שו"ת ברוך השם רס

עליו הכלל אונס רחמנא פטרי' וילפינן זה מולנערה לא תעשה דבר וכו'. אבל היכא דלא הי' לו אונס מיתה רק אונס ממונו הנה זה לא ידעינן דיהי' ע"ז שם אונס. אך עכ"פ אם רוצין ליטול ממנו כל ממונו י"ל נמי דהוי ע"ז שם אונס דהרי יש לך אדם שממונו חביב עליו יותר מגופו. אבל לאפוקי אונס כזה דנהי דלא הוי על זה רצון גמור אבל שם אונס מי קאי ע"ז. דהרי אטו לא נמצאו כמה וכמה רבוא מישראלים הדרים בעיירות אחרות. ובפרט שיש לנו כלל גדול וחזק מדברי (מהר"ם אלשיך שהובא בחושן משפט כמה פעמים) דמניעת הריוח לא מיקרי הפסד כלל. וא"כ איך נוכל לקרוא לזה שם אונס מה שטועה בדעתו דכשיצא ממקום הזה לא ירוויח פרנסתו. ובפרט שיש לפנינו דברי הרמ"א ז"ל המפורשים (ביו"ד סי' קנ"ז סעי' א') וז"ל כל מי שדינו ליהרג ועבר ולא נהרג אע"פ שחילל השם מכ"מ נקרא אנוס ופטור ודוקא שלא יוכל לברוח אבל אם יכול לברוח ואינו עושה הרי הוא ככלב שב על קיאו ונקרא עובר במזיד עכ"ל. הרי ממש כשאלתינו דבנ"ד נמי הרי כל אונסו שמצוין לו לברוח ולצאת והוא אינו יוצא הרי בהדיא דהוי עובר במזיד וכיון דהוא עבר במזיד ואין עליו שם אונס הרי אין ספק דאבד חזקת כשרותו ונאמנותו. ורק מגעו ביין יש להתיר אבל לשתות יינו ודאי דאסור דהא אין לו נאמנות. ומכל שכן דיש לומר דמטעם קנסא לקונסו שלא יהי' הדור פרוץ בכגון זה וישמעו וייראו ולא יזידון עוד ודאי אחרי שהשעה צריכה לכך דיש להרחיקו ולאסור פתו ויינו לכל דבריהם. ומכל שכן לצרפו למנין ולזימון ולכל דבר שבקדושה דודאי יש לחושדו למאוד פן באמת נמי יש בו שורש פורה ראש ולענה נהי דאין אדם נפסל על ידי עצמו בדבר עבירה היינו מטעם דאמרינן דאין נאמן כלל לומר שעבר עבירה זו מטעם דאין אדם משים עצמו רשע (עיין בר"מ פי"ב מה' עדות ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעי' כ"ה) ואפילו בזה קיי"ל (בשו"ע חו"מ סי' צ"ב) דאפילו על ידי עצמו אין מוסרין לו עדות מעתה לכתחלה והביא זה נמי (הרמ"א בסי' ל"ד סעי' כ"ה בהג"ה עיי"ש) אבל כל זה כשלא ידענו אבל כאן כשאנו רואין בעינינו דכזה עשה הרי רשעו לפנינו ובארנו דלכתחלה ודאי דאין עוברין בשום אופן על דבר עבירה כזה. ואפ"ה זה הגבר עבר על זה לפנינו א"כ למה לא ניחוש בו שבאמת שגם בלבבו כופר הוא בתורה שבע"פ כולה. אחרי שאבד לעינינו חזקתו וכשרותו שוב יש לחוש בו לכל עבירות שבתורה. וע"כ לפי דעתי שע"פ ד"ת בדיל הוא כהיום ולהלאה מכל אחיו ויתמו חטאים מן הארץ ותרוממנה קרנות צדיק. בעה"ח אור ליום עש"ק פ' ויצא ו' כסלו שנת תרמ"ז לפ"ק: דברי משה בהרב ר' עעקב יוסף ז"ל מו"ץ מהאראדישץ

סימן ע"ח

העתק תשובתי מה שהשגתי על הרה"ג אב"ד דק"ק ברעזן על ענין הקאראים

בעז"ה יום ד' וישלח ידא כסלו תרמ"ו קיוב: כבוד הרב הגאון החריף ובקי כש"ת מוהר"ר שלום מרדכי הכהן נ"י אב"ד דק' ברעזן

בדבר תשובתם על השאלה אם מותר ליהודי ליקח לו תעודת מסע הנקרא פאס שהוא קאראים למען שיניחו אותו מהקיר"ה לדור בקיוב. שידוע שהגזירה והחוק לכל מי שהוא איש יהודי בדת הקדושה שהוא אינו רשאי עפ"י החוק לדור שם אבל הנכרים וכן הקאראימעס עליהן לא גזרו זה החוק וכמו כן הרבה גזירות המלך מה שנאסר על היהודים לסחור ולקנות הנה בכלל זה לא נגזר על הקאראימעס. ועל כן יצא איש עברי מאחיו ופרץ גדר וקיבל לו זה הפאם ואשר כתבו בשמו שהוא קאראים ובפי כל בני ישראל יקרא למומר ממש. והנה הוא בא והקריב כי יש לו היתר ע"ז מכבודם וע"כ אמרתי להראות להם עד כמה כח הטעה מגעת שרב וגדול ומורה הוראות יתעה בתהו לא דרך ויוציא דבר מסוכן כזה

א ראשון לציון במה שיצא לומר דהקראים דזמנינו נמי הוי כתינוק שנשבה יראה נא בעיניו כמה מתעתע בזה. ראשית לא ראה בעיניו דברי מחבר בשו"ע מפורש (יו"ד סי' רס"ז סעי' מ"ז) וז"ל שהצדוקים בזמן הזה כמו כותי באותו זמן קודם שגזרו עליהם שיהיו כעכו"ם עכ"ל. והרי כותים גם קודם הזמן שגזרו עליהם היו כמומרים. ואשר כן מפורש נמי להדיא במשנה למלך (פ"ה מה' מלוה ה' ב') דמפרש דברי הב"י שהביא הירושלמי דמותר להלותן ומשמע דאסור ללות מהן זה הי' קודם שגזרו עליהם ואפ"ה מותר להלותן. והיינו דהם כמומרים גם אז כיון שקלקלו מעשיהם ורק אח"כ עשאום כע"ג גמורים דגריעי ממומרים. וא"כ הרי הצדוקים נמי כמומרים גם להב"י. וכ"ז נעלם מכבודו. ותימה עליו שלא ראה בספר חוות דעת שכתב נמי כן. עיין בדבריו (הלכות רבית סי' קנ"ט ביאורים סק"ד) וביותר תמה אקרא על כ"ת איך שכח דברי משנה למלך מפורש דגם להסברא שהקראים דינן כתינוק שנשבה היינו רק עליהן בעצמן להך הסברא אבל ישראל שהולך ונעשה קראי נעשה מומר גמור א"כ הרי צלל כבודו במקום מסוכן והעלה חרס בידו דמה הועילו לו דברי הב"י גם לפי שלמדתם בדבריו לענין הזה דשאלתכם הרי זה הולך עתה ועושה עצמו קראי פוסק המל"מ מפורש דהוא לכל הדיעות מומר גמור בלי ספיקא ופקפוק כלל. עיי"ש בדברי המל"מ הנ"ל

ב ועתה אבא להראותו איך שלא שת לבו כלל לעיין בדברי הפוסקים שמפיהם אנו חיים והם מצויין לכל מורי הוראות. כבודו הביא רק דברי הש"ך (יו"ד סי' קנ"ט סע"ק ו'). ומסיק כבודו די"ל להלכה דלא כהש"ך אלא דהקראים יהיו כתינוק שנשבה. אתפלא איך יצא מפיו כזה. הדברים ההם שבש"ך הזה הנה ישנן עוד בב' מקומות שלא ראה אותם כ"ת מדלא הביאם (עיין חושן משפט סי' קע"ה בש"ך ס"ק ל"ג) דהקונה מן הקראים כקונה מן העכו"ם ואין המצרן יכו לסלקו. ועוד כזה (ביו"ד סי' רס"ז בש"ך ס"ק נ"ט) ג"כ כתב דקראים דהשתא קלקלו מאוד. ודינן כעכו"ם. עוד נעלם מהם דברי הש"ך עוד בנקודת הכסף (ביו"ד סי' קכ"ד) שם מסיק להדיא עוד הפעם מחדש דמנסכין היין במגען כמו עכו"ם רק דשרי בהנאה יעויי"ש. הביאור הגר"א מווילנא אשר רבינו הגאון מלבוב כמה פעמים מזכירו בתשובותיו בספרו שואל ומשיב מזכירו בשם התנא האלקי. הנה גם הוא כאן (ביו"ד סי' קנ"ט) לענין הקראים כתב עיין ש"ך עכ"ל הרי פוסק כהש"ך. הבית הלל (ביו"ד סי' רס"ז) אע"ג דהוא החולק עם הש"ך בדין הכותים וסובר דרק לחומרא עשאום כעכו"ם אעפ"כ בדין הקראים סובר כהש"ך עכ"פ בזה דלחומרא הם ודאי כעכו"ם גמורים. וכתשובת ר' בצלאל אשכנזי. התפארת למשה שעל היו"ד הגם שגם הוא נגד הש"ך וסובר דרק לחומרא הם כעכו"ם אבל עכ"פ להלותן בריבית פוסק גם הוא כן וכן הוא דעת החוות דעת דקראים להלכה פסוקה דמותר להלותן בריבית דהם ודאי כמומרים. ועוד ביותר יראה בדברי להתוס' יו"ט פ"ז דנדה) די"ל רק אע"פ שחטא ישראל הוא אבל עכ"פ מומר הוא אחרי שכופר בכל התורה שבע"פ. וכל זה גרם לכבודו שלא נתן אל לבו לראות דברי המבי"ט שהביא הש"ך. ואפשר מחמת שראה בלשון הש"ך חלק ב' בהמבי"ט ופשפש ולא מצא. אבל הוא ט"ס וצ"ל ח"א וכן הוא באמת בדברי (שו"ת המבי"ט ח"א סי' ל"ז וסי' ל"ח) העתיק שה תשובת רבינו שמשון שם היו רואין דברים יוצאים מחדרי בטן על הקראים שבזמנינו איך שהחליט עליהם שדינן כעכו"ם וכן נעלם מכבודו דברי הב"י עצמו (בבד"ה סוף סי' קכ"ח) וכן במה שהביא תשובת הרשב"א בסי' קי"ט (והובא בנקה"כ