא"כ לכאורה אחרי שהמעשה רוקח והרדב"ז מחולקין בזה הוי