שו"ת ברוך השם רכג

הוי כמו בירור כשיש לנו ספק אם היתה טרפה בזמן זה או לא על זה באה החזקה ומבררת שלא יהא לנו עוד ספק בזה. אם לא כאשר שוב אין לנו ספק כגון שיודעין אנו בבירור שבזמן זה היתה טרפה אז לא תועיל החזקה על זה הזמן. אבל כל כמה שאנו מסופקים על איזה זמן אם היתה טרפה ע"ז החזקה מבררת והיינו עכ"פ כשנאמר שאוקמינן על חזקה לא יהא לנו ספק כגון שעל זמן מה אנו מוכרחים לומר שהיתה ודאי טרפה. וא"כ שוב נוכל לומר שעד זמן ההוא כשרה היתה דאוקמינן על חזקתה ומזמן ההוא ואילך ודאי טרפה. אבל כל כמה שאין לנו שום ודאי על איזה זמן להוציאה מחזקתה. איך נוכל להעמידה על חזקתה היפוך הריעותא אשר לפנינו. ולכן גבי גבינות דג' ימים קודם ודאי הוגלד פי המכה שפיר נוכל לומר דעד ג' ימים לא הי' שום ריעותא משום החזקה. אבל בסירכות שאין לנו זמן מוגבל דנוכל לומר דרק ב' ימים או יום אחד או פחות וכן להיפוך. ואם נעמידנה על חזקתה נצטרך להעמידה עד השחיטה והרי הסירכא לפנינו. ולכן לא מהני החזקה ואסורים הגבינות עד י"ב חודש למפרע. כנלע"ד סברתם בזה

והנה לפ"ז ברור דבהוגלד פי המכה דיש לנו זמן מוגבל היינו ג' ימים לא פחות. ורק הספק אקודם ג' ימים א"כ שוב ברור דמהני החזקה דהא זמן ג' ימים הוי מוגבל כמו זמן המוגבל דקודם שחיטה ורק הספק הוא על קודם זמן שקודם השחיטה כן ה"נ רק הספק על קודם ג' ימים אבל בהשלשה ימים ברור שהיתה טרפה. ושוב חזר הדין דכל שאח"כ לא הוי ספק החזקה מבררת. ודו"ק. וא"כ הוכחתי דבהוגלד פי המכה גם הרשב"א והר"ן מודים דמותרים הגבינות קודם ג' ימים ודלא כהטור וב"י בשיטת הרשב"א. דהרשב"א לא זכר זה רק בסירכות. וראיה ברורה לזה דהא בש"ם (כתובות דף ע"ה ע"ב) בסוגיא דמומין לא חילקו בין אם המומין ניכרים שלא נעשו מכבר או לא. ובכל ענין יש לה חזקת הגוף אפילו אם ידעינן שבודאי ברשות הבעל זמן רב היו אפ"ה על קודם האירוסין אוקמינן אחזקתה. וז"ל הרשב"א בתוה"ב הארוך. ואע"ג דלגבי מומין העמד אשה על חזקתה אע"ג דמומין הללו שנולדו בה הן מומין שאי אפשר שנולדו בה עכשיו ממש התם הוא דמ"מ ברשות הבעל נמצאו ואין לנו להחזיקה מרשות לרשות. ואמרינן כאן נמצאו כאן היו עכ"ל. הרי להדיא דבמומין אע"ג דכבר יצתה מהרוב וחזקת הגוף אעפ"כ כיון דכאן נמצאו מברר לנו דברשות הבעל נמצאו ויש לנו הגבל זמן ושוב מהני החזקה וה"נ בהוגלד פי המכה דיש לנו זמן מוגבל ודאי דל"ד לסירכות וכאשר הרשב"א עצמו מחלק בין סירכות למומין משום הגבלת הזמן וכן נמי אית לן חילוק זה בין סירכות להוגלד פי המכה. ואין לומר דהא הפמ"ג כאן ובפתיחה להלכות טרפות מחלק בין חזקת הגוף לחזקה שמכח רובא וא"כ י"ל לכאורה דשאני מומין דהתם הוי חזקת הגוף. אבל לפענ"ד בנ"ד אין חילוק דהא א"כ הי"ל להרשב"א לומר בקיצור שאני מוחין דהוי חזקת הגוף ועוד דהא בהדיא כתבו הרשב"א והר"ן וז"ל יש לה חזקה מכח רובא וכמ"ש (בכתובות דף י"ג) היא אומרת משארסתני נאנסתי ובהמדיר לענין מומין עכ"ל. הרי שמדמין דין זה להתם והתם הרי הוי חזקת הגוף דודאי בתולה נולדה או בלא מומין. אלא ודאי דלפי סברתם אין חילוק. וגם בלא"ה הרי חזינן בש"ס גופי' דמדמין טבח למומין וחמור ובטבח הרי הוי רק חזקה מכח רובא ואפ"ה קודם ג' ימים יש לו חזקה כדמוכח במסקנא שם. וכן מוכח עוד מדברי רש"י ור"ן ז"ל שכתבו (חולין דף נ"א ריש ע"א) הוגלד פי המכה ולקחה תוך ג' ימים הרי זה מקח טעות עכ"ל. הרי להדיא דאם הי' לוקחה קודם ג' ימים הוי הדין כמו בלא הוגלד דאמרינן דהשתא סמוך לשחיטה נטרפה. ולסברת הטור וב"י דכיון דבהוגלד ודאי נעשה ג' ימים קודם א"כ בעינן לומר דאפילו כשלקחה קודם ג' ימים ג"כ המקח טעות, ובאמת לא אדע לסברתם איך ימכור אדם פרה לחבירו דכשישהנה י"ב חודש פחות יום אחד ותמצא טרפה בהוגלד יהא צריך המוכר להחזיר מעותיו לסברתם. צ"ע על הטור שפסק כן. ומכ"ש שקשה על הב"י דהכא פוסק כהטור ובחו"מ (סי' רל"ב) פסק המחבר דהמוכר פרה לחבירו ונטרפה אם הוגלד פי המכה ולקחה תוך ג' ימים הרי זה מקח טעות. לא הוגלד או הוגלד ולקחה קודם ג' ימים המוציא מחבירו עליו הראי'. הרי להדיא דאם לקחה קודם ג' ימים הוי כמו בלא הוגלד ותוך ג' ימים דאוקמינן על חזקתה. א"כ הדבר ברור דגם הגבינות צריכין להיות מותרין באלו שנעשו קודם ג' ימים. וגם זה ברור דהרשב"א והר"ן לא כתבו סברתם רק לענין סירכות וכיוצא בהן דאין אנו יכולים להגביל שום זמן ובודאי קודם סמוך להשחיטה נעשה וסוברים דיש סירכא פחות מג' ימים נמי א"כ אין לנו זמן מוגבל אבל בהוגלד ברור שהרשב"א והר"ן מודין שקודם ג' ימים מותרים הגבינות בלא ספק מטעמא דחזקה כנ"ל. וכן הוא להדיא בתוה"ב הקצר שחילק סירכות מהוגלד דבסירכות אסורים הגבינות גם קודם ג' ימים ובהוגלד מותרין הגבינות שקודם ג' ימים. והט"ז והש"ך והפמ"ג כתבו דהטור וב"י נמשכו אחרי הרשב"א והר"ן ולפענ"ד זה אינו כמ"ש. ועיין בס' שב שמעתתא (שמעתא ב' פ' י"ג) כתב להדיא בכוונת הרשב"א ג"כ כמ"ש. אך לענין דינא אין נ"מ דאנן פוסקין כהסמ"ק והגש"ד ואו"ה ורמ"א דבין בהוגלד בין בסירכות קודם ג' ימים מותרים הגבינות ובתוך ג' ימים אסורים גם בסירכות. ואפילו בהפ"מ פוסק הש"ך לאסור תוך ג' ימים אף בסירכות עיי"ש

סימן כ"ה

הרוצה לאכול כחל בזמן הזה אין לו לאכול רק בזה האופן שיקרענו שתי וערב על פני כולו. שזה עדיף מטיחה בכותל ואח"כ יצלנו ע"ג גחלים או על שפוד בלא בשר כלל ואח"כ יאכלנו. אבל לא יבשלנו אח"כ לכתחלה אפילו אחר הצלייה. עיין ט"ז (סי' צ' ס"ק י') בשם הרש"ל. וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד אז לפעמים גם אם אפילו לא עשה אותן כראוי אפ"ה בדיעבד יהי' מותר. כגון אם נצלה הכחל בפ"ע בלא בשר גם אם אפילו לא נקרע כלל אפ"ה שרי ואם נצלה עם בשר אז אם נקרע ש"ו וטיחה בכותל קודם. מותר הכל בדיעבד אבל בלא קריעה ש"ו וטיחה בכותל אז רק העליון מותר והתחתון אסור. וזהו דין צלייה בדיעבד. ובבישול בדיעבד אם נתבשל עם בשר אז צריך שלשה תנאים להתירו בדיעבד. א'. שיהיה הכחל קרוע ש"ו וטיחה בכותל ב'. דיעבד דוקא. ג'. הפ"מ דלא כהב"ח רק כהרמ"א וש"ך. ועוד יש אופן להתירו בדיעבד כגון אם נתייבש הכחל שלשים יום ואז אם נתבשל אח"כ אפילו עם בשר וגם בלא קריעה ש"ו וטיחה בכותל אפ"ה בדיעבד יש להתיר הכל אפילו באין הפ"מ. ואם נתבשל בלא בשר אם לא נקרע כלל וכלל אסור ואוסר המים עד שיהא נ"ט במים נגד הכחל. ועיין בפמ"ג שמתיר גם הכחל כשיש ס' ונתבשל לבדו בלא בשר ואם נקרע ש"ו וטחו בכותל ונתבשל בלא בשר אפילו באין הפ"מ שרי בדיעבד

סימן כ"ו

יש לחקור בהא דקיי"ל שתי קדירות הנוגעות זו בזו מותר. אם יש איסור לכתחלה עכ"פ. או דאפילו גם לכתחלה מותר. והנה הרמ"א (סי' צ"ב סוף סעיף ח') מידי דהוי אשתי קדירות וכו'. ומסיים שם מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה עכ"ל. והנה באמת גם כאן משמע לתרי אנפי די"ל דזה קאי על שתי קדירות נמי וגם י"ל דזה קאי רק על דינים הקודמים ולא על שתי קדירות. ועיין ט"ז (סי' צ"ז ס"ק ג') ובפמ"ג