שו"ת ברוך השם רנז

באמת לא הובא בש"ס בבלי כנוסח זה. דבכל הש"ס לא הובא רק הכופר בעכו"ם כמודה בכל התורה כולה, וכלשון הר"ן דפסחים. (עיין קדושין מ' ע"א נדרים כ"ה ע"א שבועות כ"ט ע"א חולין ה' ע"א) אבל להיפך הלשון דהמודה בע"ז ככופר וכו' לא נמצא. אבל באמת כן הוא נמי בספרי פ' שלח (וכן הביא הר"ם ז"ל בפ' ב' מה' עכו"ם הל' ד') אות באות כלשון הספרי ורש"י. ואם בע"ז שהיא רק הנלמד מחמת שהוא ככופר בכה"ת. רק בכף הדמיון. הוי כך דיהרג ואל יעבור מכ"ש בהעיקר עצמו ממש. היינו לכפור באמת בכה"ת כולה ח"ו. מי יוכל למימר שום ספק בזה. דודאי ע"ז חייבין אנחנו בנ"י כולנו למסור עצמנו למיתה ושלא לכפור בכה"ת כולה. ודברי המעשה רוקח אמורים רק על לעבור על מצות הרבה. אבל לכפור בכה"ת הא מזה לבד ידעינן ע"ז מכ"ש זה עצמו. ובפרט שהדברי מעשה רוקח ג"כ תמוהים הם ונעלם ממנו לע"ד דברי רש"י שכתב לעיל מרש"י הנ"ל וז"ל מה העובר על כל המצות פורק עול ומפיר ברית ומגלה פנים אף ע"ז מפיר ברית ופורק עול ומגלה פנים הרי גם לעבור על כל המצות ולא לכפור ג"כ הוי כע"ז ממש. וכשם דבע"ז יהרג וא"י כן נמי בלעבור על כל המצות וד"ל. ואחרי שזכינו לברר ספיקן. הנה עתה יצא לן דין חדש עוד בבירור. דאם יאנסו ויכפו את א' מישראל שיהי' קראים. ג"כ חייב למסור נפשו למיתה. דהרי הם הקראים הכופרים בתורה שבע"פ כדאיתא (בש"ך ביו"ד סי' ב' ס"ק כ"ד וביו"ד סי' קנ"ט) ועיין נמי (בב"י סי' קי"ט בבד"ה ובסי' קכ"ח ביו"ד בבד"ה) והרי זה דבר ידוע דכל העיקר התורה כולה היא רק התורה שבע"פ ובלעדה אין תורה כלל. וכאשר דבר זה אין צורך לדבר כלל, א"כ נהי דהקראים לאו עובדי ע"ז הם. ומה"ט באמת יש כמה פוסקים דמתירין מגעם ביין גם בשתי' כדברי (הט"ז והב"ח ביו"ד סי' קכ"ד ס"ק ב') ואפילו לדברי הנקה"כ דמחמיר שם בס"ק כ"א על מגעם ביין היינו רק בשתי' אבל בהנאה לדידי' ג"כ שרי דאין פלחין לע"ז עיי"ש. אבל אעפ"כ אחרי שהם הכופרין העיקרים בתורה שבע"פ לגמרי א"כ הוי לזה שכופין אותו שיהי' מקראימעס כאלו כופין אותו לכפור בכה"ת כולה לבר מע"ז דבררנו לעיל דיהרג ואל יעבור. ולפ"ז הנה לכאורה עבר זה האיש על עבירה כזה שהי' מחויב מסירת נפש ממש שלא לעשות זאת

ב אבל עדיין חילוק זה הפרט דשאלתינו דלהיות נעשה באמת קאראים ודאי כנ"ל דיהרג וא"י. אבל לומר רק בפיו שהוא קאראים ובלבו באמת מודה בכל התורה כולה ובדברי חז"ל הקדושים. מנלן דגם זה הוי עבירה חמורה. אבל כיון שבררנו דהקראים הם כעכו"ם גמורים. אחרי שכופרים בכל התורה כולה. רק לדין א' מהתורה חלוקים קצת משום דלא עובדין לע"ז לכן לא מנסכין היין. (ואשר בזה הראתי ראי' ברורה ונכבדה להחקירה שנתעוררה בין הגאונים האחרונים אם המחלל שבתות בפרהסיא כיהודים רבים שבעוה"ר יש אם מנסכין יין במגען. ולא זכרו כולם להביא ראי' מפורשת מהקראים דפסקו רוב האחרונים להקל אע"ג שהם כופרין בכל התורה שבע"פ ודאי דהוי מומרין לכל התורה כולה אפ"ה אין מנסכין. מכ"ש רק המחלל שבת וד"ל). אבל באמת הא הויין כעכו"ם ממש א"כ כשאומר בפיו שהוא קאראים הוי כמו שאומר בפיו עכו"ם הוא וא"כ נעתיק עצמינו להדין אם יכול אדם להציל עצמו מהריגה בזה שיאמר עכו"ם הוא אם רשאי. ונציגה לפנינו דברי (הרא"ש בריש פרק ב' סי' ד' דע"ז) וז"ל אין לדקדק מכאן שיהא מותר לישראל לומר עכו"ם הוא כדי שלא יהרגוהו דודאי כופר בעיקר הוא דכיון שרוצין להורגו אם לא יהפוך לדתם ויהי' עכו"ם כמותם ודאי כשאומר עכו"ם הוא הודה לדתם וקיבל עליו אלוה שלהן עכ"ל. והא לך לשון (הטור יורה דעה סוף סי' קנ"ז) אסור לאדם לומר שהוא נכרי כדי שלא יהרגוהו. דכיון שאומר שהוא נכרי הרי מודה לדתם וכופר בעיקר עכ"ל הרי חזינן הדין פשוט להרא"ש וטור דאסור לומר בפיו לבד נמי אע"ג דבלבו יכול להיות שכופר בעכו"ם ומודה בכל התורה אפ"ה בהך אמירה לחודא חייב למסור נפשו וליהרג ולא לעבור לומר דיבור הרע הזה שעכו"ם הוא. וא"כ כה"ג נמי באמירה שלו שהוא קאראים שבארנו שהוא שוה כמו שאומר שהוא עכו"ם. אחרי שהקאראים כופר בכל התורה שבע"פ. א"כ הרי אפילו אם בלבו לא כן יחשוב אפ"ה אסור. והוא מהני מילי דיהרג ואל יעבור

ג אבל להחליט הדבר לפסוק הלכה למעשה צריכין אנו לצדד מתחלה אולי יש לן לפתוח בזכות תחלה ובפרט בדיני נפשות שקיי"ל (במשנה סנהדרין ד' ל"ב) דפותחין בדיני נפשות לזכות ואין פותחין לחובה. ושאלתינו הרי נוגע לדיני נפשות ממש אם נדון בזה הדין דיהרג ואל יעבור וע"כ נתתי את לבי לעיין בדין הזה ביותר עיון. וראיתי שיש לכאורה באמת מקום גדול לצדד לכף זכות. ולהראות דיש סברות נכונות לחלק הדין דנדון דידן מדין הרא"ש והטור. דהנה נקדים לבאר איך כתב הרא"ש ז"ל דין זה שאסור לומר עכו"ם הוא להיות ניצול מהריגה. והרי יש סתירה ע"ז לכאורה מדברי עצמו שכתב (בב"ק ד' קי"ג ע"א) [ובדפוס הש"סין השני פערטיל דנדפס בווארשא שם הדפיסו המדפיסים דברי הרא"ש ההם כי בדפוס זיטאמיר בהש"סין הגדולים השמיטו דברי הרא"ש אלו] דלר' עקיבא דהתיר ללבוש כלאים כדי להבריח המכס כתב הרא"ש דהטעם לפי שאין נותנין מכס מאותן הבגדים אבל אין לפרש שמתוך שהוא לבוש יהא נראה כעכו"ם ולא יטלו ממנו מכס דבהא לא הוי שרי ר"ע דהרי נראה ככופר שהוא יהודי כדי לפטור מן המכס עכ"ל הרא"ש ז"ל. הרי להיפוך דמשמע רק דכדי לפטור ממכם שהוא רק ממון אסור להיות נראה ככופר שהוא יהודי אבל לענין הצלת נפשות מסכנה הי' שרי להלביש א"ע בבגדים להיות נראה כעכו"ם דאל"כ למה לו להרא"ש להביא זה כלל דאסור כדי לפטור מן המכס דהרי ק"ו מה אפילו להפטר ממיתה אסור כ"ש ועאכו"כ לפטור ממכם. א"ו דהרא"ש גופי' לא אסר להיות לבוש ולהתראות כעכו"ם היכא שיש סכנת נפשות. וכן באמת מבואר בנמוקי יוסף שם להדיא כן דכדי שלא יכירוהו מפני פיקוח נפש שלא יהרגוהו משנה מלבושיו במלבושי עכו"ם שרי עיי"ש. וכן באמת פסקו הדין כן ובשו"ע יו"ד סי' קנ"ז סעי' ב' במחבר וברמ"א) דמותר להתלבש במלבושי עכו"ם שלא יכירוהו שהוא יהודי היכא שיש סכנת דנפשות רק כדי להציל ממון אסור עיי"ש. א"כ הרי הא לכאורה הוי סתירה דמה בין האומר שהוא עכו"ם או מתלבש בלבוש והוא נראה כעכו"ם. וביותר מזה הרי הרא"ש גופי' שם בתשובה שהביאו ג"כ הטור הכא וכן (השו"ע סעי' ג') דמותר לברוח לבית עכו"ם כדי להציל עצמו מסכנת מיתה. אע"ג דגם בזה נראה כעכו"ם וצריך להבין באמת מ"ט. והנה בהלשון בשו"ע איתא כיון "שאינו "אומר "שהוא "עכו"ם. הנה לכאורה הוי הסברא לטעמי' שלא יהי' סתירה מדבריו זע"ז היא דעיקר הקפידא תלוי באמירת פיו עכו"ם הוא בפה מלא דזה גופא הוי כפירה ר"ל כדקיי"ל האומר אלי אתה קבלו באלוה ולא בעינן שיעבוד דייקא. ולכן הקפידו מאוד ע"ז להוציא מפיו ולשונו דיבור רע ומר כזה עכו"ם הוא. אבל היכא שאין מוציא בפיו הלשון הזה ממש אע"ג דעושה מעשה רבים הנראים מהם שהוא כעכו"ם לא הוי קפידא כל כך. ושרי כדי להציל עצמו מסכנת מיתה כה"ג כשלא יאמר בפיו ממש. ואשר בזה באמת יגיד לנו דברי (המדרש רבה פ' וישלח פ' פ"ב) בהני תרי תלמידי דר' יהושע שהיו משנין מלבושן בשעת השמד כמלבושי עכו"ם ולא יכירום שהם יהודים וכששאל אותם הסרדיוט מאיזה בנים הם אם מבניה של תורה לא הכחישו והודו של התורה הם ושיהרגו אותם ולא רצו לומר שהם עכו"ם. הרי בהדיא דרק על הגדת הפה הלשון הרע הזה הקפידו. וא"כ הרי יש לן בזה לצדד בזכות דהרי פאס נמי לא הוי אמירה