שו"ת ברוך השם רכט

בכולו וזה פשוט ומבואר לכל רואה ומעיין היטב אלא ע"כ דכל עיקר הענין דמחמת שאין כאן דבר צלול שיוליך פליטת האיסור בכל שטח ההיתר רק במקום שנגע. א"כ היכא שנפל בשר איסור מלוח לתוך היתר צלול. או בשר רותח מחמת מליחה לתוך חלב אסור החלב להראבי"ה נמי בפשיטות בכולו ובעי ס' נגד הבשר כולו ודו"ק. וראי' ברורה לזה דהנה הרנ"ש במבוא שערים (שער ל"ח אות א') ד"ה וצריך שיעמיק וכו' הקשה דברי השערי דורא אהדדי דכאן פסק דבמליחה כ"ק סגי ולעיל (בשער י' סי' כ' וסי' כ"א) כתב שאם נמלח בשר נבלה ושחוטה אסורה מן התורה וכן כתב עוד השע"ד (בסימן כ"א) דכן הדין בשר נבלה ושחוטה נמי שניהם אסורים דמשמע בכולו. ותירץ הרנ"ש שם דהשע"ד בעצמו סובר דמליחה ששים בעינן וכאן כתב דברי הראבי"ה. ואח"כ הביא דיש מתרצים משום דהרי בש"ס נמי מצינו איסור גבי מליחה וע"כ רק כ"ק להרא"ש וה"נ השע"ד שנקט בלשונו (בסי' כ' וסי' כ"א) אסור ג"כ כ"ק קאמר. והרנ"ש שיבח זה התירוץ עיי"ש. והרי קשה להיש מתרצים איך נעלם מהם דברי השע"ד (בסי' כ"ב) דפירש להדיא דהאי בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא דשרי רב הונא היינו דוקא משום שהכותח לא היה מלוח לגמרי. וגם בר גוזלא לא היה מלוח שאם הי' הגוזל מלוח היה אסור הכל עד ס' ועיין ברנ"ש שם (ס"ק ז') דאפילו לא היה הכותח מלוח רק הגוזל לחוד אסור ג"כ עד ס' הכל. משום דהגוזל אסור דבלע מהכותח שהוא לח אצלו והכותח אסור כדין טמא מליח וטהור תפל דאסור שהמליח הטמא פולט ואותה פליטה חשובה רותח ובלע הכותח שאין מליח עכ"ל עיי"ש. והרי כאן ליכא שוב לומר דכ"ק קאמר דהא בהדיא אומר שאוסר עד ס'. ומה יענו על זה היש מתרצים וגם למה לא אמר הרנ"ש עצמו ראי' מכאן לדחות את דברי היש מתרצים וגם למה לא הקשה הרנ"ש מכאן שמפורש עד ס' והקשה (מסימן כ' וסי' כ"א) דשם כתב השע"ד סתמא דאסור ורק ממשמעות הוכיח דסתמא הוי עד ס' ולא הביא מהכא דמפורש עד ס'. אלא ודאי דמכאן ל"ק מידי דכה"ג דאחד צלול גם הראבי"ה ודאי מודה דאסור עד ס'. ובאמת מפורש נמי בש"ך (סי' צ"א ס"ק ט"ז) דאחד צלול שניהם אסורים פי' דאם הבשר מלוח שניהם אסורין ועיי"ש פלוגתא לענין אם החלב לבדו מלוח משמע דאין חולק שהבשר המלוח שנפל לחלב לכ"ע נאסר החלב עד שיהיה ס' נגד הבשר. ואך צ"ע קצת מדברי הט"ז (סי' פ"ז ס"ק י') שהקשה דהא החלב שנמלח בהקיבה לא נאסר להרא"ש דסובר כהראבי"ה שאינו אוסר אלא עד כ"ק. והרי התם צלול הוה ובאמת י"ל דלפי כל האמור מתורץ קושיא זו של הט"ז שהניחה שם בצ"ע. אך לתרץ דעת הט"ז יש לומר דכל חלב שבקיבה גם הצלול הוא אינו צלול כמו חלב פשוט רק שדומה יותר לדבר גוש ואינו דומה למים. או י"ל דהט"ז סובר שאם החלב לבדו מלוח לא נאסר החלב כולו. עכ"פ נפשט ספק שלך דמן האיסור נפלט כולו רק שבההיתר אינו נבלע רק כ"ק. ולכן שפיר יש נ"מ בין אם ההיתר דבר גוש דסגי בקליפה להראבי"ה ובין אם הוא צלול דבעינן ס' לכ"ע ודו"ק

סימן ל"ט

נשאלתי שטיגנו קאטליעטין ונפל אחד מהן לתוך קדירה של גבינה צוננת. ואח"כ חזרו הקאטליעט לתוך האחרים ונטגן עוד עמהן והיה ששים נגדו. מה דינו. והתרתי, משום דהרי בשעה שנפל לתוך הגבינה ונאסר לא נאסר רק כ"ק דהא קיי"ל דחם לתוך צונן אינו אסור אלא כדי קליפה. והקליפה לא הוי חתיכה הר"ל. וא"כ כשחזר ונטגן עמהם נהי שאם היינו מכירים אותו היה בודאי אסור דהא קיי"ל דאפשר לסוחטו אסור עיין (סי' ק"ו) אפ"ה לא נאמר בזה כיון דלא ניכר יהיו כולם אסורים משום דלא בטל מטעם חהר"ל. דהא מעולם לא היה ניכר האיסור בלא ביטול וכמו בדשיל"מ (בסי' ק"ב) ברמ"א מדברי המרדכי שאם האיסור לא היה ניכר בלא היתר בטל וה"נ לדעתי בנ"ד בזה בחהר"ל

סימן מ'

עוד נשאלתי שאפו לחם בתנור ובהתנור היה גם מחבת שאפו בה מאכלי חלב שקורין פיטער בילקעס. וגם עמדה שם בתנור צלוחית מלאה בשר מחותך ואגב החום נשברה ראש הצלוחית ונזרק המרק מהבשר עם חתיכות קטנות של בשר ממש ונפל טפה וקצת בשר ממש על פיטער בילקע אחת שבמחבת והיא ניכרת לנו. וגם נפלו שלשה חתיכות של בשר קטנות על שלשה לחמים ובודאי יש ס' בלחם אחד נגד חתיכה של בשר שנפל עליו רק שבהפיטער בילקע האחת לא הי' ס' כי אם כאשר נצטרף כל הפיטער בילקעס יחד. והבשר שבצלוחית הי' של עוף. ומה דינם של כל אלו. והשבתי שהפיטער בילקעס מצטרפים כולם. דהא הבליעה של בשר הזה היה שמן ובליעה שמינה היא מפעפעת מחתיכה לחתיכה וא"כ כיון שהפיוער בילקעס נוגעים ודבוקים יחד זה בזה בודאי הוי כחתיכה ממש ומכ"ש דכיון שהבליעה הולכת ומפעפת מחתיכה לחתיכה. ועיין פמ"ג (סי' ק"ה ס"ק כ"א. וס"ק כ"ב. וס"ק ל"ח). רק שאותה הפיטער בילקע האחת הניכרת אסורה משום די"ל שזה מיקרי דבוק שממהר לבלוע ועכ"פ כיון דהוי רק איסור דרבנן בשר עוף בחלב וגם הי' רק דרך טיגון ולא דרך בישול פשיטא שמצטרפין כולן ורק אותה הפיטער בילקע אסורה משום דהלכה דאפשר לסוחטו אסור והלחם כיון דיש ס'. וכל הפוסקים מתירין ביש ס' ועיין פמ"ג ובכו"פ ונהי דהחמירו לומר שאסור אפילו בשוגג עכ"פ בס' גם הם מתירין ועיין בצ"צ (סי' פ') ועיין גם בחכ"א שהחליט להיתר. ונהי דהחוות דעת אוסר אפילו בס' עיין (סי' צ"א סעיף ז') בחוו"ד אפ"ה בספק דרבנן כי האי דאפילו אם יאכלנו בחלב ג"כ ליכא רק איסור דרבנן וגם נ"ט בר נ"ט ועוד כמה קילות פשיטא שסומכין על הפוסקין שמתירין בס'. וליתר שאת הוריתי להתחלק בהשלשה לחמים לשלשה בתים ע"פ היתר של זקנו של הכו"פ ואפילו דבלא"ה חלילה מלסמוך על היתרו מ"מ בנ"ד שיש עוד כמה צדדים להיתר פשיטא שגם זה נחשב לסניף להתיר

סימן מ"א

ע"ד ששאלתני במעשה שהיה שטיגנו שומן. ואחר שהותך וגם עשו ממנו גריווין. לקחו את הגריווין בעודם רותחים מן הקדירה הראשונה. והריקו אותם לתוך קדירה צוננת. ואח"כ ראו שהקדירה הצוננת היא של חלב ב"י. ואמרת דיש לעיין בהלכה זו. אם ההלכה כהרש"ל דבגוש הוי כלי ראשון גם אחר שמונח בכלי שני. או הלכה כהחולקים עליו. הנה הלכה ידועה היא. דבהפ"מ מקילינן דגוש לא הוי כ"ר רק כ"ש. רק דבדבר גוש ודוחקא אז אמרינן דעדיין שם כ"ר עליו תמיד. ועיין בחכ"א (כלל ס' סי' י"ב) אמנם באמת לא ידעתי דבריך. דבודאי נעלם ממך דברי הש"ך (סי' ק"ה ס"ק ה') דבכה"ג אין חילוק. דהא עירה מן כ"ר והוי ק עירוי עליו ולא כ"ש. ותו דלעיקרא דדינא אין נ"מ בזה כל דאפילו אם הי' ודאי כ"ר ואפילו רותח ע"י האש ממש נמי מאי הוי. דהא אנן קיי"ל דבכלי ג"כ שייך דין תתאה גבר כמו במאכל ועיין רמ"א (סי' ק"ה סעיף ג' ובש"ך ס"ק י') מ"ש בשם הרש"ל ועיין בפמ"ג (שם ס"ק י') שהחליט דלהלכה העיקר כהרמ"א ועיין באחרונים שם ובחכ"א (כלל נ"ז סי' א'). וא"כ אפילו כהרש"ל דגוש הוי כ"ר מאי הוי. דהא עדיין עכ"פ צריכין לומר ג"כ תתאה גבר. וכיון שהקדירה צוננת לא נאסרו אלא כ"ק במקום שנגעו בהקדירה. ועיי"ש בחכ"א (כלל מ"ז