שו"ת ברוך השם רכב

סימן כ"ב

עוד נשאלתי שמלחו הרבה חתיכות בשר על הזאלץ בריטיל מונחת על הכלי שקורין פאמיניצע ובתוך הכלי הי' ג"כ לערך חצי הין מים ואח"כ מצאו חתיכה אחת בתוך הפאמיניצע ואין ידוע מתי נפלה שם אם תוך שיעור מליחה או אחר שיעור מליחתה. או תיכף אחר שנמלחה. והדם והציר מכל החתיכות הי' זב ויורד לתוך הפאמיניצע ועתה מה דינה של החתיכה. ואמרתי דלפי הדין המבואר ברמ"א (סוף סי' ע') דציר המעורב עם מים אין חשוב ציר ונהי דפסק הש"ך שם דבעינן עכ"פ שיהיו המים מרובין מהציר. אבל לדעתי זה ברור דאפילו אם נמלח הרבה בשר לא יזוב חצי הין ציר. וזהו נראה לחוש העין. ומש"ה ודאי שהמים מרובין מהציר. וא"כ נמצא שאם היתה כל החתיכה מכוסה בתוך הציר והמים ההם לדעתי נראה דידיחנה וימלחנה שנית מספק שמא נפלה קודם שיעור מליחה. ואין לומר שההדחה סותמת נקבי הפליטה דזהו לא אמרינן רק בההדחה שלאחר השיעור מליחה שכבר פלטה החתיכה דם של עצמה ואז ההדחה סותמת. אבל בתוך שיעור מליחה דיש לה עדיין דם של עצמה לכ"ע אינה סותמת וכמבואר זה בכל הפוסקים. ועיין בש"ך ובפמ"ג (ס"ק ל"ד. וס"ק מ"א). ואם נאמר שנפלה אחר שיעור מליחה הרי בלא"ה מותר ורק מחומרא אנו מולחין. ובכה"ג סומכין על הצ"צ. ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת (סי' מ"א) בסוף דבריו. ואם היתה רק חציה מכוסה בתוך הציר ומים וחציה לחוץ. אפ"ה הרי פסק הש"ך (סי' ס"ט ס"ק ע"ה) דבספק אם נפלה קודם שיעור מליחה או אחר שיעור מליחה מותר מה שחוץ לציר. וא"כ הכא בנ"ד דמה שבתוך הציר מותר דהא לא נחשב ציר ומה שחוץ לציר כיון דיש ספק שמא קודם שיעור מליחה. רק כיון דאולי הי' בתוך שיעור מליחה הרי צריך למלוח מחדש אותה החצי שהיתה מונחת בתוך הציר ומים וכיון דיש ספק איזה חצי הי'. לכן צריך להחמיר ולמלוח מחדש כל החתיכה רק שימלחנה לבדה. ולא עם שאר בשר. וכמבואר שם בנוב"י סימן הנ"ל. אך אם הי' ידוע שנפל ודאי קודם ששהה שיעור מליחה הרי מה שחוץ לציר הי' נאסר בבירור דהוי כמולח בכלי שא"מ ע"י המלח המונח על החתיכה וכמ"ש בש"ך (סי' ס"ט ס"ק ע"ה) והיינו כשידוע שהצד שהי' במים בתוך שיעור מליחה נגע בשולי הגיגית ממש כדאיתא בש"ך וסי' ע' ס"ק מ') משא"כ אם היתה תלויה באמצע המים וחציה מחוצה ולמעלה ולא נגע בשולי הגיגית כלל אז שרי ע"י שימלח שנית. ועיין בנוב"י שם דלא הוי ע"ז שם נמלח בכלי שא"מ כלל. כללא דמילתא אם יש מים בפאמיניצע ונפל שם הבשר הנמלח בתוך שיעור מליחה אז יש לחקור רק אם היתה כל החתיכה כולה מכוסה במים או רק חציה. דאם כולה מכוסה כשר ע"י הדחה ומליחה שנית. ואם רק חציה במים אז אם נגע בשולי הפאמיניצע אסור מה שלמעלה מהציר והיינו המים ואם לא נגע בשוליה רק חצי החתיכה תלויה בהזאלץ בריטיל וחצי' בתוך המים ולא בהשולים אז מותר ג"כ ע"י הדחה ואם אחר שיעור מליחה אז אפילו נגע בהשולים ג"כ מותר רק אם ירצה ימלח שנית כדעת הנוב"י. וכל זה במים אבל אם נפל לציר ממש אז יש דין אחר לזה

סימן כ"ג

ראיתי קולא גדולה בס' טוב החיים הנדפס מחדש לענין דם הנמצא בחלב שאם לא נשתנה כלל מראית החלב יש ראי' מש"ס (חולין דף כ"ו) שאין שם חלק ס' דהא קורטוב יין בג' לוגין מים משתנה מראית המים עיי"ש בש"ס וקורטוב הוא אחד מששים. א"כ כיון שלא נשתנה הרי ראי' שאין שם חלק ס' רק פחות מזה. וגם משיג שם על שו"ת חינוך ב"י שמביא הפ"ת (סי' פ"א) משום דם נעכר דהא אנן לא קיי"ל כר"מ (נדה דף ט') דדם נעכר ונעשה חלב רק כרבנן דאיברי' מתפרקין ואינן חוזרין עד כ"ד חודש. ועיין ביו"ד (סוף סי' קפ"ט) שוב ראיתי בשו"ת צמח צדק להגאון הק' מליובאוויטש (ח' י"ד סי' נ"ד) שמצדד להקל לדינא שאם לא נשתנה המראה של החלב ברור שיש ס'. וג אם אינו נותן טעם סגי. ועוד כתב דאע"ג דהחינוך ב"י ידע ג"כ דרבנן לא ס"ל דדם נעכר מ"מ החוש מעיד כר' מאיר דכשאשה פוסקת מלינק חוזרת לוסתה עיי"ש. אך מ"מ חידש הוא דאמרינן דלא מחזקינן ריעותא לומר דלא נעכר כמו בירוקין שהאדימו ולכן י"ל לדינא לערבבו היטב שלא יהי' נכר למראית עין לדם בעין ולשתותו ולאכול בלא פקפוק כשלא יהי' שינוי מראה אחר הערבוב משאר חלב דעלמא. ועיין גם בשו"ת פאת השדה להר' ברוך עקפעלד הנדפס מחדש בשנת תרמ"ב (סי' ס') שג"כ מתיר בלא פקפוק כשאין המראה משתנה. ועוד יעשו כן שיביאו חלב אחר ויטילו בו טפת דם באופן שיהי' בהחלב ס' נגד הדם וכשיהי' זה החלב דומה במראה לחלב האחר אז כשר בודאי. ואני נוהג להלכה ולמעשה לצוות לבחון מאיזה דד נמצא וזה החלב מן הדד הזה שלא להשתמש ושאר החלב משאר הדדים שלא נמצא לאוכלו בלא פקפוק כי ממנ"פ אפילו אם לא נעכר הא יש ס' ושרי ועיין נוב"י מהד"ת (פי' נ"ד) דבטעם לא הוי סברת המרדכי וכיון שאין כאן שינוי מראה בשאר חלב הדדים האחרים הרי אין כאן שום חשש. וכן הלכה

תשו' הגאון ר"ח ברלין תמצא בראש הספר סמוך להסכמתי

סימן כ"ד

עיין בטור ושו"ע (סי' פ"א) שכתבו דבהוגלד פי המכה אסורים הגבינות אף שנעשו קודם ג' ימים והקשה הט"ז דלמה אוסרין הגבינות סתמא ומשמע דגם מה שנעשו קודם ג' ימים נאסרו ולמה לא נעמידם על חזקת היתר של הבהמה ולומר דמה שנעשה קודם ג' ימים מותרים. ותירץ דסברתם בזה הוא דלא אמרינן חזקה מכח רובא אלא היכא שנוכל לומר שנעשה סמוך לשחיטה ממש רגע אחד. דלא יצתה בחייה מהרוב בודאי. אבל אם ידעינן דבאיזה זמן קודם השחיטה ודאי יצתה מהרוב כגון הכא דג' ימים קודם ודאי הוגלד פי המכה תו לא אמרינן חזקה מכח רובא א אסורים הגבינות עד י"ב חודש זהו תוכן דבריו עיי"ש. אבל לפענ"ד לא ידעתי איך נוכל לומר כן בסברתם. ולכן מוכרח אני להאריך קצת. התוס' (בחולין דף י"א וריש נדה) כתבו דחזקה שלא נתבררה בשעתה אינה חזקה ולכן אסורים הגבינות למפרע דאע"ג די"ל דלא יצתה מהרוב היינו דוקא היכא דלא ידוע לנו עדיין אי טרפה היא או לא אז אמרינן שלא יצתה מהרוב ורוב בהמות כשרות הן אבל אי חזינן השתא שיצתה מהרוב מאן לימא לן שהיתה כלל מהרוב. ול"ד לחזקת הגוף דידעינן ודאי דבשעה שנולדה ודאי הי' לה חזקה זו ואע"ג דאם חיתה י"ב חודש אז נודע לנו למפרע שהיתה כשרה מ"מ בשעתה לא היתה לנו חזקה מבוררת. ושאר חזקות הגוף מבורר בשעתו ולכן אסורים הגבינות עד י"ב חודש אם נמצאת עתה טרפה כן הוא שיטת התוס' וסברתם. אבל שיטת הרשב"א והר"ש והר"ן (ריש פ"ק דחולין) והב"י דאע"ג דחזקת הגוף לא נתברר בשעתו מ"מ יש חזקה מכח רובא ואע"ג שנמצאת עתה טרפה מ"מ החזקה שהיינו מחזיקים אותה מכח רובא שהיא מן רוב הכשרות גם עתה מוקמינן אותה בחזקתה לומר דהשתא נטרפה ולכן מותרים הגבינות למפרע משום דאוקמינן על החזקה הרי אנו רואים דעיקר סברתם דזה הוי כמו כל החזקות ולדידהו דמי חזקה מכח רובא לחזקת הגוף. ועכ"פ העלו הרשב"א והר"ן דה"מ היכא שי"ל שנעשה קודם שחיטה. אבל בדבר שנעשה ודאי מחיים ואין אנו יכולים לברר אימתי. נעשה לא אוקמינן אחזקה. זהו ת"ד. וכוונתם נ"ל עד"ז. דכל חזקה