שו"ת ברוך השם רנו

בלבד כתיב. הרי דבסתמא אינו ממעט שלא יצטרף עמו עוד דבר אחר וה"נ בזה. וע"ע כה"ג (בב"ק דף כ"ה ע"א) מי שקריו גורם לו כו' מידי ולא דבר אחר כתיב וכו' ועיין תוס' (זבחים כ"ז ע"א) בהא דקאמר יצא זה שאין פיגולו גרם לו אלא איסור ד"א גרם לו שהקשו מש"ס דב"ק הנ"ל. והוצרכו לתרץ דקרא יתירא קדריש וע"ש עוד בזה. וכעין זה מצינו בש"ס (דסוכה י"א ע"א) יתיב ר"י כו' ואמר רב וצריך לנענע. א"ל ר"ה הא שמואל אמרה אהדרינהו ר"י לאפי' וא"ל אטו קאמינא לך דלא אמרה שמואל אמרה רב ואמרה שמואל א"ל ר"ה ה"ק לך דשמואל אמרה ולא רב וכו' הרי דבסתמא לא אימעט רב או שמואל וגם בלשון ב"א מצינו לחלק בכך כמ"ש הרשב"א הובא (בב"י וש"ך חו"מ סי' נ"ו סק"ע) דאם נכתב שעל תנאי כו"כ הושלש נאמן להוסיף עוד תנאי. ודיוקא אם נכתב שעל תנאי זה בלבד הושלש א"י להוסיף ע"ש. הרי דבלא תיבת בלבד לא נתמעט תנאי אחר וה"נ בזה. ובפרט שמצינו כן בש"ס ושו"ע דקראה היינו שהוא בקי לקרות תנ"ך. אך דמ"מ יש לפקפק שהרי כאן נכתב בהתעודה שהוא מהנאציאן של הקראים או גלויבענס גענאסען או לשון אחר כזה וזהו כמו שאומר שהוא מאמונה או מאומה זו ובזה לא יתכן לפרש בע"א כלל. אבל י"ל דגם ישראל הם אומה כזו הקוראים תנ"ך כיון שאין משמעות לשון זה למעט תורה שבע"פ וכמש"ל. ודוקא לשון עדת שאין שונים ממעט בפירוש ועוד נראה דכיון דהוא אינו אומר כלום וגם אינו כותב כן בעצמו רק שמקבל את התעודה של המעטריקל ותעודת המסע מידם לידו בזה ליכא שום הודאה. וראי' מחשובת (הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סי' רכ"א) דגם בנכתב בשטר שנתחייב הלוקח אלף זהובים וקיבל השטר לראי' ליכא הודאה בכך ע"ש. וה"נ בזה. ובעיקר דברי רש"ל וש"ך שכתבו דדוקא בת"ח יש לדין עוד דבנ"ד דצריך לבזבז ממונו וכל רכושו ופרנסתו לכ"ע יש להקל דנהי דבל"ת צריך לבזבז כל ממונו ואפילו בלאו שא"ב מעשה כמ"ש בתשובת הריב"ש (סי' שפ"ז) ודבר זה נעלם מהפרמ"ג (באו"ח סי' רמ"ו במ"ז ס"ק ו') ובכמה מקומות מ"מ היכי דאינו עובר רק נראה כעובר לכ"ע א"צ לבזבז. וכדמוכח בפ"ז דכלאים (משנה ו' ברע"ב ור"ש שם) דא"צ להוסיף רק עד שליש בשכרן אף שנראה כמקיים כלאים דהוי עכ"פ איסור לאו אף שאינו לוקה (ועיין בכ"מ פ"א מכלאים) ויש בזה אריכות דברים בדברי תוס' (ב"ק פ"א. ד"ה אין) וירושלמי בכמה מקומות (ותוס' ע"ז ס"ד ד"ה ר"ע ובמרה"פ על הירושלמי ונה"ש שם ואכמ"ל). וגם במקום מראית עין דע"ז דעת הר"ן דא"צ למסור נפש (וכן הוא באשכול הלכות ע"ז סי' מ"ג). ועכ"פ לדינא בנ"ד שאינו כותב ולא חותם בעצמו. רק שמקבל מיד הכותב לידו כבר כתבתי דליכא בזה הודאה כלל. ובפרט דהוי לישנא דמשתמעי לתרי אפי וא"כ אם יבטל בלבו. ובפרט שיאמר בפה מלא שמכוון רק שקורא תנ"ך. אבל מאמין גם בתורה שבע"פ יש להקל בפשיטות (ועיין ביו"ד סי' רל"ב סעי' י"ד בהג"ה) ובאחרונים כה"ג לענין שבועה. והשם ברחמיו יראה בעני עמו. ויחוס על שארית הפליטה. להטות לב מלכים ושרים לטובה ובימיהם ובימינו יושע יהודה וישראל. ובקרוב תחזינה עינינו בשוב ה' ציון כנפש כל הנאנחים ומחכים במר נפשם להרמת קרן ישראל. ומצפים לישועה ידידו הד"ש באהבה הק' שלום מרדכי הכהן אב"ד דק' הנ"ל

סימן ע"ז

ועתה חלקי אמרה נפשי. לברר בזאת השאלה. עפ"י מה שנשאלתי שאלה כזו. וזה תורף השאלה. ע"ד החוק שיש מהקיר"ה שבקיוב וכיוצא בה עיירות כאלה שאין רשאים יהודים לגור שם בשום אופן. אבל נכרים וכן קאראימעס שהם הקראים בלשון רז"ל. להן אין שום מוחה. ובמשך השנים הקודמים שעד כה שנת תרמ"ז לא הקפידה הממשלה כל כך על דבר החוק הזה. ונתיישבו שם כמה יהודים הם וביתם וזרעם. ומצאו להם פרנסתם בריווח. ועתה התעוררה הממשלה לקיים כדבר המלך ודתו. להוציא כל היהודים הסוחרים הבינונים משם ויצאו משם כמה מאות משפחות בני ישראל עניים ואביונים כי נשבר מטה לחמם בסיבת הגירוש המר הזה. ויצא איש עברי אחד מאחיו ויהפך לבבו מלב כל העם. ולקח לו פאספורט כי הוא קאראים. למען יניחו אותו לגור שם. כי כבד הרעב והעוני בכל הארץ כי ירא פן יחסר לחמו בצאתו ממקום הזה שהשתקע בו שם כמה שנים. ועתה נפשו לשאול הגיעה אם עשה כזה אם לא אבד חזקת כשרות של ישראל בזה. או שיש עליו שם מומר בזה ח"ו. וגם להגיד ליתר הפליטה דבר חוק ומשפט. עפ"י דת תורה הקדושה. אם יש להעלות על הדעת שיעשה בר ישראל מעתה כזה. וזה החלי

תשובה. מראש צורים אראה. לברר מה שיש להסתפק בהא דקיי"ל כלל גדול בתורה שאם יאנסו א' מישראל לעבור על אחת משלש עבירות המפורסמות שהן עכו"ם ג"ע ש"ד דחייב למסור נפשו למיתה ויהרג אל יעבור. איך יהי' אם יאנסו אותו שיהי' כופר בכה"ת כולה. לבר מע"ז וגם לבד מג"ע וש"ד. אם חייב ג"כ למסור עצמו למיתה או לא מי נימא אחרי שקיי"ל שעל שאר מצות האמורות בתורה לבר משלשה הנ"ל הוי הדין יעבור ואל יהרג. א"כ מה נ"מ אם עובר על אחת מכל המצות או על כולן כל שאין בהן אלה השלשה יעבור על כה"ת ואל יהרג. או דלמא כי כל המצות כולן ודאי כחן גדול כאחד משלשה הנ"ל

א והנה ראיתי בספר מעשה רוקח על הרמב"ם (ח"א ה' יסה"ת ה' א') שמפרש שם בהדיא שגם על כולן יעבור בבת אחת ולא יהרג. אך הפ"ת ביו"ד בסי' קנ"ז ס"ק י' הביא בשם הרדב"ז דפליג ע"ז וסובר דעל כולן יהרג וא"י. א"כ לכאורה ספיקא דדינא הוי וספק נפשות להקל. כאשר כתב הב"ח (בטויו"ד סוף סי' קנ"ז) דכל היכא דאיכא ספיקא בדין אם יהרג וא"י או יעבור ואל יהרג הולכין להקל ככל ספק נפשות בכה"ת עיי"ש. וצריך לפי"ז להיות נמי בספק שלי דיעבור וא"י. אבל באמת יש לחלק טובא. דהנה ניחזי אנן למה באמת בע"ז יהרג וא"י. בשלמא ברוצח יש סברא מאי חזית דדמא דידך סומק טפי. ועיין (בספר קרית ספר להמבי"ט ז"ל שם בהקדמתו לפ"א) שמנה שם דרכי התורה שבע"פ איך היא נלקחת מתורה שבכתב. והביא שם דדבר הנלמד בסברא הוי כאלו מפורש בקרא וכן הסביר שם דלמ"ד דעדיפא הקישא מגז"ש הוא נמי כמפורש בקרא בהדיא עי"ש. וא"כ לפ"ז בשלמא רוצח דהיא ש"ד שיש לזה סברא וכמו כן ג"ע דהיקש שלו לרוצח מפורש בקרא כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. א"כ להמבי"ט הוי שפיר ג"ע וש"ד כאלו מפורש בהדיא בקרא דבהני תרתי יהרג וא"י אבל על איסור ע"ז מנלן הא לא מפורש בקרא. דבכל נפשך ע"ז דוקא. ודו"ק אך ע"כ מוכרחין אנו לומר דבזה נמי יש סברא והיינו כדברי רבינו (הר"ן ז"ל בפ' כל שעה) שכתב וז"ל, וה"ט דמפקי מקרא דואהבת בעכו"ם בלחוד. ולא מוקמי בכל מצות. משום דמסתברא דקרא דואהבת בעכו"ם בלחוד. שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה. ובה תלוי עיקר אהבתו של הקב"ה עכ"ל. א"כ לדבריו הנחמדים שפיר הוי ע"ז נמי מילתא דסברא. ושוב הוי ככתוב בהדיא בקרא כנ"ל, וא"כ בשלמא העובר על שאר כל המצות לית לן סברא. אבל הכופר ח"ו בכל התורה כולה הרי מה לן יותר סברא נכונה ומוסברת מזה דהא כל החומר דע"ז הוי רק משום דכשם דהכופר בה כמודה בכל התורה. וכן נמי להיפך. דכל המודה ח"ו בה הוי ככופר בכל התורה כולה. והוא באמת מפורש (ברש"י, במדבר ט"ו פסוק כ"ג) שכל המודה בעכו"ם כאלו כפר בכל התורה כולה. ובכל מה שהתנבאו הנביאים. ודברי רש"י ז"ל ההם