שו"ת ברוך השם רכד

במ"ז שם שכתב להדיא דלהכי כתב הט"ז דלכתחלה במחבת אסור משום דשתי קדירות נמי אסור לכתחלה ועיי"ש שהראה מקום לת"ח (כלל ל"ה). אמנם לענ"ד נראה לאחר העיון מקיר הדין דבשתי קדירות גם לכתחלה מותר. דהנה מראש צורים אראה דברי הש"ס (ע"ז דף י"ב ע"א) לא הלכת לצור מימיך וראית עכו"ם וישראל ששופתין שתי קדירות זא"ז ולא חיישינן עכ"ל ועיי"ש היטב בדברי רש"י ז"ל. משמע להדיא דאפילו לכתחלה אין איסור דאם איתא דלכתחלה היה אסור הו"ל לחז"ל לחוש לכתחלה. אלא ודאי דברור דגם לכתחלה מותר ועיין בר"ן שם שהעתיק בלשון "ששופתין ולא "ששפתו ולשון ששופתין משמע ודאי לכתחלה ועיי"ש היטב בדברי הר"ן בסוגיא זו במסקנא דשמעתא. ועוד ראי' מדברי הרשב"א שמביא הטור (יו"ד סי' ק"ח. ובשו"ע שם סעיף ב') דכל זה בדברים הנצלים אבל בדברים המתבשלים בקדירות מותר לכתחלה עיי"ש. וכן הוא בת"ח וכלל ל"ה סי' י') עיי"ש. אבל לכאורה יש להביא ראי' להיפוך דהא הרמ"א (סי' קי"ח סעיף י"א) כתב דלכתחלה יש ליזהר עיי"ש. אמנם באמת כתב שם הט"ז (ס"ק י"ב) דאדרבה באיסור והיתר המתבשלים אצל ישראל אחד או בשר וחלב הרמ"א נמי מודה דמותר אפילו לכתחלה דהא החשש הוא משום אחלופי והכא לא שייך כן עיי"ש ועיין ש"ך (שם ס"ק ל"ו וסוף ס"ק ל"ז) שהסביר משום טעמא דניצוצות. והנה אינו מוכרח כל כך להסביר כן. ודברי הט"ז ג"כ נכונים ונימוקו עמו דמשום איחלופי הוא. וגם מה שהקשה שם הש"ך דברי הרמ"א אהדדי הלא יש לתרץ בפשיטות ע"ד סברת הר"ן ז"ל בע"ז שם דכל היכא דשלא מדעת לא מהני יוצא ונכנס כיון שיטעה בדעתו לא מירתת על זה וזהו ברור מאד. וא"כ אין לנו לחוש כלל לניצוצות לעולם. ובודאי יש לפסוק דשתי קדירות נוגעות גם לכתחלה שרי ולפ"ז דברי הפמ"ג ברורים שגם הוא יודה לזה שהביא הת"ח דרק מחבת אסור לכתחלה משום שאוגני המחבת אינן גבוהים להכי חיישינן פי' אבל בשתי קדירות אפילו לכתחלה שרי כי זהו ברור מדברי הש"ס והרשב"א והט"ז (סי' קי"ח סעיף י"ב) דאפילו לכתחלה שרי והכי הלכתא. ואחר כותבי זה מצאתי ראיתי להגאון המובהק מלבוב בשו"ת שואל ומשיב (במהד"ת ח"ב סי' מ"ה) הביא נמי דברי הש"ס הנ"ל ודברי ההגהת אשר"י שם שמתיר לכתחלה לשפות קדירה של חלב אצל קדירה של בשר וסמך ע"ז להלכה עיי"ש

סימן כ"ז

נשאלתי כף קטן של חלב שנשתמשה בחלב בכ"ר. ובו ביום תחבוה לקדירה של בשר כ"ר ולקחו בזו הכף בשר החם והניחו הבשר על הטעליר ואכלו וכן עשו בכף זה כמה פעמים. ואח"כ נתערבה הטעליר עם שבעה טועליר אחרות של בשר והודחו יחדו במים חמים שהיס"ב ואח"כ נודע שהכף היתה של חלב. ועתה מה דין התבשיל והכלים. ואחרי החקירה שנודע לי שבודאי הי' ס' נגד הכף א"כ אפילו כשנפחת מעט מהבשר אפ"ה נשאר שם בקדירה ההוא ס' נגד הכף א"כ זה הקדירה והבשר הנשאר בו כשר דאנן קיי"ל כהרמ"א (סי' צ"ד) דאפילו לא נודע בינתיים ג"כ סגי בס' פעם א' עיי"ש בדין זה ובאחרונים משום דהלכה כהתה"ד (סי' קפ"ג) דסגי בפ"א ס'. אבל כל זה לענין הקדירה והבשר שבתוכו אבל הרי כיון שהוציאו בכף מעט בשר עם מרק הרי זה הבשר שבהכף ודאי נאסר בעת היותו בהכף וכן הוא דעת הפמ"ג בשפ"ד (סי' צ"ד ס"ק ו') וכתב שם דהוי מן התורה וכביצים (בסי' ק"ז) ויותר עיי"ש א"כ הרי כיון שהניחו אח"כ בהטעליר הרי נאסרה הטעליר. אבל אעפ"כ הרי ג"כ לא נאסרה רק כדי קליפה דהא אנן פסקינן דתתאה גבר בכלי ג"כ עיין ש"ך (סי' ק"ה ס"ק י') ועיין גם באחרונים שם וא"כ הרי הטעליר היתה צוננת ונאסרה רק כ"ק וא"כ לא צריכין ס' רק נגד קליפתה ושוב ודאי אח"כ בהדחתה עם שאר הטעליר הי' ס' נגד קליפת אותה הטעליר ומותרין שאר הכלים. אבל כל זה אם אותה הטעליר ניכרת אבל אם אינה ניכרת איך תתבטל בשאר הכלים. אמנם באמת בטילה שפיר ברוב דהא בכאן הוי מין במינו ואנן קיי"ל דגם כלי שיכול להגעיל ג"כ בטל ברוב כדין יבש ביבש אם הוי רק תערובות ממינים שוים דלא הוי דבר שיל"מ משום הוצאות או משום שאין המתיר תלוי בזמן או משום טעמו כמבואר כ"ז בש"ך (סי' ק"ב ס"ק ח') אבל בכלי חרס הרי ודאי לכ"ע בטלי שפיר ברוב. ורק כיון שיכול להמתין עד שלא יהיה עוד ב"י שיצאו מאיסור תורה ודאי הדין דצריכין להשהותן כולם עד אחר מעל"ע וגם להשליך כלי אחד כדין החומרא שכתב הש"ך שם וכיון דהאיסור הוי כאן רק מחמת כבשר נבילה עם בשר שחוטה דהוא מין במינו הרי הוי הדין כמו שכתבתי לעיל דבטל ברוב וישליך טעליר א' והאחרים כשרים. אבל אם נתערבה כלי חלב עם כלי בשר ואינן ניכרין אז הדין דצריכין ס' דוקא כיון דהוי מין באינו מינו

סימן כ"ח

עוד נשאלתי שאפו מאכל חלב דהיינו קנישעס במחבת של בשר. והקנישעס אכלו בכלים חולבים. ואמרתי דיש לחקור בשאלה כזו כמה פרטים. א) אם המחבת היתה ב"י או אינה ב"י. ב) אם המחבת היתה נקייה בודאי או לא. ג) אם טחו מקודם בחמאה מעט והתיכו על האש את המחבת כדרך שעושין תמיד או לא. והיינו שאם היתה המחבת אינה ב"י וגם נקי' היתה אז המחבת לחוד אסורה וצריכה ליבון מחמת נבלע בה ע"י האש. [וצ"ע לע"ע לפענ"ד איך יהי' הדין אם תיכף אחר טיגון המאכל חלב טיגנו עוד בה מאכל חלב אם נאסר משום דהא המחבת נאסרה מקודם ויש דעה דגם בכלי אמרינן חנ"נ. או נימא דעכ"פ טעם החלב לחוד כשר הוא רק מצד מה שמעורב בו טעם בשר. והרי טעם הבשר הוא לפגם. וע"כ לא שייך רק לאסור הכלי לכתחלה כדין כל נטל"פ דרק לכתחלה אסור אבל בדיעבד שטיגנו בה תבשיל חלב אחר שנאסרה נימא נמי דטעם לפגם הוא ושרי. ויש סברא לזה דהא קיי"ל שאין הנאסר אוסר יותר מהאוסרו ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. וא"כ כיון דעיקר השאלה היא משום טעם הבשר שיש במחבת מכבר. והרי הבשר כבר נפגם. ויש לעיין לע"ע בזה] אבל הקנישעס ושאר הכלים מותרין. אמנם אם היתה ב"י גם אם היתה נקי' אז המחבת והקנישעס והכלים שאכלו בהם אסורים גם בהנאה. והיינו אם הי' חמאה קל עליהם אבל יבשים הרי החו"ד סי' ק"ה ס"ק ט"ו דממאכל לכלי אין בלוע שמן ג"כ אוסרת רק הסמ"ג והח"א פליגי עליו דקשה לצרף כאן סברת המהר"ם שי"ף (סוף מסכת חולין) עיין פמ"ג בפתיחה להלכות בב"ח. ואע"ג דהכלים לא נאסרו רק כ"ק דהא הם צוננים אפ"ה אין בזה נ"מ דהא אי אפשר לקולפן ואסורים ועיין חכמת אדם (כלל נ"ז עד סוף סעיף ח') ובפמ"ג (סי' ק"ה ס"ק י') בשפ"ד. אמנם אם היתה אינה ב"י ורק שהיתה אינה נקייה יש לחקור אם טחו בחמאה מקודם אז יש להחמיר כי מסתמא אין ס' במעט חמאה הזה נגד השומן הדבוק על פני המחבת וא"כ הרי נעשה החמאה נבילה דאנן מחמירין בבב"ח לומר דגם בלא נודע חנ"נ כידוע עיין (סי' צ"ט) ברמ"א וש"ך וחכ"א וא"כ הרי לפי הערך אין ס' בהקנישעס נגד חמאה הזה. ומה גם די"ל שאין ס' מועיל נגד החמאה דהא החמאה ניתן לפטם ולמתק התבשיל והוי כמילתא דעבידא לטעמא וגם יש כאן חזותא וא"כ יש לאסור הקנישעס וגם הכלים כ"ק כנ"ל אמנם אם לא טחו בחמאה מקודם ברור הוא דאפילו אם היתה אינה נקייה אפ"ה בודאי יש ס' בכל הקנישעס נגד שומן הבעין הטוח ע"פ המחבת. אך עוד י"ל דנהי דיש ס' נגד הבעין אבל עכ"פ קליפה שהיא כדי נטילה