שו"ת ברוך השם רמט

הראיה הראשונה הביא הר"י מאורליינ"ש דבעינן אמירה בהזכרות מהא (דגיטין דף נ"ד ע"ב) אזכרות שבו לא כתבתי לשמן דנאמן להפסיד שכרו ואינו נאמן להפסיד הס"ת ומדנקט אזכרות דוקא ולא נקט תיבה אחרת מוכח דבאזכרות בעינן אמירה אבל בשאר ס"ת בסתמא דכותב לקרות בו סגי דאל"כ היה יכול להשמיענו הדין בשאר הס"ת נמי עיי"ש בט"ז (סימן רע"ו ס"ק א'). והנה נוראות נפלאתי דהא מברייתא זו ליכא למישמע מינה מידי להוכיח מינה דבאזכרות דוקא אמירה בעינן. והא מבואר לכל מעיין דאין מכאן הוכחה כלום דהא אם נימא כסברת הב"י דבאזכרות נמי במחשבה סגי אפ"ה אין כאן שום קושיא כלל דמש"ה נקט אזכרות דבשאר הס"ת היה משים עצמו רשע ובאזכרות כיון דאף אם לא בעינן אמירה אפ"ה עכ"פ בעינן לחשוב לשם קדושת השם. וא"כ אם אמר לנו שחישב במחשבתו סתם כמחשב בכל שאר התיבות היינו לכתוב תיבה מתוה"ק דבאזכרה פסול כה"ג. וכן דקדק הטור דבאזכרה בעינן שיחשוב לשם "קדושת "השם עיי"ש. ומאין מוכח על דיבורו בפה דוקא. ואין לומר דכוונת הר"י מאורליינ"ש להוכיח דבשאר ס"ת לא בעינן שום מחשבה רק בסתמא לחוד סגי דאל"כ היה יכול להשמיענו ג"כ הדין בשאר הס"ת ועל זה היה עיקר כוונתו ולא על האזכרות. דעל זה הא ודאי קשה דהא אפילו אם שאר הס"ת דינו כמו באזכרות ואמירה דוקא בעי אפ"ה לא קשה כלום לפענ"ד למה לא נקט שאר ס"ת דהנה הא קשה בברייתא גופא קושיא עצומה למה נקט ר' אמי דאינו נאמן על הס"ת וכפירש"י שמא משקר להפסיד הספר תורה. הא כיון דכתב ההגהמ"יי וכן הוא בט"ז (סימן רע"ו ס"ק ב') ובש"ך (שם ס"ק י"ב) עיי"ש דהא דאסור למחוק השם היינו דוקא בכתבן לשם קדושה אבל כתבן שלא לשם קדושה נמחק ונגרר א"כ קשה למה לא האמין לו ר' אמי שמא להפסיד הס"ת כיון דאי אפשר בתקנה אדרבה נאמן לו על זה וא"כ לפי דיבורו הא כתב השמות שלא בכוונה ומותרין למחוק וא"כ יטול כל שכרו לבד האזכרות שיטול פועל השני בעד המחיקה והתיקון. ואין לומר דהא לא קשה דהא דקיי"ל כההגמ"יי דהשם שלא נכתב בקדושה מותר למוחקו היינו דוקא בשם אחד או בשני שמות אבל בהרבה שמות הא כתב הש"ך שם ס"ק י"ב דבהרבה שמות אף בנכתבין שלא לשמן אפ"ה אסור למוחקן. אע"ג דהוי לצורך תיקון אפ"ה כיון דהרבה שמות יש מיחזי כמנומר עיי"ש א"כ הכא בהברייתא דעסוק בכל השמות של הס"ת דתו אי אפשר בתיקון דיהיה כמנומר מש"ה אינו נאמן. הא ליתא דהנה מתחלה צריך לבאר דברי הש"ך בזה דהא לכאורה יוקשה על דבריו דהא כבר כתב הרמ"א (בסימן רע"ט) בסוף הסימן דנהגו הסופרים לתקן בשלשה שיטין ולמעט הכתב ולא חיישינן למנומר כלל עיי"ש היטב. ועוד הא הש"ך בעצמו לעיל ס"ק ח' כתב שסובר כשיטת הטור לדעת הרא"ש אליבא הד"מ דתלייה גרע ממחיקה וגרידה עיי"ש. וכן כתבו כל הפוסקים דהיכא דאפשר בתלייה ואפשר נמי במחיקה יותר טוב למחוק מלתלות. ועיין בב"י (סימן רע"ו) דכן דעת הרי"ף והרמב"ם והד"מ הכריע כן דעת הרא"ש נמי עיי"ש, וא"כ הא דקיי"ל בש"ס (מנחות דף כ"ט) וברמב"ם (פרק ז' מהלכות ס"ת) ובטור (סימן רע"ט) דס"ת שיש בו ג' טעיות בכל דף יתקן. ופירש הטור שם דהיינו שכתב המלא חסר דמש"ה ד' טעיות יגנז דגנאי לתלות כל כך עיי"ש אבל בג' שפיר יכול לתלות עיי"ש וכיון דידעינן דמחיקה עדיף מתלייה א"כ כיון דיכול לתלות מכ"ש דיכול למחוק ולא חיישינן לשמא מיחזי כמנומר דלא כהש"ך. אלא ודאי דהא דכתב הש"ך דבהרבה שמות אינו יכול למחוק דמיחזי כמנומר היינו היכא דאפשר בענין אחר כגון דביריעה אחת יש שמות שנכתבין שלא לשם קדושה דבזה לא אמרינן דימחוק השמות כדי לתקן דביריעה אחת חיישינן למיחזי כמנומר אבל היכא דאם באנו לחוש למנומר יהא צריך לגנוז כל הס"ת בזה אזלינן כדעת הרמ"א דיתקן שפיר ודו"ק. וז"פ

ט וזה יצא מדקדוק דברי הרא"ש שמביא הב"י (בסוף סימן רע"ו) שנשאל על יריעה שיש בה שני שמות ואחת מיותרת והשיב מותר לסלקה מלקדור האזכרות עיי"ש. ועוד ראיה לדבריי דהא התנא דברייתא דסובר (בגיטין דף מ"ה ע"ב) דקונין ספרים מן הנכרים עיי"ש דפליג על הך דרשה דוקשרתם וכתבתם אטו יסבור דלא בעינן אזכרות לשמן הא על זה כ"ע מודים ר"י ורבנן דבעינן לשמה וא"כ הא הנכרי שאינו יכול לכתוב לשמן האזכרות מפני מה הס"ת כשרה הזאת שכתב הנכרי בשלמא על כל שאר הס"ת יש לומר כדלעיל משום דהוי כמו מילה ושחיטת קדשים דסתמן לשמן עומדים וכסברת התוס' הנ"ל אבל באזכרות מאי איכא למימר. אלא ודאי מוכרח לומר דהא דקאמר הס"ת כשירה היינו לבד האזכרות פי' אע"ג דכל האזכרות צריכין תיקון היינו לכתוב עליהן לאחר הגרירה. עכ"פ כל הס"ת כשירה היא אלמא דאזכרות שבס"ת אם נכתבו שלא לשמן יש להן תיקון ודאי היינו אם למחוק הני שמות שנכתבין שלא לשם קדושה ולכתוב אחרים במקומן או לקדור אותן [וזה יותר טוב ממחיקה דהא בקדירה יש פוסקים שסוברים דכשר אף אם האזכרות כתובין לשמן. הלא הראשון שבהן מפורש בב"י בבדק הבית (בסוף סימן רע"ו) בשם התשב"ץ כמו שיתבאר לפנינו אי"ה בס"ד לקמן] ובמחיקה כל העולם מודים דזה הוי לאו מפורש בתורה פ' ראה ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלהיכם. ודו"ק היטב. וא"כ הדרא קושיין לדוכתא על הא דאמרינן דאינו נאמן להפסיד הס"ת דהא אדרבה נאמין לו ויתקנה בתיקון גמור ולמה נחית נפשינו בספיקא ולומר דמשקר והס"ת כשירה היא. ואפשר דפסולה היא ולא קיים את המצוה כראוי. ואע"ג דהגמרא מתרץ נמי בהא דפרכינן נימא דלא כר"י דאי ר' יהודא יש להעביר בקולמוס. ומשני עד כאן לא אמר ר' יהודא אלא בשם אחד בכולה ס"ת מי אמר דמיחזי כמנומר היינו אליבא דר' יהודא. אבל לדידן דקיי"ל כרבנן לא חיישינן למנומר אלא כרב כהנא בש"ס (מנחות דף כ"ט ע"ב) דס"ת שרוב אותיותיה מוגים ודף אחד יש בה רק שלשה טעיות ולא יותר תו יכול לתקן אף אי יש בכל שאר הדפים חמשים טעיות או יותר אפ"ה כשירה היא בתיקון ולא חיישינן למנומר [עיין ב"י (סימן רע"ט) ועיין היטב בכ"מ (בפרק ז' מהלכות ס"ת) דמבאר זה הדבר] וא"כ דברי הש"ך בס"ק י"ב לכאורה בלי ביאור כלל [כי מה שכתבתי למעלה הוא דוחק להעמיד בדבריו]

י וכעת נראה לומר דהיינו כוונתו כיון דסובר הש"ך שיש חילוק בין מחיקה לגיזה (היינו קדירה) דבמחיקה צריך תיקון דוקא ואז מותר למחוק שם הנכתב שלא בכוונה. ובגיזה אף שלא לצורך תיקון מותר. מש"ה כתב דבהרבה שמות אף אם נכתבו שלא לשמן אסור למוחקן אע"ג דהוי לצורך תיקון אפ"ה משום דמיחזי כמנומר עכ"ל עיין שם. והנה הא לכאורה בלאו קושיתי הנ"ל הא אין פירוש לדבריו במ"ש דאע"ג דהוי לצורך תיקון הא כיון דהוא כתב אח"כ דאסור משום מנומר א"כ היאך הוה לצורך תיקון והכי הוי ליה למימר אסור למוחקן משום דכיון דמיחזי כמנומר א"כ הא הוי שלא לצורך תיקון ובמחיקה הא דוקא צורך תיקון בעינן והבן. אלא ודאי הא דאמר משום דמיחזי כמנומר כונתו שאסור לתקן בכהאי גונא. אך הא ליתא כלל דאנן מתקנין אותה כה"ג. אלא כוונתו דכיון שיש לפנינו שני דרכים היינו מחיקה וגיזה אם לא היו הרבה שמות היינו מחמירין אף מחיקה אבל כיון דהרבה שמות הם ואם באנו לתקן אע"ג דאנן לא חיישינן בכה"ג למנומר ולאסור אפ"ה אטו משום דאנן לא חיישינן למנומר לא נחשוב זה למנומר הא מ"מ כ"ע חזיין דהוי מנומר רק דכשר בכהאי גוונא מש"ה לא הוי שמו צורך תיקון היכא שיש הרבה שמות אלא יותר טוב לקדירה ולא למחיקה ודו"ק היטב. ועיין בספר עצי לבונה שהעלה