שו"ת ברוך השם רלה

תרט"ז) ברמ"א ובט"ז (שם ס"ק ג') ובמג"א (ס"ק ו') ובשו"ע הרב שם. אך יש לעיין דהא נראה שיטת התוס' בב"ב הנ"ל דכל שנעשה גדול שוב ליכא חזקה דרבא כלל. ורק יש לעיין בזה בשב שמעתתא (שם פ' י"ג) שהאריך קצת בזה. ועיין בדברי הנוב"י. ובזה השבתי להרב המאוה"ג ר' מאיר יוסף דסומא

סימן נ"ג

מה שהשבתי להרב המאה"ג מוהר"ר מאיר יוסף נ"י האב"ד דסומא יע"א. שהקשה על ספר חד וחלק שחבר כבוד אחי הרה"ג ששם (באות ק ח"א סי' איש ואשה אות ה') כתב כבוד אחי בת י"ב שנה וי"א נדריה נבדקין. והקשה הרב הנ"ל הלא הוא היפוך המשנה לכאורה. והשבתי לו שלפי דברי הג' רעק"א הא לא לקי באם לא הביאה ב"ש רק בדיקה צריכין דאז הוית מופלא. וגם מה שהתפלאו על אות ד' שם בת י"א שנה וי"א היא חולצת והיינו אם הביאה סימנים. בכאן איני יודע כלל על מה ולמה הי' קשה לכ"ת. הלא זהו שיטת רש"י ברור. ותא חזי מה שתירצתי דברי רבינו החד בדרא. שר התורה באמת לאמיתו. הוא הגר"א ז"ל מווילנא בספרו מעשה תורה שכתב שם לכאורה היפך הש"ס לגמרי ואין פורש בעולם למו כלל. ואין לנו אופן בעולם רק למחוק חלילה כל דבריו הקדושים מהחל ועד כלה. ואלה הם שם. בליקוטי הגר"א כתב כל כללי התורה ומונה והולך חייבי לאוין בכהנים וכותב חלוצה הוי נמי לאו דאורייתא לכהן כמו גרושה ונדרש מואשה גרושה מאישה דמאישה מיותר לדרוש אפילו אינה גרושה מאישה אלא מהיבם נמי אסורה לכהן עכ"ל. והלא למשמע אוזן תדאב איך כותב היפך הגמרות המפורשות (בקדושי ע"ח ע"א. וביבמות פ' כיצד ד' כ"ד ע"א) מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא. ואמרתי על זה אשר אך באמת נמצא פירוש לזה. דהלא בש"ס (מכות ד' י"ג ע"א) כתבו שם התוספת. דרש"י ז"ל שם במשנה סובר דחלוצה הוי דאורייתא ולכן הגם שהתוספת שם צעקו ככרוכיא על זה. וביותר הנה תראו (בתוספת יו"ט פ"ט דיבמות) על הרבינו מברטנורא. אעפ"כ לא רצה הגאון ז"ל מווילנא לרחק עצמו מאיזה רמז שברש"י ז"ל וכתב כן. וא"כ על אחת כמה וכמה בשיטת רש"י הזאת שבש"ס (גיטין ס"ה) דקטנה בת י"א שנה דחולצת שרש"י ברור סובר כן. ומה פרצתם לכם לפרץ. לכן כבוד אחי העיר לשיטת רש"י המפורסמת. דברי הדו"ש מרחוק וכו'

סימן נ"ד

תשובת הרה"ג החריף הר"ר עזריאל דוב הלוי אבד"ק קארסאן בעהמ"ח ס' פרי דעה. על שאלה ששאלתי ממנו בנידון ס"ת וז"ל. לכבוד ידידי הרב החריף ושנון המופלא כ"ש מו"ה משה נ"י

ע"ד השאלה שאחד נדר ליתן ס"ת לביהמ"ד ומת. ועדיין לא נגמרה הס"ת. ועכשיו היורשים אינם רוצים ליתנה אם כופין היורשים לקיים דברי המת. או אמרינן שלא חל הנדר עדיין. משום דהוי דבר שלא בא לעולם. תשובה. הנה מה שרצה מעלתו לצדד דכיון שעדיין לא נכתב הס"ת הוי דבר שלא בא לעולם הנה זה תלוי במה שחקרו התוס' (בנדרים דף י"ב ע"א) בד"ה באשה לענין חלה עיין שם היטב. אך באמת לא ידעתי מה צורך לפלפולים דכיון שעדיין לא נתן הס"ת רק שהתחייב שיתן הס"ת לכשיגמרנה. א"כ אפילו נימא דחל הנדר. מ"מ היינו בחייו אבל אם מת. הא קיי"ל בשו"ע (חו"מ סי' רנ"ב סוף הסימן. וסי' רי"ב סעיף ז') ועיי"ש בסמ"ע וש"ך ופ"ת דהנודר ומת אין היורשים צריכים לשלם. [והיינו כשלא צוה להיורשים אבל צוה להם מצוה לקיים דברי המת ועיין פ"ת מה שהביא בשם הג' רעק"א דדוקא בניו, אבל שאר יורשים לא] וכבר האריך בזה רמ"א (בתשובה סי' מ"ח) ולכן לדינא העיקר דאין כופין היורשים ליתנה לביהמ"ד

ידידו עזריאל דוב הלוי מקארסאן

סימן נ"ה

נשאלתי מאיש אחד בעיר קיוב בשנת תרל"ט. כי הוא הי' פ"א בעת צרה ר"ל. אשר אנה ה' לידו. ואז אמר שכשירתם ה' עליו הוא נודר תשעה רו"כ על ר"מ בעל נס. ואיננו זוכר אם אמר בלשון הנזכר דוקא. ולא יותר. או שאמר על הצדקה של ר"מ בעל הנס. בעבור שכן הוא מורגל כעת בין ישראל לומר בלשון זה על ר"מ בעל נס צדקה. והמעות עדיין בידו ולא נתנם עוד ליד הגבאי. וכעת בא בן אחיו איש עני ואביון וטפלי תלויין בו. והוא מחוסר לחם ממש. ורוצה ומבקש ליתן התשעה רו"כ לבן אחיו. באמרו כי יקיים בזה ומבשרך אל תתעלם. ויותר יש לרחם עליו מעל עניי א"י. ומי יודע אם הם ראויים יותר ממנו. ועתה נפשו בשאלתו. אם רשאי ליתן לו התשעה רו"כ. ואם יש סברא להצדיק את העני ולב נשבר הזה. וזה אשר השבתי לו. הנה מקור הדבר מצדקה של ר"מ בעל נס. הוא בש"ס (ע"ז דף י"ח ע"א). אשר הרשה ר"מ לומר בלשון הזה אלהא דמאיר ענני עיי"ש. ובחידושי אגדות שם הקשה איך ייחד ר' מאיר שמו של הקב"ה על עצמו בחייו הא אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם כמו שכתוב אלהי אברהם ופחד יצחק. ותירץ דזהו רק לרמז וסימן בעלמא אבל עיקר הכונה הוא על הקב"ה עצמו אלהא דמאיר לארץ ולדרים עיי"ש. וא"כ יש לנו לפרש ע"ד הזה דברי העולם ר' מאיר בעל נס ג"כ רק לסימנא בעלמא ועיקר הכונה על הקב"ה שהוא עיקר בעל הנס שעשה נסים לאבותינו. וגם עושה נפלאות בכל עת ולעולם חסדו. וא"כ אין שום יתרון לעניי א"י מלעניי חו"ל. בזה שמנדבים צדקה על ר"מ בעל נס אחר שקאי על הקב"ה ומלא כל הארץ כבודו. אך לכאורה יש לדון בזה. כיון שכן נהגו העולם שלוקחים זה הצדקה שנודבים על ר"מ בעל נס לעניי א"י. והוי כמו שקיי"ל (בב"מ דף פ"ג) דאם יש מנהג ידוע אצל הפועלים הוי כמו שהתנו הפועלים על פי המנהג וה"נ הוי כמו שהתנה בפירוש לעניי א"י ואז אפשר לומר דאסור לשנות ולחלק לעניי חו"ל. אמנם אי משום הא לא איריא. חדא דעד כאן לא מצינו לומר כן רק אם הי' ברור שאמר על הצדקה של ר"מ בעל הנס. כיון דאמר בלשון ה' הידוע "הצדקה שנוהגים בה כל העולם משמע. אבל אם הוא לא אמר רק על ר"מ בעל נס. הוי כוונתו לנשמת ר"מ בעל נס שיגן זכותו עליו אשר הצווחין אף עקתין יהיו בטלין ושביתין. א"כ זכותו של ר"מ יכול להגין עליו גם כשיתן הצדקה לעניי חו"ל כמו שיתן לעניי א"י. ועוד אפילו אם היה ברור שאמר על הצדקה של ר"מ בעל נס ג"כ לא שייך לומר רק היכא שהי' בא המעות ליד הגבאי דאז י"ל דהגבאי הוי יד עניים, וזכו בהן עניי א"י. וכדאמר רב יוסף אנן יד עניים אנן. אבל כל שלא בא עדיין ליד הגבאי הנה ודאי נלפע"ד שיכול ליתן ליד העני הקרוב לו. דבאמת יש לפרש טעם מה שנהגו ליתן לעניי א"י הוא משום די"ל דכיון דקיי"ל דעניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין. ועניים שבא"י נקראים עניי עירך לענין זה. דשם ארצנו וגבולנו באמת. ועיין בש"ך (יו"ד סי' רנ"א ס"ק ו') בשם הב"ח א"כ משום הא גופא הא קיי"ל דענייך ועניי עירך ענייך קודמין משום דכתיב את העני עמך וכמבואר בש"ס (ב"מ דף ע"א ע"א) וא"כ העני הזה שהוא בן אחיו הוא ודאי קודם לעניי העיר. וכדכתיב אפס כי לא יהיה בך אביון. ואדרבה אומדן דעתו של האיש שאם הי' יודע שהיה נדרש לזה עני קרוב שלו ודאי הי' נודר בשבילו. ובעזה"י מצאתי כעת בשו"ת חתם סופר (חלק ו' סי' כ"ז) שהאריך בדומה לזה אשר הנודבים לנשמת ר"מ בעל הנס