שו"ת ברוך השם רכה

בעינן ועיין בשו"ע (סי' צ"ד סעיף ז') בט"ז (ס"ק י"ג. ובש"ך ס"ק כ"ט) ובפמ"ג שם. ועיין עוד (בסי' ק"ה סעיף ה' ו') ובט"ז (ס"ק י"א) ובפמ"ג שם. וא"כ הרי הקנישעס נמי אסורים כ"נ. וכיון שנתנו אח"כ את הקנישעס בעודם רותחים בכלים הוי דבר גוש ויש לומר שאוסרין את הכלים עד כ"ק. ע"פ מ"ש הש"ך והט"ז (סי' צ"א סעיף ד') לענין דבר שנאסר כ"ק ובשלוהו כך ולא קלפוהו. ועיי"ש בפ"ת (ס"ק ו') ובפ"ת (סי' ק"ה ס"ק י"א). ועכ"פ בהפ"מ יש להתיר הכלים. דהא בהפ"מ אין כלי שני מבשל ובב"ח הוי סברא שאין אסור רק מדרבנן וגם דהוי שמן. וא"כ רק מחמת חומרא לחודא בעינן כ"ק אבל לא מדינא דהא יש ס'. רק בכחוש דמדינא בעינן כ"נ שם פסקו האחרונים דצריך ס' נגד הקליפה. וא"כ פשיטא דבהפ"מ כאן בהכלים דהוי שמן ויש ס' וגם י"ל דילמא בכל הכלים גם במחבת אמרינן סתם כלים נקיים הם דדוקא סכין אינו נקי ולא שאר כלים. וגם כמו שאין הקליפה אוסרת קליפה שאצלה כן אינה אוסרת כלי. ועכ"פ בהפ"מ יש להתיר הכלים אם לא טחו מקודם בחמאה ולא היתה ב"י

סימן כ"ט

צ"ע אם יש איזה חומרא מוזכר בפוסקים על כלי שלישי שעדיין חמה שהיס"ב כמו המערה מכלי שני לטעליר. דהוי הטעליר כלי שלישי. אם אסרינן הטעליר דהא היס"ב. או כיון דאפילו כלי שני אינו מבשל רק מפליט ומבליע וביאור דין זה יש לעיין בשו"ע (או"ח סי' תמ"ז) במג"א ובפמ"ג בא"א (ס"ק ט') ועיין (סי' תנ"א) שם ובשו"ע הרב (סי' תנ"א סעיף ל"ד) באריכות קצת. והעיקר הוא כן דבשאר איסורין אין להחמיר כלל רק בדבר גוש ובחמץ בפסח יש להחמיר אם אין הפ"מ וגם לא צריך לשמחת יו"ט עיי"ש. והיש מחמירין הוא הרשב"א עיין שם

סימן ל'

נשאלתי שתחבו כף חלב ספק ב"י לתבשיל של בשר עוף ולא הי' ס' א"כ לפי הדין בעינן להכשיר דהא הוי ס' דרבנן אבל אם נתוסף אח"כ בשר בהמה בתבשיל הזה אם נאמר דהא כעת הוי ספק דאורייתא ולחומרא. או אולי יש להמציא היתר לזה. והשבתי דודאי יש סברא להתיר. והיינו דכיון דבעת שנתחב הכף לא הי' עדיין בשר בהמה בתוך הקדירה. ואח"כ כאשר ניתן הבשר בהמה לא נתחב הכף א"כ י"ל בזה דלענין שנבוא לאסור הבשר בהמה מחמת החלב משום שמחזיקין עתה שהיא ב"י הרי יש סברא להתיר משום שכבר נקלש הטעם של חלב שהי' בכף גם אפילו אם היה ב"י. אפ"ה הרי איקלש כדין נ"ט בר נ"ט. טעם א' בהכף להיתר. טעם ב' בהעוף. וג"כ היה להיתר דהא החזקנו מקודם שהי' אינה ב"י וא"כ לענין הבשר בהמה שרינן משום נ"ט בר נ"ט. וכמו ירקות שנתבשלו בקדירה של חלב עיין (סימן צ"ד) ודגים שעלו בקערה של בשר שמותר לאוכלן בחלב. ונהי דהתם מנהגינו ע"פ הרמ"א (סימן צ"ה) לאסור היינו רק לכתחלה. שלא ליתנם בחלב אבל בדיעבד הרי כשר בין בנתבשלו בין בנצלו. עיין באחרונים דלא כש"ך שם (ס"ק ד') וא"כ נהי דלכתחלה אין ראוי ליתן בשר בהמה בתבשיל הנ"ל. אבל בדיעבד אם נתן הבשר בהמה פשיטא דכשר לאכול מטעם נ"ט בר נ"ט ודו"ק

סימן ל"א

עוד נשאלתי שחתכו בסכין בשר רותח בלילה. ולמחר לקחו את הסכין. והפכו בו מאכלי חלב רותחים על המחבת ולאחר מעל"ע חתכו בסכין זה בצלים דק דק ונתנו אח הבצלים בקדירה שבישלו בה בשר. מה דינם. והשבתי דהנה ברור הדבר דפסקינן כהרש"ל דדבר גוש רותח הוי כ"ר אף כשמונח בכלי שני. וא"כ כשחתך בו בסכין הזה את הבשר אף שהבשר לא הי' אז בכ"ר מ"מ מיקרי תשמישו בכ"ר דהבשר דבר גוש הוא והוי ב"י. וא"כ כשהפכו בסכין אח"כ המאכלי חלב הרותחים נאסר הסכין. ונאסרו המאכלי חלב. ואח"כ כשחתכו בסכין זה את הבצלים דק דק וזהו ודאי דבר רחוק לומר דבצלים לא יהי' דבר חריף., ורק בהפסד גדול ושאר צירופי היתר י"ל דדוקא קורט של חלתית מיקרי דבר חרי אבל בלא"ה הוי בצלים נמי דבר חריף. ובחריף ודוחקא ודאי פולט הסכין בליעתו. וא"כ לפ"ז נאסרו הבצלים. אך אעפ"כ יש להתיר הבשר שנתנו בו הבצלים דבודאי הוי ס' נגד הבצלים ובטלים בתוכו. ואע"ג שנתנן לתקן את התבשיל. וי"ל מדעביד לטעמא אפילו באלף לא בטיל. אפ"ה הרי בכאן רק איסור בלוע. ובבליעה ליתא מדעביד לטעמא. וכמו שכתב הנוב"י גבי חהר"ל מבעקליך. אך אעפ"כ צויתי להסיר את הבצלים כל מה דאפשר להסירם מהתבשיל דהא נהי דבטל הרי קיי"ל אפשר לסוחטו אסור. ובודאי לפ"ז כל דמינכר בהתבשיל מהם צריך לזורקם והשאר מותר. וגם אם יש ספק אם הי' ס' יש נמי לצדד כמה טעמים. א) י"ל דהוי ספק דרבנן. כי כל הבא מבב"ח לא הוי ברור כבב"ח וד"ל. ב) וגם י"ל דזה גופא נמי הוי דרבנן. דהסכין שנאסר הי' רק מחמת חמימות ולא בדרך בישול. וקיי"ל חם לתוך חם בלי בישול הוי רק דרבנן

סימן ל"ב

עוד נשאלתי שנשפך מרק של דגים על פת חם. ונתערב הככר לחם הזה עם שאר ככרות שבתנור. ולא ניכר איזהו פת שנשפך עליו מרק דגים. אם מותר לאכול הפת עם חלב עכ"פ. או אפילו עם בשר. או אפשר דאסור אפילו עם חלב שמא יבוא לאוכלו עם בשר. והנה לכאורה הא בהא תליא. אם מותר לאוכלו עם בשר. ע"כ משום דנאמר דבטל ברוב. א"כ מותר לאוכלו גם עם חלב. דאם נאמר שעם בשר אסור. הרי יש לדמות דין זה להא דסי' צ"ז) אין לשין עיסה עם חלב ואם לש כל הפת כולה אסירה, ופירשו שם דגם עם חלב אסור לאוכלו. משום גזירה שמא יבוא לאוכלו עם בשר. וא"כ ה"נ כן. אבל קושטא דמילתא נ"ל לדינא דעם בשר ודאי אסור. דנהי דכאן לא שייך דין דבר שבמנין וחתיכה הר"ל. דהא כל האיסור הוי רק בלוע ובבלוע אין דין דבר שבמנין וחהר"ל. והיינו צריכין לומר דבטל ברוב כדין יבש ביבש. אך מצד אחר לא שייך לומר דהכא בטל דע"כ לא מצינו שהתורה אסרה והתורה התירה אלא באיסור. דאין בזה חילוק רק בשמא לבד. א"כ כיון שגלתה לנו התורה שבטל ברוב ונתהפך האיסור להיות היתר. א"כ אין שום נ"מ למי שיבוא לאכול התערובות. דגם כאשר יזדמן לו האיסור לפיו אין לו שום גריעותא דכבר נתהפך להיתר. וכאילו הוא היתר מעיקרא. אבל הכא דהוי דבר סכנה עכ"פ למי שיזדמן הככר הזה עם בשר יוכל לבוא לידי סכנה ח"ו דהא הכא בתר טעמא בעינן למיזל. ואין לומר דכיון דהוי בלוע א"כ כמו שבבליעת כלים אין לחוש לסכנה עיין (ט"ז סימן צ"ה ס"ק ג') כן אין לחוש כאן לסכנה. זה טעות. דכאן לא הוי כמו בלוע בכלי דהא נבלע בעין רק לענין חהר"ל ודבר שבמנין י"ל דאין על זה רק שם בלוע. ועוד דשאני כלי מאוכל בכמה דוכתי. דבכלי נקלש הטעם ובאוכל לא נקלש הטעם. וא"כ הוי דבר סכנה. ולא שייך כאן דין אין ר"ל. אך עדיין אפשר לומר כיון דכל דפריש מרובא פריש. וזהו מצד הסברא. א"כ נימא גם כאן דפריש מרובא שאין בהם סכנה. אמנם באמת ג"ז ליתא דהא הוי כעין קבוע דלא נודע. ועוד גם הא דכל דפריש מרובא קא פריש לא הוי רק מצד ספק. ולא ודאי. כידוע סברת השיטה מקובצת (ב"מ דף ט') ובסכנתא אפילו ספק ספיקא אסור. ולכן