שו"ת ברוך השם רנא

ודאי הוצרך הט"ז להציע דבריו ולהביא תחלה דין התרומה ואח"כ לכתוב מאיזה דין והוא השמיט כלל הדין דתרומה. ועוד קשה בדבריו מה הוצרך הט"ז להאריך כ"כ. דלפי פשטיות דברי הט"ז הא לא חידש לנו כלום בדברי הרא"ש יותר דגם כל הלומד בדברי הרא"ש אומר כן ורק הא דשליחות יד הי' לו לתרץ ותו לא מידי ומה צורך לאריכות ומה היתה כוונתו בזה ומה הי' קשה לו שהוצרך להציע דבריו ולתרץ. והנה כ"ז יבוא לנו אי"ה על נכון בס"ד וגם נתרץ דברי הר"י מאורליינ"ש מהקושיא העצומה הנ"ל דלמה לא דמי הך דינא דכתיבה הן של כל הס"ת והן של כל האזכרות לדין שחיטת קדשים דכמו דהתם בעינן לשמה ה"נ בהאי דינא ולמה ישתנה הדין הזה דבעינן אמירה בפה דוקא. דהיינו טעמא דלא מדמינן זה לשחיטת קדשים דהא דבעינן הכא כתיבה לשמה הא הוי כמו עשיית הציצית דבעינן שתהא נטווין לשם מצות ציצית וכמו עיבוד העורות דבזה שמעבדן לשמן המה נקדשין לשמים דהא מצות קדשי גבוה הם כמו קדשי השם. וכ"כ הנוב"י (מהדו"ק חלק יו"ד סימן צ"ג) עיי"ש. וה"נ מוכח מדברי הרא"ש ריש הלכות ס"ת שפסק הלכה כרשב"ג דבעינן עיבוד לשמה. וסובר כפי' ר"ח דאביי דסובר הזמנה מילתא היא היינו דתיקון הקלף ושרטוטו מילתא היא דבזה הקלף מוקדש דאסור להוציאו לחולין. ומש"ה סובר דלא בעינן עיבוד לשמה דהא בהעיבוד אין שום צורך כיון דבתיקון הקלף יהא הקדש שפיר ורבא דסובר הזמנה לאו מילתא היא היינו דתיקון הקלף אינו מקדשו ומש"ה בעינן עיבוד לשמה שבזה הוא מקדישו שלא יהא מוציאו לדבר חול. וקיי"ל כרבא לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם עיי"ש בדברי הרא"ש. הרי בהדיא כתב הרא"ש דהעיבוד שאנו מצריכין בזה לשמה הוי איסורו דאין מוציאין לדבר חול. כמו לאביי תיקון הקלף ושרטוטו. כן לדידן העיבוד. וא"כ הא זה הוי כמו תחלת הקדש. ומש"ה לא קשה כלום משחיטת קדשים דהתם הא כבר הקדשים מוקדשין ועומדין מש"ה הא דשוחטין בסתם הוי כמו ששוחטן לשמן דסתמן לשמן עומדין כיון דבזה אינו עושה שים מעשה רק דבעינן לשמה ובסתמן נמי כלשמן. אבל הכא דזה שכותב לשמן הא זהו עיקר הקדישן שלא יהא רשאין למוחקו בזה ודאי לא סגי בסתם רק בעינן שיחשוב לשמן. והא דסובר הר"י מאורליינ"ש דבעינן אמירה בפה דוקא. תדע דלאו דפשיטא ליה דבעינן אמירה דוקא רק דזה הוא ממש כמו הספק של רבינו ברוך שמביא הרא"ש בהלכות ס"ת והט"ז (בסימן רע"א) הביאו ג"כ. וראיה דהרי הא בדברי חמודות הלכות תפילין מביא דעת האורחות חיים דבאזכרות בעינן שיוציא בשפתים דוקא ואם לא עשה כן אין להם תקנה עיי"ש. ואם היה פשיטא להו דבעינן אמירה דוקא הא קשה למה כתב שאין להם תקנה הא שפיר כיון דכתובין שלא בקדושה הא שפיר יש תקנה בס"ת למוחקו כדלעיל ולמה סתם דבריו דמשמע דקאי גם על דין כתיבת הס"ת דכשר שלא כסדרן אלא ודאי כמו שאבאר בס"ד

יד דהנה (בשבועות דף כ"ו ע"ב) אמר שמואל גמר בלבו צריך להוציא בשפתים ופרכינן עליה מדין תרומה דמהני גמר בלב שנאמר כל נדיב לב. ומשני שאני התם דהוי תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. ולמ"ד דמלמדין חולין מקדשים לא גמרינן עכ"ל הש"ס. והנה לפי מאי דמשני תחלה דהוי שני כתובים הא מבואר להדיא דבכל דבר לבד מקדשים המתנדבים דבהן כתיב כל נדיב לב בעינן אמירה דוקא לעשותן איסור כמו נדרים וכן קדשים שאינן מתנדבין כגון ערכין וחרמין שהן בכלל נדרים כמ"ש הרמב"ם (פ"א מהלכות ערכין) דהוא עובר כמו על נדרו. והוא בכלל נדר וא"כ לפי תירוץ הראשון בזה ג"כ בעינן אמירה בפה דוקא ולמ"ד דמלמדין ורק חולין מקדשים אין למדין הא יהיה הדין דבזה כגון קדשי שמים אע"ג דאין מתנדבים אפ"ה חולין ג"כ לא הוי עכ"פ. ושפיר חייב במחשבה לחוד וא"כ לפי דמסתפקא לן אם שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין או כר' יהודא (בפ' נגמר הדין דף ס"ז ע"ב) דסובר דמלמדין. הא הוי ספק חייב ובערכין וחרמין הוי פטור כמ"ש הרמב"ם (שם פ"ז ה"כ) דבעינן שיביא ראיה ברורה דוקא לפ"ז כיון דהוא רק ספק י"ל לענ"ד דבערכין וחרמין בלב פטור דכיון דהוי ספיקא דדינא הא לא הוי ראיה ואנן בעינן ראיה ברורה דוקא ודו"ק. ונחזור לנ"ד דזה הדין דכתיבה ועיבוד לפי מה שהוכחתי דבזה הוא עיקר הקדישן הא הדין הזה כמו הקדש הוא רק דזה לא הוי הקדש הנדוב. והוי הדין דכיון דמספקא לן אי הלכה כרבנן או כר' יהודא מש"ה פסק הר"י מאורליינ"ש והאורחות חיים דבאזכרות בעינן אמירה בפה דוקא ואם לא עשה כן שלא הוציא בפיו די"ל דלא קדשי שוב אין להם תקנה. ולמוחקו אי אפשר שמא הלכה כר' יהודא ובכוונה בלב סגי והוא עובר בזה על איסור לא תעשון כן מש"ה שפיר אין להם תקנה. ומש"ה פסקינן שפיר הלכה פסוקה דאם כתב הס"ת ולא הוציא האזכרות לשמן בפה פסול אף דיעבד כמו שהביא המחבר (בריש סימן רע"ו). והב"ח דפוסק להקל בדיעבד היינו דוקא בהוציא בתחלת הכתיבה שסובר דבזה שפיר קדשי האזכרות אבל אם לא הוציא גם בתחילת הכתיבה הא גם כ"ע מודו דפסול אף בדיעבד עיין ש"ך (סימן רע"ו ס"ק א') תראה שכן הוא. והטעם כמ"ש בע"ה. ובזה יתורץ גם הקושיא שכתבתי על דברי הט"ז למה לא כתב רבותא טפי דאף בנתכווין לכתוב השם מותר להעביר בקולמוס ואין בזה משום מחיקת השם. דכיון דהוכחתי דלא הוי רק ספק שמא הלכה כר' יהודא וא"כ לר' יהודא פשיטא דלא מצי למיתני כך דכיון דהדין דהברייתא הא ר' יהודא היא שסובר דיעבור בקולמוס ור' יהודא סובר דמלמדין א"כ הא ר' יהודא ודאי דסובר דהכותב את השם ולא הוציא בפיו השם בקדושתו דהא הוי כמו תרומה דבלב סגי וא"כ היאך יאמרו דסובר ר' יהודא דיעבור בקולמוס. אלא אפילו לדידן ג"כ לא מצי למיתני הכי. והיינו דוקא באזכרות דהוי כמו עיבוד העורות שכתבו התוס' (בגיטין דף מ"ה ע"ב) דסתמן לאו לשמן ה"נ באזכרות סתמן פשיטא דלאו לשמן דהא שמא הוצרך הסופר לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד'. ובמאי מינכר שנכתב לשם אלהי ישראל. מש"ה בעינן אמירה דוקא אף בדיעבד. אבל בכל הס"ת ודאי דכיון שכתבו בתוס' הנ"ל דסתמן לשמן עומדין וגם הר"י מאורליינ"ש סובר כן. א"כ הא לא בעינן בהן כלל כתיבה לשמן [עיין היטב תוס' הנ"ל] ודאי בזה הדין דלא בעינן שיתקדשו רק במה שכותבין לקרות בו סגי מש"ה בזה ודאי נימא דבדיעבד אף אי לא הוציא ואפילו לא חישב בהן לשמה הס"ת כשירה. ובשעת הדחק אנו סומכין בזה על התוס' והר"י ודו"ק

טו וכעת אבוא לבאר דברי הט"ז הנ"ל בעזה"י. דהיה קשה להט"ז היאך הוא סברת הרא"ש דמדמי הדין הזה דעיבוד לדין פיגול דוקא ועוד היה קשה לו וכי רבינו הגדול הרא"ש ז"ל יסתפק בדינא. ממ"נ מאיזה דין שיש ללמדו היה צריך ללמוד אם מפיגול אם מתרומה אם משליחות יד ולמה נשאר אצלו הדבר בצ"ע ובספיקות. ע"ז בא רבינו הט"ז ז"ל ומבאר דבריו דהא דכתב הרא"ש למילף מפיגול היינו דבזה הוא מבאר דמכאן מהדין דפיגול נסתפק רבינו ברוך גם בדין דעיבוד דשניהן דומין זה לזה. דהא באמת ודאי ברור דאם הא דכתיב בפיגול לא יחשב קאי על מחשבה לחוד. ולא היינו מפרשים שום דיבור היינו לומדין על כל התורה כולה כגון זביחת עכו"ם וכל דבר דבעינן לשמה אז במחשבה לחוד סגי כמו הדין דפיגול. ועיין בס' מים קדושים שרצה לתרץ בזה קושית התוס' (פ"ב דחולין דף ל"ט ע"א) שהקשו שם דאם דין פיגול במחשבה שוב לא קשה כלל שום קושיא שהקשה הגמרא על זביחת עכו"ם דהיינו אומרין זביחת עכו"ם בעי אמירה דוקא עיי"ש ומתרץ המים קדושים דהיינו טעמא שהקשה הגמרא כן דאף אם פיגול במחשבה אז הדין דגם זביחת עכו"ם במחשבה דמפיגול היינו לומדין על כל התורה דבמחשבה סגי. הרי בהדיא דמפיגול סברא הוא למילף. אך לפענ"ד המים